"אני לא יכולה לשכוח את המבט של עילאי. כולו דם, יושב בעגלה והעיניים שלו סגורות. הוא היה אז רק בן שנתיים וחודשיים - והבנתי שרצחו לי את התינוק שלי", כך מספרת בכאב קטיה קירושין, שבנה עילאי נדקר למוות בלוד לפני כמעט שנתיים על ידי אפי סיונוב. מאז ועד היום מתנהל משפטו של סיונוב - ובמרכזו עומדת שאלת שפיותו בעת ביצוע הרצח.
בתיעוד שאנו חושפים כאן לראשונה, וקטענו רגע לפני הרצח, נראה סיונוב עוקב אחר קטיה וחברתה, שהיו שתיהן עם עגלות ילדים. בשלב מסוים, קטיה נכנסת לסופר, בזמן שחברתה נותרה בחוץ עם שני הפעוטות. סיונוב נצפה עוקף את החברה ופונה אליה, ואז נכנס לחנות. לפתע, תוך כמה שניות, הוא שולף סכין, מסתובב חזרה - ומתנפל על עילאי הקטן בדקירות, בקטע שחתכנו מהתיעוד. תוך שלוש שניות מצליחה החברה להפילו לרצפה, יחד עם עגלת בתה התינוקת, ועוברי אורח משתלטים עליו.
זה היה מאוחר מדי. הדקירות היו קטלניות. קטיה חזרה מיד אל העגלה, ומבט קצר על בנה הספיק כדי שתבין מה התרחש.
התיעוד
"תסיימו את הסבל שלנו". ולד וקטיה קירושין
(צילום: מיקי שמידט)
6 צפייה בגלריה
טען שהוא "שומע טרולים". הפסיכיאטרית קבעה: הוא משקר. אפי סיונוב
(צילום: יותם רונן, באדיבות וואלה)
כעת, בבית משפחת קירושין בלוד מבקשים רק דבר אחד: צדק לעילאי. "די. אני זועקת די. תנו כבר לעילאי לנוח בשקט בקבר שלו", זועקת האם. "כמעט שנתיים והמשפט של הרוצח של הבן שלי, נמרח. עילאי היה אז תינוק כשעובד בחנות במרכז המסחרי ליד הבית התנפל עליו כשישב בעגלה - ודקר אותו בסכין. הוא רצח אותו, סתם בלי סיבה, בדם קר ובאכזריות, וכמעט שנתיים רבים בבית משפט אם הרוצח כשיר לעמוד לדין?", מוסיפה קטיה בקול שקט, כשהדמעות זולגות מעיניה.
בחודש הבא יציינו שנתיים להירצחו של עילאי, שנולד במוסקבה ועלה כתינוק לישראל. האם מספרת כי בחרו לו שם ישראלי כי תכננו לעלות לארץ. "הוא היה תינוק שהביא אור ואושר לעולם שלנו, תינוק שאהב להסתכל מחלון הבית על הרכבות שחולפות מולנו", נזכרת קטיה. "ככה פתאום הסתיימו חייו באכזריות". היא משתפת בכאב וכעס: "בית המשפט מורח את הדיונים - וכל יום הורג אותי מחדש. מי שרצח יש לו עונש אחד - מאסר עולם. לא מבינה איך מאפשרים לרוצח לספר סיפורים כדי לחמוק מהמשפט שלו, ולטעון שהוא לא כשיר נפשית".
כבר בינואר 2024, כחודש לאחר הרצח האכזרי, הוגש נגד סיונוב כתב אישום באשמת רצח בנסיבות מחמירות. הנאשם, בן ה-37 מלוד, עבד אז עם הוריו בחנות המשפחתית "פוטו תמונתי" במרכז המסחרי בשכונת גני אביב בלוד. קטיה מספרת כי היא מכירה את הנאשם ברצח בנה, ותיארה שראתה אותו בחנות בכל פעם שעברה שם. "אז הוא היה בסדר, פתאום עכשיו הוא לא בריא בנפש?", תהתה.
