מאז פרוץ המלחמה שירתתי 380 ימים כקצין בשיריון. לחמתי בגבול לבנון, אבל רוב הזמן הייתי ברצועת עזה. אני רוצה להגיד לך עידן עמדי, אתה טועה. לעומת זאת, האמנים שחתמו על הקריאה לעצור את המלחמה בעזה, כפי שפורסם ב"ידיעות אחרונות", בין השאר כדי להציל חטופים וחיילים, הם צודקים.
האמירה הזאת לא הופכת לא אותי ולא אותם לפחות ציונים ממך, ולא פחות פטריוטים. הדאגה למדינת ישראל, לעתיד שלנו, היא הכוח שמניע אותנו. איננו בוגדים. הלב שלנו גם מתרסק למראה התמונות של אביתר ורום, ואני כועס ובוכה על כל חייל שנופל או נפצע. ראיתי שהזמנת אנשים שלחמו לבקר את הדברים שלך. ובכן, הנני.
האמת היא הרבה יותר מורכבת, והיא כוללת את שני הצדדים הללו. כשאני נכנסתי למבנה מגורים והכנתי אותו להגנה, חיפשתי אמל"ח בין הבגדים והשמיכות אבל נעצרתי כשמצאתי תמונה משפחתית, פשוטה, בשחור-לבן, שככל הנראה אין עוד עותק נוסף ממנה לאנשים המצולמים
הרי עברנו בין הבתים בעזה, גם אתה וגם אני. ובכן, במה שנשאר מהם. היינו בנקזים הומנטריים, כלומר, מה שנשאר מההומניטרי. אני לא ראיתי תעמולה אנטישמית, לא בבית הקפה ההרוס בח'אן יונס ולא במתנ"ס, וגם לא באיתורים ברפיח. כן ניקיתי דם מהטנק, הרחתי את הגופות ברחובות וראיתי רחובות שלמים נהרסים, וכשיצאתי להתרעננות נכחתי בלוויות.
האמת היא הרבה יותר מורכבת, והיא כוללת את שני הצדדים הללו. כשאני נכנסתי למבנה מגורים והכנתי אותו להגנה, חיפשתי אמל"ח בין הבגדים והשמיכות אבל נעצרתי כשמצאתי תמונה משפחתית, פשוטה, בשחור-לבן, שככל הנראה אין עוד עותק נוסף ממנה לאנשים המצולמים. כשפיקדתי על טנק פגשתי אישה מבוגרת שיכולה להיות סבתא שלי. היא נופפה בדגל לבן שקשרה למקל ההליכה שלה, עצרתי והגשתי לה בקבוק מים. עידן, יש חפים מפשע בעזה.
חמאס הוא ארגון טרור
אני לא מתבלבל, לא תמים ולא אידיוט. לא שכחתי את 7 באוקטובר. חמאס הוא ארגון טרור רצחני שתכנן וביצע פשעי מלחמה מחרידים בשבעה באוקטובר כי הוא שונא את מדינת ישראל. הוא רצח, שרף ואנס אחים ואחיות שלנו ועלינו לדאוג שהוא מאבד כל יכולת להתקיים כארגון, אבל חיסול עוד מחבל עם RPG או קלאץ' זה לא מה שיביא ביטחון.
המלחמה לא רק גוזרת עלינו אובדן חיים, היא גם גוררת אותנו לאובדן מוסרי פנימי וחברתי, משבר עמוק בחברה הישראלית וסבל בלתי נגמר של משפחות החטופים. חונכנו על קדושת החיים ולא על נקמה אינסופית, והלב נשבר ממראות אנושיים של אנשים בצד השני. זאת לא בעיית הסברה, זאת המציאות, והיא לא תיעלם אם נעצום עיניים. עלינו לשמור על המוסר שלנו, על הערכים שלנו – רעות, סולידריות חברתית, אמונה בצדקת הדרך. זאת חלק מההגנה על החברה שלנו.

המלחמה הזאת הפסיקה להיות מלחמת "אין ברירה", כי יש ברירה – להגיע להסכם שיחזיר את כל החטופים מחר, בפעימה אחת, כי אין זמן, לסיים את המלחמה, ולהתחיל לתקן את החברה הקרועה שלנו. זה הוא האינטרס הלאומי, הוא לא חולשה, הוא אומץ.
מישהו אמר פעם: יש מדינה אחת ליד ירושלים, עדיין משתוללת מלחמה, והגיע הזמן להגיד – נגמר.