שנה ותשעה חודשים לאחר טבח 7 באוקטובר, מתפרסם היום (שלישי) לראשונה במלואו "פרויקט דינה" - שחושף תמונה קשה על האלימות המינית של מחבלי חמאס במהלך הטבח ובשבי - שהייתה כלי נשק שיטתי, מכוון ומתוכנן מראש. "אנחנו מבקשות להבהיר את העובדות ההיסטוריות: חמאס השתמש באלימות מינית כנשק טקטי במלחמה", כתבו מחברות הדוח. אזהרה: התוכן בכתבה קשה לקריאה.
עמית סוסנה מספרת את סיפורה
(צילום: רויטרס)
6 צפייה בגלריה
"שמעתי צעקות מהשיחים 'אונסים אותי. תעזרו לי'". זירת הטבח בנובה
(צילום: AP Photo/Ohad Zwigenberg)
הדוח כולל עשרות עדויות וראיות לשימוש באונס, תקיפה מינית והטלת מום מכוונת - על פני 84 עמודים, שמתבססים על עדויות של ניצולת אונס מהנובה, 15 שורדי שבי, 17 עדי ראייה או שמיעה למתקפות, 27 אנשי צוותי הצלה ותיעודים חזותיים רבים. בדוח צוין כי אלימות מינית התרחשה בלפחות שישה מוקדים שונים: פסטיבל הנובה, כביש 232, בסיס נחל עוז, וקיבוצים רעים, ניר עוז וכפר עזה. מלבד זאת, צוין, גם במהלך השבי עברו החטופים תקיפות מיניות.
על הדוח אחראיות שלוש נשות המרכז לקידום מעמד האישה ע"ש רקמן באוניברסיטת בר אילן - פרופ' רות הלפרין-קדרי, השופטת המחוזית (בדימוס) נאוה בן-אור ואל"מ (מיל') עו"ד שרון זגגי-פנחס, לשעבר התובעת הצבאית הראשית של צה"ל. במקביל לפרסומו הוגש הדוח למיכל הרצוג, רעיית נשיא המדינה יצחק הרצוג.
לצד עשרות העדויות, בדוח נכתב כי "רובם המכריע של מי שהותקפו מינית היו בין 1,166 הקורבנות שהושתקו לנצח". בנוסף, "רבים ממי שנפגעו וכן שרדו עלולים להיות בטראומה קשה מדי מכדי שיוכלו לספר לנו על חוויותיהם". כותבות הדוח הוסיפו כי ניסיון העבר מלמד כי סביר שעדויות נוספות יתגלו בעתיד.
בדוח צוין כי "בולטים דפוסים ברורים באופן ביצוע האלימות המינית, כולל קורבנות שנמצאו עירומים חלקית או לחלוטין כשידיהם קשורות, לעיתים לעצים או לעמודים; עדויות לאונס קבוצתי שהסתיים בהוצאה להורג; ואלימות קשה באיברי המין". הם ציינו כי "האלימות המינית נמשכה גם בשבי - חטופים ששוחררו דיווחו על עירום כפוי, הטרדה מינית פיזית ומילולית, תקיפות מיניות ואיומים על נישואים בכפייה".
6 צפייה בגלריה
מימין: השופטת (בדימוס) נאוה בן אור, ראשת מרכז רקמן - פרופ׳ רות הלפרין-קדרי, רעיית הנשיא מיכל הרצוג, עו״ד שרון זגגי פנחס, נורית יעקבס-ינון, איטה פרינץ גיבסון
(צילום: איציק בירן)
הפרויקט, יש לציין, אינו עוסק בתיעוד או גביית עדויות, וממצאי הדו"ח מתבססים על אוסינט (Open sources), דיווחים שהגיעו לצוות הפרוייקט ומידע נוסף. לשם גיבוש הממצאים וניתוח המידע, הפרויקט בנה פלטפורמה ראייתית המקטלגת את פריטי המידע לפי ערכו הראייתי ומנתח אותם. העדויות שנאספו ממקור ראשון על פגיעה מינית נסמכות בעיקר על אלה שסיפקו שורדי השבי, בין השאר במסגרת ראיונות בתקשורת.