6 צפייה בגלריה
"ישב עם עיניים עצומות בעגלה, ופתאום אדם גדול תקע בו סכין". ההורים של עילאי
(צילום: מיקי שמידט )
עבור האם ובני המשפחה - "הוא מחבל שעשה פיגוע טרור לכל דבר". קטיה מדגישה כי "הוא היה מספיק שפוי, סתם בלי סיבה, לתכנן רצח, לקחת סכין מהרכב, לבוא לבחור דווקא בעגלה של עילאי - ולעיני החברה שלי שהחזיקה גם בתינוק שלה שישב בעגלה לדקור אותו באכזריות". בכאב עצום היא מספרת כי "עילאי לא הספיק אפילו להיבהל או לבכות כשננעצה בו הסכין".
דממת מוות
בסלון ביתם, בדירה השכורה בשכונת גני אביב בלוד שרוב תושביה הם יוצאי מדינות חבר העמים שעלו ארצה בשלהי שנות ה-90, מספרים קטיה בת ה-36 ובעלה ולד בן ה-37 על החיים השלווים והמאושרים שהיו להם בישראל - עד שבנם נרצח. רק שנה חלפה מאז שעלו לארץ ועד אותו רגע שטלטל את עולמם. חודשיים לאחר מכן נולד להם בן, אורן.
את אותו בוקר אכזר, ב-28 בדצמבר 2023, קטיה לא מצליחה לשכוח. "כמו בכל בוקר עילאי אכל את העוגיות שאהב, שתה מים ושיחקנו יחד, בעיקר בנינו רכבות", נזכרת. "הייתה שמש יפה בחוץ, ויצאתי לפארק ליד הבית - המקום שעילאי אהב. פגשתי חברה שהייתה עם בתה התינוקת בעגלה והמשכנו יחד". בשלב מסוים, היא מתארת, עילאי ביקש לשתות מיץ. "הלכנו לסופר במרכז המסחרי הצמוד. חברה שלי עמדה על המדרכה בכניסה לסופר עם עילאי ובתה התינוקת. שניהם באותו גיל. הם ישבו בעגלה".
גם עכשיו, כמעט שנתיים אחרי, היא מתקשה לחזור לאותם רגעי אימה טראגיים. "אני בסופר - ופתאום שומעת צעקות לא מובנות. אני יוצאת החוצה ורואה המולה, בן אדם מנופף בסכין ואנשים השכיבו אותו", נזכרת. "אני מתקרבת מטר-שניים לעגלה של עילאי - הכול מלא בדם, העיניים שלו עצומות והוא שקט - ופתאום אדם גדול תוקע בו סכין. הוא לא הספיק לבכות, הוא לא הספיק להיבהל. ראיתי אותו בעגלה והבנתי שאיבדתי את עילאי".
בהתחלה חשבה קטיה שמדובר בפיגוע. הנאשם ברצח היה על הרצפה, והיא לא הספיקה לזהות שמדובר בעובד מהחנות הסמוכה - שאותו הכירה במראה. "מה זה משנה אם זה יהודי או ערבי, בשבילי זה פיגוע טרור של מחבל יהודי שרצח תינוק טהור בלי סיבה", מדגישה בכאב. באותם רגעים המשיכה קטיה להביט על בנה בעגלה, שותת דם. "קפאתי במקום, הגוף השתתק, לא הצלחתי לגעת בילד שהיה כולו דם, לא ידעתי איך להציל את הבן שלי שרק לפני רגע ביקש לשתות מיץ ושיחק בפארק שאהב".
באותם ימים הייתה קטיה בחודש השביעי להריונה, ועלה בה החשש שתאבד גם את בנה שבבטן. "התחלתי להתפלל לאלוהים ולבקש שעילאי ישרוד", משחזרת. תוך דקות הגיעו לזירה כוחות מד"א והחלו לבצע פעולות החייאה בעילאי, שוטרים החלו לסגור את הזירה ועצרו את החשוד בדקירה שעוברים ושבים החזיקו על הרצפה. עילאי פונה באמבולנס, וקטיה עלתה איתו. "אני רואה איך שנלחמים על החיים שלו, ובתוך תוכי ידעתי שעילאי כבר לא איתנו", מספרת בכאב. "לא ויתרתי, חשבתי והתפללתי לנס שעילאי ישרוד. רציתי לחשוב שאלוהים יציל את עילאי".
