הפתרון הסופי של הבעיה היהודית התחיל עם כניסת הגרמנים לשטחים הסובייטים, ולא באירופה. 93% מהיהודים שנשארו על אדמת ברית המועצות, 2.7 מיליון איש, נרצחו על-ידי הגרמנים או משתפי פעולה. 1,710 ערים ולמעלה מ-70 אלף כפרים נהרסו. המדינה הסובייטית לא פעלה להזהיר את האזרחים היהודים, למרות שידעה שהכיבוש הגרמני מסוכן במיוחד עבורם.
אחרי המלחמה, מעטים הצליחו לברוח את הגבול ולעלות לארץ או להגר לארה״ב. בזמן שהאומה התגייסה לשקם את ברית המועצות - שערי הברזל נסגרו והיהודים נתקעו בפנים. בשנות ה-70 הגיע פרץ של 160 אלף איש שעזבו, ורק בשנות ה-90 נפל מסך הברזל. וכשעליית המיליון הגיעה לישראל, הם הופתעו לגלות שיחד עם קשיי הקליטה הרגילים של שפה ועבודה נוספו גם קשיים שלא צפו: אף אחד לא ידע מאיפה הם הגיעו, ומה עברו בברית המועצות. שואת יהדות ברית המועצות בקושי נלמדה בבתי הספר, גבורת החיילים היהודים בצבא האדום לא הייתה מוכרת. והכי חמור - הרבנות, ובעקבותיה החברה הישראלית, החלה להטיל ספק ביהדותם.
בשביל מה היינו שם ג׳ידים, כדי לעלות לישראל ולהפוך לרוסים? מי אתם שתיקחו את היהדות שלנו?
800 אלף ישראלים דוברי רוסית שכבר הוכרו כיהודים עם עלייתם לארץ עוברים בירורי יהדות משפילים כשהם מבקשים להתחתן. העובדה שלרבים מדור הניצולים שעברו את המלחמה על שטחי ברית המועצות אין מסמכים מקוריים כדי להוכיח יהדות, בין אם בגלל שברחו במלחמה או בגלל שהשמידו אותם מחשש לפגיעה - לא רלוונטית לדיינים. הנדרשים להוכיח לא מוצאים כלום, ושולחים אותם לצלם תמונות של קברים ישנים בבתי קברות חרבים באוקראינה. ובעיקר - אופפת את התהליך כולו תחושת השפלה קשה. בשביל מה היינו שם ג׳ידים, כדי לעלות לישראל ולהפוך לרוסים? מי אתם שתיקחו את היהדות שלנו?
היום, יום השואה, מדינת ישראל עדיין חיה בתוך בורות קשה בהקשר לשואת יהדות ברית המועצות. הטרגדיה של ניצולי השואה דוברי הרוסית היא משולשת: הם סובלים מהדרה כלכלית, חברתית ונרטיבית. 86% מניצולי השואה העניים בישראל, המקבלים קצבת הבטחת הכנסה, הם דוברי רוסית המקבלים סכום שנתי עלוב של כ-7,500 שקל בלבד ללא כל הטבה נוספת. הממשלה הנוכחית היא הראשונה מזה שנים שלא רק שלא העלתה בשקל את הקצבאות השנתיות הזעומות לניצולי השואה העניים, היא אף הגדילה והקפיאה לשנת 2025 את ההצמדה שלהם למדד. כלומר, גם התשלומים שמועברים להם כיום יקטנו בפועל.
המצב חמור גם בעמותות ובגופים המטפלים בניצולי שואה, שפשוט לא מבינים את הצרכים הייחודיים של ניצולי השואה דוברי הרוסית. רוב העמותות לא מגייסות כוח אדם דובר רוסית, אין להן תוכניות ייחודיות עבורם, וכך הן מפספסות אותם
מבחינת השירותים החברתיים, ניצולי שואה דוברי רוסית חווים רמות גבוהות יותר של בדידות. רבים מהם עריריים או בעלי חסמים שפתיים ותרבותיים. עד לפני שנתיים לא תורגם אתר "כל זכות" לשפה הרוסית. כיום תורגמו כבר 2,300 עמודים בזכות פרויקט שאנחנו ב"לובי המיליון" יזמנו, אבל זה לא מספיק. המצב חמור גם בעמותות ובגופים המטפלים בניצולי שואה, שפשוט לא מבינים את הצרכים הייחודיים של ניצולי השואה דוברי הרוסית. רוב העמותות לא מגייסות כוח אדם דובר רוסית, אין להן תוכניות ייחודיות עבורם, וכך הן מפספסות אותם. כעת אנו יוצאים בפרויקט ייחודי, ״עכשיו זה הזמן״, עם הרשות לניצולי שואה, לגיוס מתנדבים דוברי רוסית להפגת בדידות לניצולי שואה דוברי רוסית עריריים.
נרטיב השואה בישראל התבסס כמעט אך ורק על סיפורם של מחנות ההשמדה במערב ומרכז אירופה. לעומת זאת, סיפורי ההישרדות של יהודי ברית המועצות, שהתמודדו עם רעב, עבודות כפייה ובריחה לסיביר, נדחקו לשוליים.
אלקס ריף צילום: טל שחרגם הסיפור המשפחתי שלי, כמו של רבים אחרים, איננו חלק מהזיכרון הלאומי שלנו. הרבה שנים לא חשבתי שיש לי סיפור שואה: סבא שלי היה וטרן, שלחם בצבא הסובייטי וקיבל שני עיטורי הכוכב האדום על גבורה בשדה הקרב. כשחזר הביתה לוויטבסק, הוא גילה שטבחו בכל המשפחה שלו. היה לי סבא אחר ששרד את הגולאגים של סטלין, וכל משפחתו מתה מרעב בגטו צ'רנוביץ. היו לי סבתא שרעבה ללחם וחלתה בטיפוס, וסבתא אחרת שהייתה בגטו שרגורוד ושרדה דווקא בזכות החברות האוקראיניות שלה. גם היום, תוכניות הלימודים כמעט שאינן מתייחסות לשואת יהודי מזרח אירופה, וההיסטוריה של חצי מיליון יהודים שלחמו בצבא האדום נותרת עלומה. ההדרה הזו מונעת מהחברה הישראלית להכיר במלוא מורכבותה של השואה ובתרומתם האדירה של יהודי ברית המועצות למאבק בנאצים.
חובה לבטל את מגבלת שנת העלייה לצורך זכאות לקצבאות ולתמיכות, כך שכל ניצולי השואה יוכלו לקבל קצבאות שוות, ללא קשר לשנת עלייתם
איך מתקנים? חובה לבטל את מגבלת שנת העלייה לצורך זכאות לקצבאות ולתמיכות, כך שכל ניצולי השואה יוכלו לקבל קצבאות שוות, ללא קשר לשנת עלייתם. יש צורך בתרגום מלא של אתרי הממשלה, טפסים ומידע חשוב לשפה הרוסית. על העמותות המטפלות בניצולי השואה להעסיק כוח אדם דובר רוסית ולהתאים את תוכניותיהן לצורכי ניצולי השואה דוברי הרוסית. כמו כן, יש להוסיף לתוכניות החינוך תכנים על שואת יהודי מזרח אירופה, ולממן פרויקטים להנצחת סיפוריהם, כגון מוזיאונים ותיעוד עדויות.
אלקס ריף היא מנכ"לית עמותת "לובי המיליון" ומומחית לענייני ברה"מ לשעבר
