דליה זיאדה, סופרת ואנליסטית פוליטית מצרית, התרגלה לאורך השנים שדעותיה לא תמיד מתקבלות בעין יפה ברחוב המצרי. כמי שחברה כבר שנים רבות ביוזמות התנדבותיות אזוריות ובינלאומיות המקדמות שלום, חופש ודיאלוג בין דתי בין מוסלמים ויהודים, זיאדה הייתה רגילה לספוג אש, אך לא כמו זו שספגה אחרי 7 באוקטובר - מה שאילץ אותה לברוח ממצרים ברגע האחרון לארה"ב, שם היא חיה מאז. אבל שקט אין לה - ולשיח הציבורי המצרי הגיעו לאחרונה קריאות לשלול את אזרחותה המצרית.
החוקרת המצרית דליה זיאדה בריאיון באנגלית על 7 באוקטובר: "הייתי בהלם - למה מצרים לא גינתה?"
(צילום: INSS)
הכול התחיל בריאיון בערבית למכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). היא נשאלה איך היא מנתחת את המצב - ואז הכול השתנה. "עזבתי את מצרים שלושה שבועות אחרי ה-7 באוקטובר. הייתי אחת משלושה אנשים בלבד במצרים שגינו את הטרור של חמאס בצורה פומבית. האחד מנחה טלוויזיה והשני היה פעיל ב'אביב הערבי'", היא סיפרה ל-ynet בריאיון מארה"ב. "אמרתי בבירור שחמאס הוא ארגון טרור ולישראל יש את הזכות להגן על עצמה ולפעול נגד חמאס".
"ואין דבר רע בזה. כל מדינה אחרת בעולם הייתה עושה זאת", היא הוסיפה. "אמרתי שאם מדינות ערב חושבות בצורה ישרה, הן צריכות לתמוך בישראל, כי ישראל נלחמת במלחמה הזו בשם כל האזור, כולל מדינות ערב. אמרתי זאת בערבית, בריאיון בשפה הערבית. אפשר לתאר שאמרתי את זה לקהל ערבי שחגג את מה שחמאס עשה באוקטובר כניצחון עבור האיסלאם והערבים. זה עורר התנגדות נוראית כלפי. תחילה מצד האיסלאמיסטים הקיצוניים שרצו להרוג אותי, פשוטו כמשמעו. הם רצו להרוג אותי כי אני עומדת לצד היהודים ומבחינתם זה מעשה של 'חילול קודש' ויש להעניש אותי על כך".
לדברי זיאדה, גם ממשלת מצרים - מדינה שחתומה על הסכם שלום עם ישראל - הענישה אותה בדרכה. "ממשלת מצרים לא הייתה בסדר איתי ואמרה שאני תומכת בישראל. הם התעלמו ולא סיפקו לי הגנה נגד האיסלאמיסטים הקיצוניים, ובנוסף ניסו להסית עורכי דין וחברי פרלמנט, גורמים קרובים מאוד למשטר, להגיש נגדי תלונות משפטיות ולהאשים אותי פומבית בבגידה. קראו לכלוא אותי. היועץ המשפטי החל לבדוק מיד את התביעות שהוגשו נגדי על ידי עורכי הדין וחברי הפרלמנט וידעתי שאני צריכה לעזוב מהר מאוד".
למזלה, מעגל חברים קרוב, מישראל, קנדה, ארה"ב, אוסטרליה וגם ממדינות ערב הנמצאות בידידות עם ישראל, הצליח להוציאה ממצרים תוך זמן קצר מאוד. העובדה שהייתה פעילת שלום וכזו שפעלה שנים לחיבור בין יהודים למוסלמים ובין ערבים לישראלים, סייעה לה בבריחה המהירה. לדבריה, זה היה אולי חמש שעות לפני שמשהו רע עתיד היה לקרות. "אני ברת מזל שיש אנשים בשבילי, שהצליחו להציל אותי ברגע הנכון", אמרה.