במיון הילדים בבית החולים אסף הרופא קיבלה האם את הבשורה הקשה מכל, שבנה היחיד לא שרד את המתקפה האכזרית של אותו אדם שדקר אותו ארבע פעמים - בחזה ובראש. "בבוקר יצאתי מהבית עם עילאי - בערב חזרתי הביתה בלעדיו. השקט היה קשה, זאת היתה דממת מוות שנכנסה לבית שהיה שמח ובכל רגע שמעו את הרעש של עילאי. לא הצלחתי להבין איך אדם אכזר רוצח ילד חסר ישע שיושב בעגלה", אומרת. עילאי נקבר בבית העלמין בראשון לציון. "הוא נקבר עם הרכבות והמכוניות שאהב", אומרת אמו בחיוך שכולו זיכרון - "מהבן המתוק שכבר בגיל הזה גילה תכונות של ילד סקרן וחביב".
עילאי הטהור עם החיוך הכובש
קטיה בחרה שלא לגעת בצעצועים של עילאי, שנותרו על המדף בחדרו ובסלון הבית. חודשיים אחרי שנרצח נולד אורן - והצעצועים קיבלו חיים חדשים. "אורן הוא לא במקום עילאי. יש לנו שני בנים, עילאי הגדול שעדיין בליבנו והוא בשמיים, והבן הקטן אורן", אומרת. היא מספרת כי בחרו לקרוא לבנם אורן בעקבות ראיון שראו עם לוחם בשם הזה בתחילת המלחמה. "אורן הכניס חיים לבית שהיה בו שקט שקורע את הלב מאז שעילאי נרצח. אני מאמינה שילדים מגיעים לחיים של ההורים בזמן. אורן הגיע לעזור להורים שלו להתמודד עם האובדן הקשה של עילאי. הם מאוד דומים מבחינת המראה אבל הם שני ילדים שונים באופי".
ובינתיים, כבר כמעט שנתיים מתנהל המשפט. קטיה ובעלה ולד מתקשים לעקוב אחרי הפרטים בגלל קשיי שפה ובגלל שהם טרודים בפרנסת הבית. אך כעת, החליטו למצוא את הכוחות - ולזעוק את הזעקה של בנם עילאי. "אני רוצה לעורר את השופטים בבית המשפט שיאיצו את המשפט, כל יום שהוא נמשך זה הורג אותי מחדש ולא נותן מנוח לעילאי לנוח בקבר", מבהירה האם.
לדבריה, "המדינה צריכה לעשות חשבון עם הרוצח של עילאי - הוא זועק מהקבר שלו לצדק. צדק זה לא לנהל משפט שנים, צדק חייב להיות גם מהיר. משפט לא יכול להימרח שנתיים בבית משפט ועדיין דנים בשאלה - שענו עליה פסיכיאטרים של המדינה שבדקו את הרוצח - וקבעו שהוא כשיר לעמד לדין".
ובעוד היא מתמודדת עם הכאב העצום, קטיה מספרת כי "משפחתו של הרוצח ממשיכה לעבוד כרגיל בחנות". לדבריה, "בכל פעם שאני עוברת במרכז המסחרי אני רואה את החנות וזה קשה לי. ההורים של הרוצח פוגשים את הבן שלהם בבית המשפט, יכולים לבקר אותו בכלא. הבן שלהם חי. אני כדי לבקר את עילאי הולכת לקבר שלו בבית העלמין".
כתב האישום בגין רצח בנסיבות מחמירות הוגש כאמור נגד סיונוב כבר בינואר 2024. בתמימות ובכאב גדול ממשיכה לתהות האם "למה עוד מעט שנתיים חלפו והמשפט עוד נמצא בשאלה אם הוא כשיר לעמוד לדין?". לדבריה, "אני ובעלי עסוקים בפרנסה, בתשלום שכירות, לא יודעים טוב עברית. עד עכשיו רק שמענו על דיון ועוד דיון. זה כל פעם הורג אותי מחדש - וגם את עילאי. כשאני יודעת שהרוצח עוד לא קיבל את העונש שלו - מאסר עולם - אני ובעלי לא יכולים למצוא את הכוחות הנפשיים להתחיל להשתקם כמשפחה".
קטיה מתחננת בפני השופטים ש"מספיק עם הסחבת", וזועקת: "אני רוצה שהמשפט יגיע כבר לסיומו ושאני אזכור את השנה המאושרת שלנו בישראל כשעלינו ממוסקבה לפני שעילאי נרצח. לזכור את הזיכרונות הטובים ממנו - לא את בוקר הרצח. רוצה לחשוב ולזכור את עילאי הטהור, הילד היפה עם החיוך הכובש, ולא לחשוב כל הזמן מתי יש דיון ולשאול למה זה נמרח. אנחנו ההורים חייבים לסגור את הפרק של הרצח כשנדע שהרוצח קיבל את העונש שמגיע לו".