נערים הוטרדו מינית, נשים נאנסו - ואז נרצחו
הדוח המסכם של הפרויקט מנה כאמור לפחות 16 מקרים של תקיפות מיניות חמורות, בהן ניסיון אונס של אישה במהלך הטבח בפסטיבל הנובה, ו-15 תקיפות מיניות עליהן העידו שורדי שבי. בין היתר, כך נכתב בדוח, שורדי שבי, בהם גם נער ונערה, העידו על כך שהטרידו אותם מינית פיזית ומילולית, הותירו אותם עירומים ותקפו אותם מינית. לפחות שש נשים שורדות שבי העידו שאיימו עליהן באונס ובנישואים בכפייה במהלך השבי.
בנוסף, בדוח הוזכרה גם עדותו של שורד השבי קית' סיגל, שסיפר בריאיון ל"60 דקות" האמריקנית כי המחבלים גילחו לגברים את שיערם - גם מהאיברים המוצנעים - פעולה "שמטרתה לשלול מהקורבן את זהותו המינית והמגדרית", לדברי כותבות הדוח.
עוד צוין בדוח כי 17 עדי הראייה או השמיעה למתקפות העידו על לפחות 15 מקרים שונים של תקיפות מיניות, בהן לפחות ארבעה אירועים של אונס קבוצתי, ושלושה מקרים של אלימות קשה באיברי מין. מקרים אלה, כך לפי העדויות, התרחשו באזור הנובה, בבסיס נחל עוז ובכביש 232. במרבית המקרים המתוארים, קורבן האונס נרצחה מיד לאחר מעשה, ועל פי יותר מעדות אחת - לעתים האונס בוצע לאחר המוות.
"גופת אישה עם חפץ מתכתי בנרתיק, גופת גבר עם חפץ בפי הטבעת"
עדויות נוספות נאספו ממי שהגיעו ראשונים לזירות ההרג - אנשי כוחות החילוץ וההצלה, פרמדיקים, אנשי זק"א ואזרחים שהגיעו לסייע - במסיבת הנובה, בכמה קיבוצים ולאורך כביש 232. עדויותיהם - מגובות בתמונות ובסרטונים שצולמו בידי הכוחות שהגיעו ראשונים לזירות - מתקבצות לכדי 30 תיאורים קשים של פגיעה מינית בקורבנות שנרצחו - נשים עירומות ועירומות למחצה, סימני ירי באזורי איברי המין ותיאורים קשים נוספים.
6 צפייה בגלריה
"עשרות גופות נשים עירומות, רבות מהן מדממות מאיברי המין כתוצאה מירי"
(צילום: שאול גולן)
"כל מי שהגיעו ראשונים לאתר פסטיבל הנובה תיארו את אותן הסצנות", נכתב בדוח. "עשרות גופות נשים עירומות או עירומות חלקית מהמותניים ומטה, רבות מהן מדממות מאיברי המין כתוצאה מירי". גיבוי לטענות הללו מגיע גם מכיוונם של עובדי מחנה שורה שטיפלו בגופותיהם של הקורבנות, ותיארו גם מקרים של צריבות באיברי המין.
כוחות ההצלה שהגיעו לזירות הטבח תיארו בין היתר גם גופות שאותרו עם חפצים שהוחדרו להם לאזורים האינטימיים. בדוח הוזכרו לפחות שלושה מקרים שבהם הוחדרו חפצים לאיברי המין של הקורבנות - לפני שנרצחו באכזריות. באחד המקרים, שעלה מעדויות אנשי זק"א, אותרה גופת אישה בקיבוץ בארי - עם חפץ מתכתי גדול בתוך הנרתיק שלה. במקרה נוסף אותר גבר שנרצח קשור ועירום, עם חפץ מתכתי שהוכנס לאזור המפשעה שלו. ובמקרה השלישי אותר גבר נוסף שנרצח, כשחפץ הוחדר לפי הטבעת שלו.
לדברי כותבות הדוח, העובדה שכל המקרים הללו התרחשו במקרים שונים, בחלון זמן מצומצם - מחזקת את המסקנה שמדובר בפרקטיקה חוזרת ומכוונת – ולא בזוועות בודדות.
