בנות משפחה של שלושה חטופים חללים שנמצאים בשבי חמאס בעזה 518 ימים, קראו הבוקר (שישי) להשיב את כל 59 החטופים שנותרו מאחור בפעימה אחת. "כל רגע שהם מוחזקים בגיהינום של חמאס הוא סכנת חיים לחטופים החיים, וסכנת היעלמות לחללים. אסור לתת לזה לקרות", אמרה נוגה וייס, בתו של החטוף החלל אילן וייס, בהצהרה בכיכר החטופים ברחבת מוזיאון תל אביב.
דברי בנות המשפחה של החטופים החללים
(צילום: satview)
על-רקע הקיפאון בעסקת החטופים הנוכחית, נשאו קרובות החללים את דבריהן במועד שבו מצוין יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע. נוגה וייס שנחטפה בעצמה עם אמה שירי לעזה, ושוחררה עימה אחרי 50 יום בשבי חמאס, ציינה עוד הבוקר במסגרת המאבק להשבת אבי המשפחה שנרצח ב-7 באוקטובר: "ביום הציון הזה, אני עומדת כאן ודורשת את אבא שלי ואת שאר החטופים שאפשר וחייב להחזיר".
וייס אמרה עוד: "ב-7 באוקטובר אבא שלי, סגן ראש צוות החירום בבארי, יצא להגן על הקהילה שכל כך אהב. אמא ואני נשארנו בממ"ד. מחבלים פרצו לנו לבית, חטפו את אמא מול עיניי ושרפו את הבית. אחרי שעה שהצלחתי להסתתר, מחבל מצא אותי ונחטפתי לעזה. אמא שלי ואני חזרנו בעסקה ביום ה-50. לאחר שחזרנו התבשרנו שאבא שלי, שהיה מוגדר נעדר במשך שלושה חודשים, נרצח ונחטף לעזה.
"אני מחבקת את משפחות החללים שאין להם קבר לעלות אליו. מי כמונו יודעים שזהו כאב שאין לו סוף. אין משפחה אחת בישראל שצריכה לעמוד בפני הגורל האכזרי הזה - משפחות שממתינות כבר עשרות שנים לצידנו שממתינים כבר חודשים ארוכים – לכולנו מגיע קבר ומקום למנוחת עולמים לאהובים שלנו. מפה אני פונה לראש הממשלה ומקבלי החלטות, המומנטום נמצא כאן, אסור לפספס אותו".
דלית שתיוי, אמו של החטוף החלל עידן שתיוי שגם הוא נרצח ב-7 באוקטובר, אמרה: "יום זיכרון זה - לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע - מודה ומתוודה שעד 7 באוקטובר 2023 לא נתתי דעתי ליום זה. וכעת - האסון שנפל עליי, על משפחתי, על כל עם ישראל, מחייב להחזיר את כולם ומיד, בפעימה אחת ובלי טפטופים. החטופים עכשיו - חמאס אחר כך".
שתיוי הוסיפה: "זוהי חובתנו המוסרית והאנושית ואנו בחלון הזדמנויות שאסור לפספס. זה חייב לקרות עכשיו כדי שלא נגזור גזר דין מוות על החטופים החיים ולא נוכל לאתר ולהשיב את החללים. הבן שלי עידן יצא למסיבה כאדם, חי, בשר ודם. מדינת ישראל לא יכולה להחזיר לי אותו בהודעה. הוא צריך לחזור לכאן, ועד אז אי אפשר לקבל ולשאת זאת.
"הבן שלי הוא אזרח תמים. ילד אוהב החיים. יצא למסיבה כדי לצלם ולבלות. ארגון טרור רצחני ושפל מחזיק בו כרגע ובאחריותה של מדינת ישראל להוציא את עידן מהסיוט הזה. להוציא אותי, את משפחתי ואת כל עם ישראל מהסיוט בזה. אני פונה לראש הממשלה ולחברי הכנסת מכל הסיעות. בבקשה. תאמצו את ההיגיון הפשוט את החטופים עכשיו - את המלחמה נגד החמאס אחר כך".
