בזמן שראשי המשק, ההסתדרות, והציבור ממתינים לראות האם המדינה תכבד את החלטת בית המשפט בנוגע לפיטורי ראש השב"כ, אנחנו צריכים להכיר בכך שזהו שלב נוסף בסחף שבו המדינה, כבר היום, לוקחת לעצמה את הרשות להתעלם מהחלטות מערכת המשפט.
כשלא מדובר בהחלטה "גדולה" או כזו הקשורה בדרגים בכירים ולשומרי סף, קל לנו להתעלם. אבל הריסת ביתה של האם החד-הורית חיתאם אבו עסא וחמשת ילדיה לפני כשבוע וחצי, ללא התראה וללא דאגה לחלופת מגורים, בניגוד לצו בית המשפט, היא אירוע קשה וחמור לכולנו.
זה אירוע קשה לא רק מפני ששוב, בשרירותיות, הנפגעת היא משפחה שנפגעה פעמים רבות בעבר. חלק מהפגיעות הגיעו מהמדינה שמתעלמת מזכויות היסוד של התושבות ותושבי הכפרים הלא מוכרים, שבוחרת לקצץ בכלל השירותים לאזרח בשעה שכ-20% מאזרחיה חיים תחת קו העוני. הפגיעות האחרות הגיעו מהחיים תחת טרור האלימות במשפחה. היום אנחנו יודעות כי כאשר ישנה אלימות בתוך התא המשפחתי, כל המשפחה נפגעת, ולכן עבור מי שחיו ללא תחושת בטחון בסיסי בביתם, ההריסה של המרחב המוגן החדש היא קשה שבעתיים.
אבל זה גם אירוע חמור לכולנו, כי שוב המדינה לוקחת לעצמה את הרשות לפגוע בזכויות שלנו כדי לקדם את המדיניות שלה. הריסת הבית למרות צו בית משפט האוסר זאת, היא חלק מאותה מדיניות ממשלתית שהעבירה בתחילת החודש 9 מיליון שקל מתקציבי הבריאות הייעודיים לחברה הבדואית ליחידת האכיפה של חוקי הבנייה בנגב. זו גם אותה מדיניות שהניעה את הקיצוץ במעל ל-80% מהתקציב הארצי של הרשות לביטחון קהילתי, שאמונה בין היתר על מניעה וטיפול בשימוש בסמים ואלכוהול של בני נוער וצעירים דווקא בשעה שאנו מתמודדים עם השלכות המלחמה.
מי שמעוניינים בחברה דמוקרטית ושוויון עבור עצמם, חייבים לצאת ולהגן על פגיעה בזכויות של מי שחיים בשוליים
בלהט ההגנה שלנו על שומרי הסף המוסדיים זנחנו, שוב, את שומרי הסף החיים של החברה. כי אילו הנמצאים יום-יום בשוליה, יהיו תמיד הראשונים שיפגעו מהתפוררות המבנה הדמוקרטי. הפגיעה של המדינה בהם היא תמיד תמרור אזהרה לפגיעות ציבוריות רחבות יותר. לכן מי שמעוניינים בחברה דמוקרטית ושוויון עבור עצמם, חייבים לצאת ולהגן על פגיעה בזכויות של מי שחיים בשוליים. הריסת הבית של חיתם וילדיה צריכה לעורר אותנו לפעולה, גם כדי למנוע את העוול המשפחתי הזה, אך גם כדי למנוע את המשך הסחף.
נועה שי היא עובדת סוציאלית (MSW) ופעילה בקבוצת "עו"סות דמוקרטיה"
