הפגיעה הישירה של הטיל האיראני בחמישי שעבר בבית החולים סורוקה בבאר שבע, אולי המוסד הרפואי המרכזי בדרום, סימנה את תחילתו של גל תקיפות ונפילות שהכה בעיר בשבועיים האחרונים. עבור רבים, הרגע שבו נפגע המקום שאמור להציל חיים היה שבר רגשי עמוק: "כשהמקום שאמור לטפל בך נפגע – משהו מתערער", אמר אחד הדיירים שפונה מביתו. השיא הגיע אתמול (שלישי) כשטיל פגע ישירות בממ"ד בעיר - וגרם למותם של ארבעה: רב"ט איתן זקס (18), אימו מיכל (50), חברתו נועה בוגוסלבסקי (18) ושכנתם נעמי שאנן (73).
הקולות מבאר שבע: "אתה לא מאמין שזה קורה אצלך"
(צילום: אילנה קוריאל )
בשבועיים האחרונים נרשמו מטחים רבים לעבר הדרום כולו. ביום שישי האחרון למשל היו כ-70 זירות רסיסים ויירוטים בנגב, רבות מהן בבאר שבע. שכונות מגורים - רבות מהן ישנות וללא ממ"דים - נפגעו קשות. המחלקות הכירורגיות בבניין הישן בסורוקה, שספג פגיעה ישירה, נראו כמו "סצנה מסרט סוף העולם", כלשון ירדן נבו, המשנה למנהל בית החולים.
"זו בעיה מהותית - בית חולים שמשרת כ-700 אלף איש, ללא מיגון", אמר. הנזק לסורוקה מוערך בחצי מיליארד עד מיליארד שקלים. כ-500 מיטות אבדו, לצד שירותים חיוניים כמו מחלקות אורולוגיה, אף-אוזן-גרון ועיניים. לדבריו של נבו, "כשהגעתי, ראיתי אש שעדיין בוערת - זה היה אירוע אפוקליפטי ממש. אנחנו עובדים כעת להחזיר את בית החולים לכשירות, וזה המון עבודה".
"הטיל פגע במספר רב של בתים של עובדים שלנו. אחד הרופאים הוותיקים, שהמחלקה שלו נפגעה, פשוט בכה. זה רגע שאתה רואה בו את העומק של הפגיעה, האנושית והנפשית", אמר נציג הנהלת סורוקה. "אנחנו נתאושש - ואם ינחת פה מסוק מעזה עם פצועים, נדע לטפל בהם. אנחנו ערוכים לזה".
6 צפייה בגלריה
"אמרתי לאשתי - אני חוזר לארץ לא משנה איך". ד"ר צחי סלוצקי, סגן מנהל ביה"ח סורוקה
(צילום: אילנה קוריאל)
6 צפייה בגלריה
ירדן נבו, המשנה למנהל ביה"ח סורוקה. "ראיתי אש שעדיין בוערת - זה היה אירוע אפוקליפטי ממש"
(צילום: אילנה קוריאל )
למרות הכול, 26 פצועים כבר טופלו מאז הפגיעה - כולל שניים במצב בינוני - כשבית החולים עדיין מלקק את פצעיו. ד"ר צחי סלוצקי, סגן מנהל סורוקה, שהה בחו"ל בעת הפגיעה - ויצא למסע חירום כדי לשוב: "אמרתי לאשתי - אני חוזר לארץ לא משנה איך. טסתי ממונטנגרו לאתונה, ומשם בעזרת ארקיע מצאתי את דרכי חזרה. זה היה מסע של 15 שעות. הגעתי מהשדה ישר לבית החולים – וראיתי שהבית שלי הרוס".
סלוצקי אחראי על החטיבה הכירורגית וחדרי הניתוח, שרבים מהם ספגו נזק כבד. "אני מלווה את המחלקות האלה שנים - וזה קשה, זה כואב, אתה לא מאמין שזה קורה אצלך. אבל אנחנו פה 24/7. בית החולים מתפקד ומתרחב מרגע לרגע".
שמונה אנשי צוות מהמרכז הרפואי איבדו את בתיהם, וגם אוניברסיטת בן-גוריון הסמוכה נפגעה קשה: 50 חברי סגל איבדו את ביתם, 48 סטודנטים נפגעו, שש מעבדות נהרסו לחלוטין ותשע נוספות נפגעו באופן קשה. הנזקים לקמפוס האוניברסיטה מוערכים בעשרות - ואולי אף מאות - מיליוני שקלים.
6 צפייה בגלריה
תמר סתר ומשפחתה אחרי הפגיעה בבניין המגורים בבאר שבע. "דאגתי למשפחה במרכז ובסוף הפגיעה הייתה כאן"
(צילום: אילנה קוריאל )
תמר סתר, פוסט-דוקטורנטית באוניברסיטה ובתו של אחד הנפגעים, סיפרה: "אנחנו בכפר הסטודנטים בשכונת רמות. בעלי עובד באוניברסיטה. מהרגע הראשון דאגו לנו - אבל זו תקופה חדשה. יש הרבה מאמץ, הרבה ביורוקרטיה, ואין לנו עדיין מסגרות לבנות. כל כך דאגתי למשפחה שלי במרכז - ובסוף הפגיעה הכי קשה הייתה כאן".
