מאות בני אדם ליוו שלשום (שישי) למנוחות בבית העלמין הצבאי בחדרה את סרגיי מתתוב, המהנדס שנרצח על ידי עבריינים שניהלו קרב יריות בכביש 443 במסגרת סכסוך משפחות בשבוע שעבר. הוא הותיר אחריו את בתו ליאן בת השנה, ואת אשתו אלינה שנמצאת בהיריון.
"הלב שלי. הלב של כולנו. אני אמורה לארגן לליאן יום הולדת שנה, ולא את ההלוויה שלך", היא ספדה לו בבכי קורע לב. "אתה כולך אור גדול, מלא שמחה, חמלה ותשוקה. אתה אור גדול שמאיר הכל בשנייה שאתה נכנס לחדר".
1 צפייה בגלריה
סרגי מתתובסרגי מתתוב
"בבקשה תבוא, כי אני לא יודעת מה לעשות". סרגיי חשב שמדובר בפיגוע, יצא חמוש מהרכב - ונורה למוות
אלינה סיפרה בכאב: "בפעם הראשונה שראיתי אותך לפני 14 שנה, ידעתי באותו הרגע שזה לנצח. ידעתי שאיתך אני אקים משפחה. ידעתי שתהיה אהבת חיי, האחת והיחידה. יש לי כמה דברים לעשות פה, אבל תחכה לי. תחכה לי באפריקה שאתה כל כך אוהב. עם הכובע המטומטם שלך, עם קצת בוטנים ובירה. תחכה לי.
"תבטיח לי שתבוא. תבוא בחלומות, תבוא ותגיד לי מה לעשות", הוסיפה, כשקולות הבכי לא פסקו גם בקהל. "הבטחת לי נצח נצחים, אז אתה חייב לבוא. הבטחת שנחזיק ידיים ברחוב כשנהיה זקנים. בבקשה תבוא, כי אני לא יודעת מה לעשות. הלב הפועם שלי ושל הבנות. אהוב שלי, אני אוהבת אותך לנצח. אני אוהבת אותך כל כך, לב שלי".
מתתוב, רב-סרן במיל', שירת במילואים בהדרכה של קורס מדריכי קרב מגע. חלק מאלו שהכשיר סיפרו כי "הוא היה מדריך מדהים, זה היה הכי טבעי שירצה לצאת מהרכב לעזור. הוא היה מקצוען כלוחם קרב מגע והעשיר אותנו רבות מהידע שלו".

במשטרה מעריכים שמתתוב, שהיה בדרכו לישיבת עבודה, הניח שמדובר בפיגוע ויצא חמוש מרכבו במטרה להתעמת עם מחבלים. לאחר שנעצר הרכב שבו שהו יעדי העבריינים, ירדו ממנו שניים מיושביו וניסו להסתתר מאחורי רכבו של מתתוב. הירי פגע בו, והוא נהרג במקום.
דודתו טניה כתבה בפוסט בשפה הרוסית: "איזה אסון. סרגיי, לא יכולה להאמין שאתה לא איתנו. יצאת לעזור וקיבלת כדור. אתה אמיץ, נדיב ושמח. אתה איתנו לתמיד. איך אפשר לחיות ולהאמין שאתה לא איתנו? ילד טוב שלנו, אי-אפשר לעצור את הדמעות. אין כוח להאמין לאסון הזה. זה כל כך לא צודק, לא יכולה להאמין שזה קרה. איך אפשר לחיות כשהחיים לוקחים לנו את הילדים?".
סמנכ"ל "קן התור", החברה שבה עבד מתתוב, אמר ל-ynet כי "הוא היה בחור מדהים, אני לא מאמין שאני מדבר עליו בלשון עבר. היה לו עתיד מבטיח בחברה, הוא היה מבריק והתקדם מהר. הוא היה בדרך לישיבה במשרדים שלנו ושוחח עם המזכירה בטלפון. פתאום הוא אמר לה שיש אירוע ביטחוני ונעלם מהקו. היא שמעה כמה רעשים והוא הפסיק לענות".
לדבריו, "ידענו שהוא עומד בפקק והוא גם היה לוחם באופי. היה לו אקדח אז קיוויתי שמה ששמענו זה שהוא יצא מהרכב וירה במפגעים. כשהוא לא הגיע לפגישה חשבנו שהוא בטח מוסר עדות במשטרה. לא האמנו שהוא נורה. רק כשחלפו כמה שעות הצלחנו להשלים את פרטי המידע, אבל עדיין לא ברור לנו בדיוק מה קרה".