"כיוון עליי נשק - והכריח אותי לבצע בו מעשה מיני"
בדוח המסכם של "פרויקט דינה" מוזכרת גם עתודה של עמית סוסנה, שסיפרה כי הותקפה מינית תוך איומי נשק, הוכתה, נכבלה בשרשראות בקרסול ונדרשה לדווח לשוביה על מחזורה החודשי. עוד סיפרה סוסנה בעדותה כי במהלך התקיפה המינית, המחבל שהחזיק בה בשבי הציג לה סיר מים רותחים על הגז - ואחר כך לקח אותה למקלחת, שם נתן לה את המים החמים, כדי שתשפוך אותם על עצמה.
"הוא הגיע אליי, דחף את הנשק שלו לכיוון המצח שלי - והכה אותי. הוא גרר אותי לחדר הילדים, חדר מלא בפוסטרים של ילדים - ואז כיוון עליי את הרובה, והכריח אותי לבצע בו מעשה מיני", סיפרה בעבר ל"ניו יורק טיימס", ועדותה שם צורפה לדוח כעת.
בדוח הוזכרה גם עדותה של מיה רגב, שתיארה בפני שגרירי האו"ם את האכזריות הבלתי נתפסת של מחבלי חמאס כלפיה, וסיפרה כיצד הם התעללו בה באמצעות פגיעה ברגלה הפצועה, לעגו וצחקו. "מחבלי חמאס קרעו ממני את הבגדים", אמרה. "הם לקחו ממני את הזהות שלי ואת השם שלי. המחבל שהשגיח עליי אמר לי כל יום שאם צה"ל יבוא להציל אותי - אז הוא יירה בי מיד, ולא ימות לבד".
"שמעתי צעקות מהשיחים 'אונסים אותי, תעזרו לי'"
רון פרגר, ניצול המסיבה בנובה, תיאר בעדות שמסר כי שמע "חבורה של בנות, הן היו שלישייה. לדעתי הן פשוט חולפות מעלינו מנסות לברוח ככל הנראה אל האוטו שלהן - ונתקלות במחבלים מלמעלה. הן צועקות 'בבקשה, בבקשה, אנחנו מתחננות, לא עשינו כלום', ותוך שנייה אנחנו שומעים ארבע יריות ופשוט שקט מוחלט".
זמן קצר לאחר מכן, כך תיאר, שמע "עוד בנות שצועקות מתוך השיחים, 'אונסים אותי, אונסים אותי, תעזרו לי, תעזרו לי' ואתה מסתתר ואתה בחוסר אונים מוחלט ואתה פשוט לא יכול לעשות כלום. כלום. אין לנו נשק, אנחנו חסרי אונים, אנחנו מסתתרים ואנחנו בתוך כל התופת הזאת". ניצולים נוספים תיארו התרחשות דומה, וייתכן שחלקם מתארים את אותו המקרה. אך בסך הכול, כותבות מחברות הדוח, ישנן עדויות המתארות לפחות ארבעה מקרים של אונס קבוצתי - וייתכן שהיו יותר.
"אלימות מינית היא נשק, הגיע הזמן שהקהילה הבינלאומית תתייחס לזה"
מחברות הדוח ציינו כי קיבוץ כלל הראיות והעדויות יחד מאפשר לגבש תמונה מקיפה, גם בהיעדר עדויות על כל מקרה ומקרה. "מטרתנו היא להראות כיצד ניתן להעמיד לדין מנהיגים ומבצעי פשע גם כאשר אין עדות ישירה נגד כל אחד מהם באופן אישי", אמרה הלפרין-קדרי לאחר פרסום הדוח. "אנחנו אומרות כאן בקול ברור: אלימות מינית בעימות היא נשק. היא לא אקראית, אינה מכוונת רק לפרט ולא נעשית בלא הכוונה מלמעלה. הגיע הזמן שהקהילה הבינלאומית תתייחס לתופעה ככזאת".
השימוש באלימות מינית מצד מחבלי חמאס כבר הוצג בשורת דוחות, בהם דוח שפרסמה שליחת האו"ם עו"ד פרמילה פאטן כחצי שנה לאחר 7 באוקטובר. מסמך משמעותי נוסף הוא זה ששימש כבסיס לצו המעצר של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג נגד מוחמד דף, בעקבות עדויות לשימוש באלימות מינית נגד חטופים - ובעיקר חטופות.