באירוע דיברה גם יעל אדר, אמו של החטוף החלל תמיר אדר. "ביום זה אני מתייחדת עם זכרם של החללים שלא הובאו לקבורה, כואבת את כאב המשפחות ואומרת: אל לנו כחברה בעלת ערכים ומוסר לקבל מציאות שבה יש חללים שמקום קבורתם אינו נודע. הגדרה כזו ראוי שתישאר נחלת העבר לימים שבהם לא היו הכלים הצבאים והמודיעיניים להגיע לאיראן לחסל את הנייה, לחדור לביפרים של אנשי חיזבאללה, להגיע לכל אדם בכל מקום בעולם למען ביטחונה של מדינת ישראל", אמרה אמו של תמיר שגם הוא נרצח ב-7 באוקטובר.
אדר ציינה עוד: "אני אמא של תמיר אדר, שבבוקר 7 באוקטובר יצא להגנת היישוב, קיבוץ ניר עוז, נפצע קשה, נחטף, וביום 4 בינואר 2024 קיבלנו את הבשורה שתמיר לא שרד את הפציעה. תמיר חלל. מאז, המאבק שלנו הפך מהשבת תמיר לשיקום להשבת תמיר לקבורה ראויה באדמה שבה הוא נולד וגדל ועליה הגן בגופו וכמעט בגפו.
"מאבק קשה מנשוא שהחל ביום שבו קיבלנו את ההודעה המרה שבה הוצע לנו על-ידי נציג הרבנות הצבאית לעשות קבורה - ללא גוף, עם חפציו של תמיר. קבורה כזו היא סגירת מעגל עבור הממשלה ושליחיה, אבל לא עבורנו. ההצעה נדחתה על הסף - תמיר, בני בכורי הוא אדם, עולם ומלואו, הותיר אלמנה ויתומים, סבים, אחים והורים שכולים. יצא להגן על המדינה בשם הערבות ההדדית, והותיר אחריו חלל גדול וראוי להיות מובא לקבורה ראויה ומנוחת עולמים כאן, באדמתנו, באדמת ישראל".
"הרגשתי שמישהו נועץ סכין בליבי"
אדר הציגה שתי תעודות פטירה, באחת נכתב בהתייחס לבנה "מקום קבורה לא נודע". לדבריה, "לקריאת המשפט הזה הרגשתי שמישהו נועץ סכין בליבי, הילד שלי, איש האמת שיצא להגן על גבול המדינה, הוחלט שמקום קבורתו לא נודע כאשר הוא ממש נודע - בור ברצועת עזה בידי בני העוולה. הכיצד מדינת ישראל ויתרה עליו? לאחר פנייתי למשרד הפנים ההגדרה שונתה - מה שמחייב את השבתו לקבורה".
היא הוסיפה: "אילו היינו מקבלים את ההצעה לקבורת חפצים ואת נוסח תעודת הפטירה - בני היה מוגדר היום כמי שמקום קבורתו לא נודע. מדינת ישראל הייתה סוגרת גולל ואנחנו היינו חיים בספק לעד. לא. על מדינת ישראל, נבחריה ושליחיה חלה החובה להשיב את תמיר ואת כל החללים לקבורה ראויה באדמתם. בשבועות האחרונים חיבקנו בשמחה את השבים החיים ובכאב וסליחה את החללים. זה אפשרי, זה נכון וזה הכרחי.
"יש להשיב מיידית את כל 59 בני הערובה המוחזקים בשבי החמאס - חיים וחללים, מי לשיקום ומי לקבורה, טרם החיים יהפכו לחללים וחלילה נאבד כל מידע על מקומם של החללים עצמם. הם כאן - בנגיעת יד, קילומטרים לא רבים מהמקום שבו אנו עומדים, כל שנדרש זו החלטה אמיצה להציל את כולם - את החטופים ואת בני משפחתם. לכל חלל מעגלי חיים שחייהם הם חיי גיהינום, והם יוכלו להשתקם רק לאחר השבת החללים לקבורה".
