כל מי שעוסק בענייני המזרח התיכון נדהם בשבוע שעבר מדבריו חסרי התקדים של ראש ממשלת ישראל על נסיכות קטאר, לפיהם "קטאר היא מדינה מורכבת, אבל היא לא מדינת אויב". הנה סיפור מההיסטוריה של האזור, המלמד היטב מהי קטאר וכיצד היא משתמשת בתקשורת להלבנת פשעיה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו על קטאר-גייט
נתחיל עם המובן מאליו. קטאר מממנת בשנים האחרונות את רוב ארגוני הטרור הסוניים במזרח התיכון, האחים המוסלמים ופלגים ג'יהאדיסטיים לסוגיהם. קטאר, שרה"מ מגדיר כ"מדינה מורכבת שאינה מדינת אויב" מימנה את חמאס לבניית ארסנל הנשק והמנהרות. הנחש שגידלה קטאר יצא משליטה ב-7 באוקטובר מה שכמובן לא מנקה את הנסיכות מאחריות. קטאר שותפה מלאה למה שאירע ב-7 באוקטובר. היא מארחת כבר שנים את הדסק המדיני של ארגון הטרור והיא מגבה את חמאס באמצעות התקשורת היומיומית בעיקר באמצעות ערוץ אל-ג'זירה.
הכותרת
השיטה הקטארית: הדרך היחידה להתמודד עם "המתווכת הבוגדנית"
25:44
לקטאר יש כישרון מיוחד. היא מממנת ארגוני טרור שמבצעים מעשים נוראים ואח"כ זוכה לתהילה ומחיאות כפיים. איך זה קורה? התשובה הפשוטה היא כסף והרבה מאוד כסף. נסיכות הנפט מגייסת פוליטיקאים ואנשי תקשורת להלל את מעשיה.
להלן סיפור הממחיש היטב איך המנגנון עובד: בדצמבר 2013, במהלכה של מלחמת האזרחים בסוריה, נכנס ארגון הטרור "ג'בהת א-נוסרה" (סניף אל-קאעידה בסוריה בראשותו של אל-ג'ולאני – נשיא סוריה כיום!) לעיירה הנוצרית השלווה מעלולא, 40 ק"מ צפונית לדמשק. הארגון הזוכה למימון מלא מקטאר הכריז על בני הכפר ככופרים, העלה באש כנסיות והכריח כמה מקומיים להתאסלם ומי שסירב נרצח. רוב התושבים, 3,300 נמלטו מאימת האיסלאמיסטים שהתפרעו, אלה ירו ורצחו, וניפצו פסלים של קדושים נוצריים.
בין 50 התושבים שנותרו היו נזירות מהכנסייה היוונית-אורתודוקסית, המפלצות הג'יהאדיסטיות של אל-ג'ולאני נכנסו למנזר העתיק מר תקלא החצוב בסלע וחטפו ממנו 12 נזירות ולקחו אותן צפונה 20 ק"מ לעיירה יברוד. כמצופה, התגייס ערוץ אל-ג'זירה לשדר את המסר של החוטפים אותו דקלמו הנזירות. לפי הערוץ הקטארי, הנזירות "מתארחות בתנאים טובים" אצל ארגון הטרור. הן "הוצאו מהכפר למען ביטחונן, כי צבא המשטר מסכן את חייהן בהפצצות מטוסים". בשלב הבא נכנסה קטאר הרשמית לתמונה והחלה בתיווך לשחרור הנזירות, אחרי בקשות חוזרות של הוותיקן. הנסיכות הקטארית שמימנה את הטרוריסטים באה "להושיע" את החטופות ולשחררן – דפוס עבודה קטארי המזכיר מאוד את המציאות בה אנו חיים כיום.
במרץ הבשילה העסקה בין החוטפים למשטר אסד והנזירות שוחררו בתמורה ל-150 אסירות שהיו בכלא של אסד. הנזירות נראו מותשות ואחת מהן שלא יכלה ללכת נישאה ע"י אחד המחבלים רעולי הפנים. ארגון א-נוסרה הכריח את הנזירות להודות על "האירוח וההגנה" להם זכו. אי-אפשר שלא להיזכר במקרה הדומה של חמאס שהכריח את התצפיתניות להודות בערבית על "האוכל וההגנה מההפצצות". הדמיון אינו מקרי כלל. גם במקרה המזעזע של חטופות מעלולא ב-2014 גייסה קטאר את התקשורת הערבית להלל את צעדי הנסיכות לשחרור החטופות ואף זכתה לשבחים מהתקשורת האירופית. בעיתונים רבים בעולם הופיעו בכירים קטארים מחויכים לצד אנשי כמורה שהודו להם על שחרור הנזירות, בהם הפטריארך הלבנוני בשארה בוטרוס א-ראעי.
בזמן שהתקשורת, פוליטיקאים ואנשי תקשורת הודו לקטאר, כתב עיתונאי סעודי ידוע בשם עבד א-רחמן א-ראשד, מאמר חריף ברשת אל-ערביה נגד הדרך החיובית בה סיקרה התקשורת הערבית את הפרשה כשהיא מחמיאה לחוטפים על "האירוח" כביכול. איך קרה שכותב לא החמיא לקטאר או לחוטפים? התשובה היא שמדובר בערוץ מתחרה לאל-ג'זירה שאינו ממומן ע"י הנסיכות אלא ע"י סעודיה. עד לאן במזרח התיכון ובמערב מגיעות זרועות המימון הקטאריות הדואגות לכיסוי תקשורתי חיובי? האם גם אלינו הן כבר הגיעו? על כך בית המשפט יאמר את דברו בקרוב.
ד"ר ירון פרידמן הוא חוקר ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. מחבר הספרים "העלווים בסוריה: דת, היסטוריה וזהות" (בריל 2010) והשיעים בא"י, מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון"