לא שינתה דבר
היום זיאדה עובדת כעמיתה בכירה למחקר ודיפלומטיה במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריה, זו הפלטפורמה העיקרית שדרכה היא כותבת את ניתוחיה הפוליטיים ומעורבת בהשפעת מקבלי החלטות באזור ובארה"ב. את עבודתה מול המרכז הירושלמי החלה במאי 2024, כחצי שנה אחרי שעזבה את מצרים. "לפני כן עבדתי כראש צוות חשיבה במצרים שנקרא 'המכון לדמוקרטיה ליברלית' (LDI) ועבדתי כמנכ"לית במרכז MEEM ללימודי המזרח התיכון ומזרח הים התיכון", סיפרה.
הקריאות נגדך במצרים החלו מיד אחרי הריאיון בו הבעת את עמדותיך נגד חמאס?
"אנשים חושבים שההתקפות נגדי החלו אחרי השבעה באוקטובר, אחרי שגיניתי את חמאס. אבל למעשה הותקפתי הרבה לפני כן בגלל הפעילות שלי, אבל בצורה מוגבלת, לא כמו אחרי שבעה באוקטובר. תקפו אותי ביוני 2023, כשגיניתי את המצרים שחגגו אחרי שהשוטר המצרי חצה את הגבול והרג ישראלים (הפיגוע שבו נפלו הלוחמת סמל ליה בן-נון והלוחמים סמ"ר אורי אילוז וסמ"ר אוהד דהן - לב"א).
"במצרים חגגו את המעשים שלו כגיבור. הייתה התגייסות שלמה סביבו ואני יצאתי ואמרתי שזה לא בסדר, שיש לגנות אותו כי יש לנו שלום עם ישראל. ישראל תמיד הייתה שכנה טובה ואנחנו צריכים לכבד את זה. כשאמרתי את זה לקהל המצרי, למרבה הצער היה גל של איומי מוות נגדי ותגובות רעות ברחוב. אבל הממשלה הייתה בצד שלי באותה התקופה. כשפניתי לכוחות הביטחון באותה התקופה הם אמרו שיגנו עליי. חלק נעלבו ממה שאמרתי והזהירו אותי אז שאם אדבר ככה שוב – איענש. אולי הם חיכו להעניש אותי אחרי ההצהרות שלי אחרי שבעה באוקטובר".
למה התחזקו הקריאות לשלול את האזרחות שלך, דווקא עכשיו?
"זו שאלה טובה. אני לא יודעת למה המתקפות נגדי התחדשו פתאום. לא עשיתי כלום. הייתי מאד עקבית ב-16 החודשים האחרונים מאז שעזבתי את מצרים. הרטוריקה שלי לא השתנתה. השפה שלי לא השתנתה בכל הנוגע לישראל. היא בדיוק כמו שאני אומרת כל הזמן – ישראל היא לא האויב. הקבוצות האיסלאמיסטיות הן האויב ואנחנו צריכים לכבד את היחסים עם ישראל כמצרים. זה מה שתמיד אמרתי".
"מצרים רוצה לשמור על יחסים עם קטאר, ושהציבור לא ישים לב לקטאר-גייט. הקטארים פעלו מאחורי הקלעים כדי לפגוע במערכת היחסים שלנו עם ישראל"
עם זאת, יש לה השערות: "אם אני מסתכלת אחורה על המתקפות נגדי בשבוע האחרון, כולל טענות חדשות הדורשות לבטל את אזרחותי המצרית, אני חושבת שיש לכך שתי סיבות. האחת היא שנראה כי במצרים, גם האיסלאמיסטים הרדיקליים וגם הממשלה כועסים שהצלחתי לעזוב לפני שהם הענישו אותי כמו שרצו והם עדיין רוצים להעניש אותי על מה שאני אומרת. הם אולי גם המומים שאני עדיין יכולה לדבר ולא הושתקתי כשעזבתי. במילים אחרות – הם לא שברו אותי והם עצובים על כך. הם מנסים לתקוף עכשיו כדי להמשיך בלחץ עד שאשבר, אבל זה לא יקרה, אני לא אישבר. אני אמשיך לעשות את מה שאני עושה כי אני מאמינה שזה הדבר הנכון. בנוסף, אם מסתכלים על הפוליטיקה המצרית יש בעיות רבות כרגע. במהלך השבוע הזה, שבו תקפו אותי, מצרים קיבלה החלטה להעלות את מחירי הדלק, הגז. הועלו מחירים של סחורות וזה הכעיס אנשים. כדי להכיל את הכעס שלהם הדרך הקלה ביותר היא להסיח את דעתם במשהו אחר".
