אין שום חדש בדוח החדש של IPC. צריך גם להודות שלא מדובר רק בעוינות ייחודית למדינת היהודים. היא בוודאי קיימת, אבל פרסומים מהסוג הזה הם עניין של מסורת. ארגוני סיוע, כתבה לינדה פולמן כבר לפני למעלה מעשור בספר "תעשיית החמלה" (הוצאת "שלם"), הפכו את ההגזמות לשיטה מרכזית בגיוס כספים. יש אלפי ארגוני סיוע. הם מתחרים על תקציבים, גם של האו"ם, גם תקציבים מדינתיים וגם של תורמים פרטיים. מי יזכה לתקציבים גדולים יותר? מי שינפח את ממדי המצוקה. כך שהם חייבים לשקר. במצח נחושה. כמות המזון שנכנסת לעזה גדולה הרבה יותר מהמינימום הנדרש. האו"ם, בכוונת מכוון, בזדון, מפרסם נתונים חלקיים בלבד על כמויות המזון והתרופות שזורמות לעזה. הכמויות האמיתיות כפולות, ויותר מכפולות. המתפ"ש מפרסם אותם. מאז 19 במאי ממוצע הקלוריות היומית לאדם הוא 4,400. הרבה יותר מהתקן הנדרש, של 2,100 קלוריות. אבל מי צריך עובדות כשהרעיון המוביל הוא הגזמות לצורך תרומות.
האם יש כיסי רעב ברצועת עזה? בוודאי שיש. וגם כאן, הקואליציה של ארגוני הסיוע וחמאס לא המציאה שום דבר חדש. תארו לכם שאתם עובדי סיוע נאמנים וניטרליים, כתבה פולמן ב"תעשיית החמלה". אתם מחלקים אוכל, תרופות וציוד הומניטרי. אבל הלוחמים, אלה שגרמו לסבל, "צורכים נתח ממצרכי הסיוע ומוכרים נתח נוסף ממנו. הפריטים שהם קונים בתמורה כוללים בין השאר כלי נשק, שהם משתמשים בהם כדי לשלח אנשים נוספים למחנה הפליטים שלכם ואף לגרום למותם".
חמאס שודד את המזון, לפעמים אוגר אותו, לפעמים מוכר לאחרים, ועם ההון שנצבר הוא מצליח לגייס צעירים, פעמים רבות ילדים, כדי ליצור דור חדש של מחבלים. עסקני הסיוע מעדיפים לשתף פעולה עם אלה שמייצגים, כביכול, את המצוקה
נשמע מוכר? זה לא מה שקורה ברצועת עזה. ברצועת עזה זה הרבה יותר גרוע. משום שחמאס שודד את המזון, לפעמים אוגר אותו, לפעמים מוכר לאחרים, ועם ההון שנצבר הוא מצליח לגייס צעירים, פעמים רבות ילדים, כדי ליצור דור חדש של מחבלים. עסקני הסיוע מעדיפים לשתף פעולה עם אלה שמייצגים, כביכול, את המצוקה. לאחר הטבח האיום והנורא שביצעו ההוטים בבני שבט הטוטסי, היו אלה דווקא ההוטים שהגיעו לעיר גומא, שהפכה למרכז הסיוע הגדול ביותר, וזכו לטיפול של אינספור ארגונים, שהתחרו על תשומת הלב העולמית. הם העלימו עין מהעובדה שמדובר ברוצחים. התקשורת, שהייתה אמורה לחשוף את המניפולציות והשקרים – העדיפה לשתף פעולה בהצגה. הרי התחרות היא לא רק על התרומות, מצד ארגוני הסיוע, אלא גם על הקוראים, מצד העיתונים. כך שהיה צורך בכותרות מפחידות ובשיתוף פעולה עם המניפולציות. התוצאה הייתה צפויה מראש, גם שם ועוד יותר היום. דקות לפני האישור הרשמי לפרסום – ה־BBC כבר יצא עם כותרת ראשית: "לראשונה יש אישור על רעב ברצועת עזה". זו בדיוק התוצאה של שיתוף הפעולה בין ארגוני הסיוע וכלי התקשורת. הם הופכים, ביחד ולחוד, לזרוע התעמולה של אלה שגרמו לסבל. בטווח הארוך – הם רק מגדילים את הסבל.
ישראל עשתה טעויות. היא הצליחה להפוך את עצמה לאחראית הבלעדית על רצועת עזה. במקום התנתקות, המלחמה הממושכת הזאת הכניסה אותנו להתחברות ולנשיאה באחריות. היה אפשר לאמץ את התוכנית המצרית, שכללה קבלת אחריות ערבית על הרצועה, ובכלל זה פירוק חמאס מנשקו. לא ביום אחד. לא ביומיים. ולא, זו לא תוכנית מושלמת. ועדיין, היא הרבה יותר טובה מכל המהלכים של ישראל, שכל אחד ואחד מהם ראוי לפרק במצעד האיוולת.