"לפתע עלתה טענה שהוא שומע קולות"
הדיון בעניינו של סיונוב מתנהל בימים אלו בהרכב של שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי בלוד, ואחת הסוגיות המרכזיות בתיק כאמור היא שפיותו של הנאשם ברצח בעת ביצוע המעשים. בשבוע שעבר עמדה שאלה זו במרכז אחד הדיונים, כאשר אל דוכן העדים עלתה עדת התביעה הראשית, הפסיכיאטרית המחוזית ד"ר מינה מנור, שהייתה אמונה על ההסתכלות הפסיכיאטרית של סיונוב אחרי הרצח.
דיון בבית המשפט המחוזי בלוד, במרץ השנה
(צילום: עידו ארז)
בעדותה הראשית קבעה ד"ר מנור כי - סיונוב אינו פסיכוטי וכי אין לו הפרעה פסיכוטית. "הוא סובל מחרדה מערך עצמי נמוך, הוא מרגיש את עצמו מדוכא ושגוי מהחברה ומהמשפחה, על זה יש את כל העדויות בחקירה", אמרה. לדבריה, הוא הראה כי הוא עצמו רוצה למות וציינה כי הוא מבקש לעשות המתת חסד לעצמו. "הוא רוצה המתת חסד, הוא לא פסיכוטי, זו לא הפרעה פסיכוטית", הסבירה.
בחקירה הנגדית, אותה ניהל סנגורו של סיונוב עו"ד ירון גיגי, הוא שאל את ד״ר מנור על כך שמרשו טען כי הוא שומע טרולים שאומרים לו מה לעשות. בתגובה טענה ד"ר מנור כי באחת השיחות עימו בתחילה דיבר על הטרולים - אך אלו נעלמו כאשר היא התקדמה, תוך שהיא מצטטת מתוך דוח הבדיקה: "מוסר שהוא שומע טרולים כאשר מדברים על כך שבתחילת הבדיקה הוא מדבר בכותרות, בהמשך הבדיקה אין בכלל אזכור לשמיעת קולות".
היא הוסיפה והסבירה כי אדם אשר מדווח על שמיעת קולות מפתח עוד התנהגויות שלא היו אצל הנאשם. "הוא צריך לא לישון בלילה כי זה קולות מאיימים שאומרים לו לא לישון", ציינה. היא התייחסה גם לכך שבדוחות יש דיווח על חוסר שינה של הנאשם - אך קשרה זאת לחרדה שבה הוא היה שרוי ולא ל'שמיעת טרולים'. עוד אמרה כי בניגוד למקרה הנידון בו סיונוב טען כי הוא חולה נפש - "אדם סכיזופרני אינו מגדיר את עצמו כך". לבסוף חזרה על כך שוב כי הפסיכוזה לא יכולה להופיע לבקשתו של החולה, וכי אם היא לא מטופלת המצב שלו בדרך כלל מידרדר.
לעמדת ד"ר מנור, סיונוב כשיר לעמוד לדין - והיה אחראי למעשיו בעת האירוע. בפרקליטות מחוז מרכז סבורים כי חוות הדעת שלה חזקה מאוד. על אף שחוות הדעת עצמה חסויה, הרי שמדבריה בבית המשפט בשבוע שעבר כפי שהובאו כאן, ניכר כי הקביעה שלה היא אחת - סיונוב אינו מתמודד נפש, אלא מציג עצמו ככזה. בפרקליטות טוענים כי חוות הדעת המקצועית שלה מוציאה את העוקץ מטענותיו של הנאשם עוד מחקירתו הראשונה, שלפיה טרולים אשר דיברו עימו אמרו לו לבצע את הרצח.
גורם בפרקליטות אמר ל-ynet כי "אנחנו פוגשים לעיתים קרובות בתיקי רצח נאשמים שמעלים טענות בנוגע לכשירות הנפשית בעת המעשה. אך במקרה הזה אנחנו סבורים שמדובר בטענה די קלושה, בשים לב לכך שלנאשם אין כל רקע פסיכיאטרי לפי חוות הדעת ולפתע עלתה טענה שהוא שומע קולות". עורכי דינו של הנאשם, ירון גיגי ומרינה גלדקין, טוענים בכל זאת כי מרשם כן עבר באותו בוקר אירוע פסיכוטי, וכי הם יוכיחו זאת בדיונים הבאים שנקבעו.