מטרת הדוח הנוכחי, אמרו המחברות, היא ביסוס תשתית ראייתית ומשפטית שתאפשר העמדה לדין של מחבלי חמאס בגין הפגיעות המיניות שבוצעו. לשיטת המחברות, ישנה תשתית המאפשרת לעשות זאת בלי לקשור בין מבצעים וקורבנות ספציפיים - אלא באמצעות הטלת אחריות פלילית משותפת על כל משתתפי המתקפה, גם מי שלא לקחו חלק ישיר באונס עצמו, משום שהם נושאים באחריות למעשים - בין אם בפועל או בין אם משום שתרמו להם, ידעו או יכולים היו לדעת על אודותיהם.
שורדת השבי אילנה גריצווסקי הודתה למיכל הרצוג, רעיית נשיא המדינה, במעמד חשיפת הדוח בבית הנשיא, ואמרה: "תודה שאת מקשיבה לדברים הקשים שנאמרו כאן, תודה שבחרת לא לטמון את ראשך בחול. פשעי מלחמה, לא חשבתי אף פעם שאאלץ לספר על פשעים כלשהם, בטח שלא פשעי מלחמה מולי, נגדי ומול כל כך הרבה נשים ילדים וגברים. בשבת 7/10 הייתי בבית שלי, בקיבוץ ניר עוז, עם בן הזוג שלי, מתן. ופתאום – רעש. פיצוצים. צרחות. ואז דלת שנפרצת.
"חטפו אותנו. אני זוכרת שמכוונים עליי נשק. אני זוכרת ידיים שלא שייכות לי נוגעות בי. אני זוכרת שצעקתי – ואז חושך", הוסיפה. "כשהתעוררתי, הייתי חצי ערומה. מוקפת במחבלים. הם הרביצו לי, נגעו בי. לא ידעתי מה קרה לגוף שלי בדקות האבודות האלה – אבל הנשמה שלי כבר ידעה: שום דבר לא יהיה אותו הדבר".
היא סיפרה כי "בשבי עברתי גיהינום. רַעַב, צמא, בדידות. התעללויות פיזיות ונפשיות. הגוף שלי כאב. העצמות שלי נשברו. אבל ההשפלה, הפחד, התחושה שאת רכוש של מישהו אחר – זה הכאב שלא עוזב. שוחררתי אחרי 55 ימים. אבל אני לא באמת חופשייה. כי חופש אמיתי קיים רק כשאף אחת לא צריכה לעבור את מה שאני עברתי. רק כשמאמינים לנו. כשלא שותקים".
לדבריה, "היום – כמעט שנתיים אחרי – עדיין שואלים אם זה באמת קרה. אם באמת אנסו, שרפו, רצחו, חטפו. אם באמת פגעו בנשים. אם באמת גם גברים נפגעו. אז אני אומרת לכם – כן. זה קרה וזה עדיין קורה. יש עדיין חטופים. יש ביניהם גברים. יש ביניהם אישה. ויש את מתן שלי. אני לא יודעת מה עושים לו שם, אבל אני יודעת מה הם עשו לי. ואני יודעת בדיוק למה הם מסוגלים. אני קמה כל בוקר עם הפחד שהוא עובר עכשיו את מה שאני עברתי. ואין דבר יותר קשה מהידיעה הזאת. אני כאן היום בשביל כל אישה שלא מסוגלת עדיין לדבר.
"בשביל הגברים שנפגעו ונחנקים בשתיקה. בשביל אלה שנרצחו – והקול שלהן כבר לא יישמע. ובשביל מתן שלי, ועוד 49 חטופים – שעדיין מוחזקים בעזה, על ידי אותם אנשים שפגעו בי", אמרה. "אני פונה מכאן לצידה של אשת נשיא המדינה, לראש הממשלה ולקבינט – אל תפספסו את ההזדמנות להחזיר את החטופים. אנחנו מחויבים להחזיר את כולם. תחתמו על העסקה. תסיימו את המלחמה".