4 צפייה בגלריה
א-סיסי ואמיר קטאר. לתקוף את התומכים בישראל, כאילו אין חדשות אחרות
(צילום: AFP PHOTO / EGYPTIAN PRESIDENCY)
"הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא נושא שקל להסיח באמצעותו את דעתם של אנשים - ועכשיו יש להם אותי – 'שק האגרוף' שלהם. הם השתמשו בי כשק אגרוף. לתקוף בדרך הזו הייתה דרך טובה עבורם לכסות על קטאר-גייט. מצרים מקפידה לשמור על קשרים טובים עם קטאר. קטאר משלמת למצרים בצורה של השקעות שאני מכנה שוחד, כדי לשמור על מצרים בצד של ציר ההתנגדות ולהרחיב את השבר בין מצרים לישראל. מצרים רוצה לשמור על היחסים עם קטאר ושהציבור לא ישים לב לקטאר-גייט, לכך שקטאר פעלה מאחורי הקלעים כדי לפגוע במערכת היחסים שלנו עם ישראל. מה הדרך הקלה ביותר לעשות זאת? לתקוף אותנו. לתקוף אותי, אנשים כמוני, לשים אותנו בשער. בזמן שמצרים עוברת את כל זה, העיתונות המפוקחת המצרית תעלה פוסט יומי ברשתות עליי. כאילו אין חדשות אחרות. זה מטורף".
היחסים בין ישראל למצרים התדרדרו?
"כן, למרבה הצער הקשר בין מצרים לישראל התדרדר - ואני מאשימה בזה לחלוטין את מצרים. מצרים מהיום הראשון קיבלה את כל ההחלטות הלא נכונות לגבי המלחמה בעזה ולגבי מערכת היחסים שלה עם ישראל. היא לקחה את הצד של חמאס כדי לרצות את קטאר וטורקיה, שלמרבה הצער יש להן השפעה עצומה על קביעת המדיניות המצרית עכשיו, אז היא לקחה את הצד הלא נכון מההתחלה. זה הוביל למצב של חוסר אמון בין מצרים לישראל. ישראל הייתה המומה שמצרים, שתמיד נראתה כשותפה, פעלה כך.
"קשר האמון והביטחון בין המדינות שבור כעת, וכתוצאה מכך אנחנו רואים התגייסות צבאית בסיני וגם הכוחות הישראלים קרובים מאוד לגבול רפיח. זה נורא כי אנחנו לא רוצים להיות במלחמה. אני לא חושבת שמצרים רוצה להיות במלחמה עם ישראל ואני לא חושבת שישראל רוצה להיות במלחמה עם מצרים. אני לא מאוד אופטימית לגבי עתיד מערכת היחסים - כי רק עכשיו קטאר הציעה למצרים 7.5 מיליארד דולר בצורה של השקעה ישירה בכלכלה המצרית. פירוש הדבר שמצרים תצדד יותר ויותר בקטאר נגד ישראל. הרחוב המצרי סוער ועם כל השנאה והאנטישמיות - לא סביר שההנהגה המצרית תהיה אמיצה ותגיד 'אנחנו רוצים לשחזר את מערכת היחסים שלנו עם ישראל".
