אביגיל עידן, שנחטפה מקיבוץ כפר עזה בהיותה בת שלוש לאחר שהוריה סמדר ורועי נרצחו, עלתה אתמול (שני) לכיתה א'. סבא שלה כרמל, אביו של צלם ynet רועי עידן ז"ל, סיפר באולפן ynet על היום המרגש והכואב: "הרגשות שלי מעורבים. היא נכנסה לכיתה א' בלי ליווי ההורים שלה, וזה מה שמקשה על השמחה בבית. דאגנו לה לתיק, היא חיכתה לו חודש שלם, התעקשה כל הזמן לשאול עליו. גם הנכד ירין עלה לכיתה א', הייתה שמחה, אבל היא מהולה בצער".
כרמל עידן: "אביגיל בוגרת, ילדה מדהימה"
(צילום: ליאור שרון, תומר שונם הלוי)
4 צפייה בגלריה
אביגיל עם התיק על הגב, בדרך לבית הספר. "הרגשות שלי מעורבבים בייסורים למה שקרה לה"
(צילום: מתוך האינסטגרם )
כרמל הוסיף דברי ברכה לנכדה: "אני מאוד מברך אותה שתמשיך כך עד סוף ימי חייה, שיהיה לה רק טוב. זה פשוט מהמם, והרגשות שלי מעורבבים בייסורים למה שקרה לה, אבל אנחנו מפה ממשיכים הלאה".
הוא הדגיש את הגאווה שלו בנכדה, וסיפר: "אביגיל היא ילדה בוגרת מעל לגילה, היא מדהימה ותדע לשמוח עם החברים. אני לא ראיתי אותה הולכת לכיתה א', כי היא אצל זולי ולירון, ההורים המאמצים. אני כסבא לא מדבר איתה על השבי, היא יודעת הכול. אני מתרכז בלחבק, לנשק, להרים ולשחק איתה. זה התפקיד שלי". בהמשך פירט: "לבוא, לנשק, לחבק, ללטף, להרים אותה למעלה, לצחוק איתה ולשחק איתה. בזה גמרתי את התפקיד". לדבריו, הנכדה יודעת מה קרה להוריה וכיצד אחיה הצליחו להינצל, אך הוא בוחר "לא להחזיר אותה אחורה".
הסבא מתקשה להפריד בין החיים החדשים לבין האובדן. "אצלי כל יום הוא יום זיכרון", אמר. "אני לא יכול להתעסק עם עצמי, אני בקושי חי. כל הזמן זה מסביב, ולא ישן, אני חושב על זה כל הזמן. אני בטיפול - ולא תמיד זה מצליח". הוא הוסיף: "לו ההורים שלה היו בחיים, גם אני והסבתא היינו מצטרפים ומלווים את הילדה עם ילקוט חדש ביום הראשון. תמיד ליווינו את הילדים לכיתה א'. זה וואו, אנחנו אוהבים את זה".
לצד הכאב האישי, יש גם זעם על המערכת. עידן תקף את העובדה שעדיין לא קמה ועדת חקירה ממלכתית שתברר את כישלונות 7 באוקטובר. "הם לא רוצים ועדה", אמר. "מפטרים ראש שב"כ, רמטכ"ל, שר ביטחון, מחליפים יועמ"שית - ועושים הכול כדי להימנע מבדיקה אמיתית. אני הייתי מציע משפט שדה, זה מה שמגיע להם".
אביגיל, שהפכה לאחד הסמלים המוכרים של אותו יום נורא - במיוחד לאחר שתמונתה בזרועות הנשיא האמריקני ג'ו ביידן ריגשה את העולם כולו - ממשיכה לצעוד קדימה. מאז שחרורה מהשבי, חייה מתנהלים לצד דודיה, זולי ולירון, שאימצו אותה ואת אחיה מיכאל ועמליה לביתם.
בני המשפחה תיארו ילדה מלאת חיות, שמצליחה להקרין חוכמה ושמחת חיים חרף האובדן והטראומה. "היא פשוט התבגרה מאוד בשנה האחרונה", סיפרה לירון בחודש נובמבר. "לפעמים נדמה שהיא חושבת כמו בת 16. יש לה חוסן מדהים, היא שואלת שאלות קשות, מבינה דברים לעומק, ובו בזמן נשארת ילדה שמתרגשת מהילקוט החדש ומהמפגש עם החברים בכיתה".
המשפחה מדגישה כי יחד עם החוסן, גם הכאב נוכח בכל רגע. יום ההולדת החמישי של אביגיל נחגג לא מזמן, אך לצד העוגה והבלונים עמד הזיכרון של יום ההולדת הרביעי שציינה בשבי חמאס, רחוקה מכולם. "אצל כולנו יש את החיים שלפני ואחרי 7 באוקטובר", אמרה לירון. "עבורנו היא נס, אבל אנחנו יודעים שיש עוד 101 משפחות שלא זכו לנס הזה. המחשבה הזו מלווה אותנו כל יום מחדש".
