רומי גונן עלתה היום (רביעי) לקברה של חברתה הטובה גאיה חליפה ז"ל, איתה הגיעה למסיבת הנובה. "במשך המון זמן בשבי ניסיתי לשכנע את עצמי שגאיה לא מתה, שאולי רופא הצליח לבוא ולהציל אותה בזמן", סיפרה, "בתוך תוכי ידעתי שהיא מתה, הרי ראיתי אותה בעצמי. איך בכמה שעות החיים שלנו התהפכו לחלוטין. תכננו לחיות האחת לצד השנייה".
רומי גונן מעל קברה של חברתה גאיה חליפה ז"ל
(צילום: מטה משפחות החטופים)
"גאיול, היום יום הזיכרון לנפגעי פעולות איבה", פנתה רומי לחברתה, "הפעם הראשונה שאני זוכה לקחת חלק במשהו שקשור אלייך. כל כך קשה שזה בסיטואציה הכי נוראית ועצובה שיש. כמה חיכיתי להיפרד ממך, אבל כמו שצריך. כמו שמגיע לך וגם מגיע לי. שנה וחצי עברו מאז שראיתי אותך מגלגלת עיניים ונושמת את הנשימה האחרונה שלך".
היא הוסיפה: "אני כל כך מתגעגעת וזה פשוט לא פייר. זה לא פייר שכל פעם שאני חושבת עלייך אני נזכרת ברגע האחרון שלך ולא בפרצוף היפה שלך, או ברגעים המאושרים שלנו בדרום אמריקה כשלא ידענו פחד ועצב. כל מי שהכיר אותנו ידע שאנחנו גאיה ורומי, רומי וגאיה. כולם ידעו שאנחנו צמד מיוחד שמשלים האחת את השנייה.
"זה לא פייר שלא הספקנו להתחבק, שלא הספקתי להגיד לך תודה על מי ומה שאת בשבילי. תודה שלימדת אותי איך זה לאהוב ללא תנאים, להיות סבלנית ומלאת חמלה. תודה שלימדת אותי לשחרר מדברים ולחיות את הרגע, כי זה מה שחשוב באמת. תודה שהיית פה בשבילי בכל יום ושעה, לכל שטות או עצה. תודה שלא ויתרת עליי".
"הנוכחות שלך בחיים שלי כל כך חסרה", המשיכה, "כל כך הרבה דברים שאני רוצה לספר לך, שתצחקי מהם או תתעצבני או תיתני לי בראש שהייתי צריכה לנהוג אחרת. היית עפה על כמה שאני חדה וכמה למדתי בשנה האחרונה. היית צוחקת על זה שאני נאחסית ומתאים לי להיחטף לעזה. היית נלחמת עליי כמו מטורפת עד לרגע שהייתי מגיעה הביתה. פשוט היית. לנצח כשאסתכל על השמש את תזרחי מעליי. אוהבת אותך ומתגעגעת עד שזה כואב וחונק".