הפסח שלה
זיאדה, כפי שהיא מספרת, נחשבת היום במצרים לא פחות מ"איום על הביטחון הלאומי המצרי". ולדבריה, הסיבה היא תמיכתה בשלום. "אני מאמינה שישראל לא האויב, אלא הארגונים האיסלאמיים הקיצוניים שמצרים מרצה כעת. הם האויב האמיתי והם יפנו נגד ההנהגה המצרית שמטפחת אותם כעת, במוקדם או במאוחר. אני רוצה להגיד להם שהם לא יכולים לקחת לי את האזרחות המצרית. אני מצרית כמו הפירמידות והנילוס ואף אחד לא יכול לשנות את זה. גם אם אתה אולי ראש ממשלה, גורם בכיר במדינה שיש לו את הכוח לחתום על מסמך שאני לא אזרחית מצרים יותר, אתה לא יכול לשנות את העובדה שאני מצרית", היא אמרה.
לשאלה אם הייתה רוצה להעביר מסר לישראלים, היא השיבה: "אנחנו עכשיו בפסח - ובאופן אירוני נראה לי שאני עצמי חווה את הפסח שלי. היציאה שלי ממצרים עם כל הכאב והייסורים. אני יודעת היטב מה העם היהודי עבר בהיסטוריה. אני מעריצה גדולה של החוסן היהודי. למדתי הרבה מזה. כל פעם שאני מרגישה שאני נחלשת ממה שקורה לי, אני נזכרת בחוסן של היהודים שאפשר להם לשרוד. זה מקור השראה גדול עבורי, אז שמרו על החוסן שלכם. גם זה יעבור, ותפרחו שוב".
"בכל פעם שאני נחלשת ממה שקורה לי, אני נזכרת בחוסן של היהודים שאפשר להם לשרוד. זה מקור השראה גדול עבורי"
זיאדה ביקשה להודות לישראלים על האהבה שהיא מקבלת: "הוכחתם לי שכשאני אומרת שישראל היא לא האויב שלנו במצרים או כמוסלמים, אני אומרת אמת. זו האמת והראיתם לי את זה. תמיד הייתם חברים טובים עבורי. אני אסירת תודה. אין לי מילים לבטא אפילו מה שאני מרגישה בנושא הזה, תודה מעומק ליבי".
ד"ר אופיר וינטר, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי INSS, היה מי שראיין את זיאדה באותו הריאיון הראשון שעורר הדים במצרים ובעקבותיו עזבה את המדינה. "דליה נדירה בדבקות שהפגינה בשלום גם בזמן המלחמה. זאת, בשעה שקולות שלום אחרים שהיו במצרים ונשמעו לפני המלחמה כמעט נעלמו או נסוגו מעמדותיהם", הוא אמר. "הדיווחים שהופיעו בתקשורת הממסדית המצרית על טבח וזוועות 7 באוקטובר היו חלקיים ובלתי מאוזנים".
לפי ד"ר וינטר, מה שמעניין בסיפור של זיאדה, זה שהיא אדם שהביע תמיכה בסדר הפוליטי במצרים ובמשך הרבה מאוד שנים אפשרו לה להתבטא בחופשיות, גם כשהביעה דעות לא פופולריות בהקשר לישראל. "היא הייתה במשך הרבה זמן קול השלום הכמעט יחידי שדיבר במצרים בצורה חופשית עם כלי תקשורת ישראליים. ההסכמה שלה להתראיין אלינו לא הייתה הפעם הראשונה, אבל העיתוי כנראה באמת עורר תגובות נזעמות ברשתות. היא הרגישה עצמה פגיעה ונאלצה לעזוב את מצרים".
"מאז", לדברי וינטר, "הרוחות במצרים השתנו. הרבה דוברים מצריים רשמיים אומרים דברים דומים למה שהיא אמרה בתחילת המלחמה נגד חמאס. לא בעד ישראל, אבל נגד חמאס. יש הרבה מאוד ביקורת על חמאס במצרים היום, אבל בתחילת המלחמה היא הייתה קול יחסית יוצא דופן. היחס שהיא קיבלה בתקשורת המצרית היה ללא ספק בלתי הוגן".