סימון, דייר בבניין שנפגע, תיאר את הפגיעה: "החלון עף לתוך האמבטיה, דלת עם המסגרת עפה למדרגות. העירייה נתנה מענה טוב, אבל אנחנו לא יודעים לכמה זמן נהיה פה. חוסר הוודאות קשה". לצד שלושת הבניינים שהוכרזו כבלתי ראויים למגורים ונפגעו ישירות, עשרות בניינים נוספים נראים שלמים - אך בפועל מסוכנים, ולדיירים לא ברור מה יעלה בגורלם.
כ-700 תושבים כבר נרשמו במוקד הפינוי שהוקם בעיר, ורבים מהם הועברו למרכז אשלים, למלונות בעיר ולים המלח. גם מלון לאונרדו ומעונות הסטודנטים הפכו למוקדי קליטה ארעיים. "אלה פגיעות אחרות לגמרי ממה שאנחנו מכירים", אמר ראש העיר רוביק דנילוביץ'. "אנחנו מתמודדים עם זירה רחבה בהרבה - וזה חלק מהחוסן הלאומי. אין לנו בעיה של הסדרי לינה - אבל כן יש קושי של ודאות ותחושת עתיד", הוא ציין. "בקרוב, אחרי שההריסות יפונו - יתפנו גם להלוויות".
ובתוך כל זה יש גם ניצוץ של תקווה: התינוק ה-100 נולד בסורוקה מאז תחילת הלחימה. "דווקא כשיש חשכה - אנחנו מדליקים אור", אמר ד"ר אייל שיינר, מנהל מחלקת יולדות. "כל תינוק הוא ניצחון. כל לידה היא אמירה: אנחנו כאן. ולא נלך לשום מקום".
"מענה ראשוני מעולה, בלבול בהמשך"
מאות מתושבי העיר מפוזרים באתרי לינה. תושבי שכונת זאב הגיעו אל מרכז אשלים שבשכונת נווה נוי, שם המתינו להם עובדים סוציאליים ופסיכולוגים. "אני מרגישה אבודה עם המלחמה", סיפרה אניה אובסיינקו שביתה נפגע. "אי אפשר להמשיך ככה, איך שפגע הטיל אמרתי שצריך לעזוב את הארץ. אני מבינה שתמיד יהיה פה ככה, שהמלחמה הבאה תהיה יותר קשה. יש לי ילדה על הרצף, בוכה בלי הפסקה. שני הבנים גם בסטרס. אני מאמינה שזה תמיד יהיה ככה".
לעומתה, יבגניה חיימוביץ הבהירה שדבר לא יגרום לה לעזוב. היא המתינה לקבל חדר במרכז אשלים. "יש לנו ממ"ד, ואני לרגע ירדתי למטה ופתאום אזעקה", שחזרה. "עליתי ללובי שהוא כמו מרחב מוגן. דלת חדר המדרגות נפתחה מההדף. החלונות בבית מנופצים והדלת נשברה. אני לא יודעת מתי נוכל לחזור, יש המון סימני שאלה. אני רוצה שנחיה בשלום ונסיים עם זה. כולם בפחד אחרי הפגיעות בעיר, אבל זו העיר שלנו ואני לא זזה מבאר שבע".
ניצה דדיה סיפרה: "אחרי הבוקר אנחנו רגועות, אבל הבהלה והטראומה וההיסטריה פשוט נוראיות. חשבתי שאני מסיימת את חיי בממ"ד, אמרתי 'שמע ישראל', כל הבניין רעד. כשפתחתי את הממ"ד חשכו עיניי. הכול התנפץ ונעקר מהמקום. אמרו שתהיה הפסקת אש, אבל אני לא חושבת שזה אמיתי. השקט יותר מפחיד אותי".
במלון לאונרדו, שנמצא בצד השני של העיר, שעון החול של המפונים מהשיגורים בשבוע שעבר הולך ואוזל. הבעיה היא שישנם מספר בנייני מגורים סמוכים להם שספגו פגיעות קשות. חלק מהדירות לא ראויות למגורים, אף על פי שבעירייה דורשים מהמשפחות לחזור.
"ביקשו מאיתנו היום לחזור הביתה", אמרו שרון ונדין, שמתגוררים בבניין שנפגע. נדין סיפרה: "פניתי לעירייה. ועובדת סוציאלית אמרה לי 'תהיי חזקה, אתם תעברו את זה, עכשיו זה עליכם'. מה זה עליכם? איזו מין אמירה זו? אמרו לי 'לא הכול בידיים שלנו, לא הכול באחריותנו'. אולי התקציב מתחיל להיגמר. הסכימו לתת לנו עד יום חמישי. העו"סית שאלה 'מה תעשו?', אמרתי שכנראה נשכיר. אבל מי מעביר לי שכירות? אף אחד לא מעביר לי מידע. אנחנו בין לבין. המענה הראשוני היה מעולה, אבל אחרי שמדברים איתם אני יותר מבולבלת".
נדין עצמאית ועובדת מהבית כקלינאית תקשורת. בני הזוג סיפרו כי "גם אם נצטרך להשכיר דירה ונשלם זה יהיה הפסד מלא. אנחנו מרגישים שנפלנו בין הכיסאות. אנחנו לא זכאים לפיצוי בארנונה ואנחנו לא בטוחים שנהיה זכאים לשכר דירה. ביום חמישי כבר ניאלץ להתפנות".