עו"ד אילנית ערוסי, המייצגת את המשפחה מטעם הסיוע המשפטי של משרד המשפטים, מסרה כי "מדובר באירוע מזעזע ובלתי נתפס. פעוט בן שנתיים וחודשיים נרצח בדקירות. כתב האישום הוגש בינואר 2024, ומאז ממתינה משפחת הקורבן, משפחה של עולים חדשים, לשמוע דין ולזכות בצדק. בעוד זמן קצר ימלאו שנתיים לרצח שזעזע מדינה שלמה, וההליך המשפטי עדיין אינו מתקדם בקצב הראוי.
עו"ד אילנית ערוסי"טענות לכשירות נפשית מצד הנאשם מעכבות שוב ושוב את ההליך, למרות שמסקנות הפסיכיאטר המחוזי קובעות בבירור כי הנאשם כשיר לעמוד לדין", הוסיפה. "הסבל שנגרם למשפחה עצום. מעבר לאובדן המחריד, הם נאלצים להתמודד כל יום עם הכאב כשהדבר היחיד שנותר להם הוא לפקוד את קברו הקטן של בנם שנרצח. לצד זאת, הם נאלצים להיאבק על זכות בסיסית לצדק והכרעה משפטית, כשידיהם כבולות אל מול קשיי הסתגלות ושפה. אנו קוראים לבית המשפט לפעול לכך שההליך המשפטי יזורז בהקדם, על מנת שהמשפחה תוכל לסגור מעגל ולהקדיש את משאביה לאבל ולזיכרון במקום למאבק משפטי מתיש ומתמשך. יש לזכור צדק שנדחה הוא צדק שנפגע, והזמן הוא מרכיב קריטי, הן מבחינה מוסרית והן מבחינה אנושית".
עו"ד הדס גבריאל-זני, ממונה ארצית נפגעי עבירות המתה בסיוע המשפטי של משרד המשפטים, הוסיפה: "הסיוע המשפטי מעניק ייצוג משפטי למשפחות שאיבדו את יקיריהן בנסיבות טראגיות של רצח הן בהליכים הפליליים נגד הרוצח, הן בהליכי מיצוי זכויות והן בהליכים האזרחיים הנובעים מאירוע המתה. ממועד תחילת התוכנית המשותפת ועד היום ייצג הסיוע המשפטי כ-2,000 משפחות בהליכים משפטיים מורכבים שלעיתים מתמשכים שנים רבות.
עו"ד ירון גיגי"תחילתם בהליך פלילי ארוך. בהמשך, ערעור, קציבה, ועדות שחרורים ועוד ועוד. במקביל, תביעות כספיות נגד הרוצח, מימוש קצבאות, זכויות פנסיוניות וכיו"ב. הסיוע המשפטי מייצג את המשפחות לאורך כל הדרך כאמור תוך הבנה על הקושי הנפשי הרב שטמון בייצוג המשפטי. במקרה זה, כתב האישום הוגש בחודש ינואר 2024 וההליך פלילי עוד רחוק מסיומו. אנו מקווים כי ההליך הפלילי יסתיים במהרה, הצדק ייצא לאור והמשפחה תוכל להתאבל על אובדן יקירם", אמרה.
סנגוריו של סיונוב, עו״ד ירון גיגי ועו״ד מרינה גלדקי, מסרו בתגובה: "אנחנו רוצים להבהיר בצורה חדה - ההגנה עומדת על כך שהנאשם לא היה כשיר לעמוד לדין בזמן ביצוע המעשה, וגם היום אינו כשיר, לפי חוות דעת פסיכיאטרית מומחית מטעמנו. בניגוד לטענת המדינה, אנחנו מדגישים שהמעשה שבוצע - דקירות ביזאריות ופומביות של קטין זר לאור יום לעיני משפחת הנאשם והציבור - מעיד על מצב נפשי קיצוני. רק מחלת נפש, שאובחנה על ידי המומחה שלנו, יכולה להסביר מעשה כה חריג. אנחנו סבורים שמדובר במקרה שמחייב התייחסות אחרת לחלוטין, ולא ראייה פשטנית של כשירות רגילה".
פורסם לראשונה: 02:00, 21.11.25
