דוד (דודיק) רוטנברג, המ"פ המיתולוגי שהוביל את כיבוש גבעת התחמושת במלחמת ששת הימים, הלך הבוקר (רביעי) לעולמו בגיל 89 לאחר מאבק ממושך במחלה. דודיק יובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ גונן שבגליל העליון.
תיאור הקרב על גבעת התחמושת
(קרדיט: ארכיון גבעת התחמושת)
בשנים האחרונות הוא התגורר במושב משמר הירדן סמוך לבתו יעל. שמו הפך למיתוס לאחר שהוזכר בשירו של יורם טהרלב "גבעת התחמושת", בעקבות הקרב הנועז שניהל לכיבוש הגבעה יחד עם חבריו ליחידה. "היה אז בוקר היום השני למלחמה [...] לא ידעתי היכן האחרים, כיוון שהקשר עם דודיק המ"פ נותק עוד בתחילת הקרב", כתב טהרלב.
דודיק פיקד על פלוגה ב' בגדוד 66, ותפקידו היה כאמור לכבוש את תעלת הקשר שהובילה לגבעת התחמושת. בכך הוא פרץ את הדרך לשאר הפלוגות. הפלוגה, תחת פיקודו, הצליחה להשתלט על הבונקרים עד שכבשה את הגבעה כולה לאחר שמונה שעות. 36 צנחנים נהרגו בקרב.
ילדיו סיפרו כי גם בשנותיו האחרונות בחר להקדיש את חייו לרעיון התנועה הקיבוצית. בעברו היה אף ממובילי תהליך ההפרטה של התנועה, ולא הרבה לדבר על מלחמת ששת הימים. בנו אמנון אמר בשיחה עם ynet כי "אבא היה איש מורכב עם מעגלי חיים רבים. אנחנו חווינו את זה בתא המשפחתי, עבורנו הוא פשוט היה אבא. הוא גידל אותנו לאהוב את הטבע ולטייל בארץ ישראל". על המלחמה סיפר אמנון כי "הוא לא היה מתייחס לזה אם לא היו תובעים לשמוע ממנו. באופן מוצהר הוא אמר תמיד שהוא מתייחס לעתיד, לשם פניו".
3 צפייה בגלריה
דודיק רוטנברג ז"ל ולוחמי הגדוד מקימים אנדרטת זיכרון בראש גבעת התחמושת
(צילום: דן ארזי)
מייקל לניר, שהיה מפקד מחלקה תחת פיקודו של דודיק בפלוגה ב', ספד לו: "הוא היה אדם מיוחד במינו. גם בחייו האזרחיים הוא הוביל לשינויים גדולים בתנועה הקיבוצית. לא תמיד הסכמנו איתו, אבל הדרך שלו הוכיחה את עצמה. הגעתי לשרת כמ"מ בפלוגה כשהגדוד עוד היה בהקמה. שמחתי לשמוע שדודיק יהיה המ"פ שלי. הוא לא היה מפקד קל, אבל תמיד אמר שאם לא נתאמן זה יפגוש אותנו בקרב. במלחמה עצמה הוא היה דומיננטי ויצירתי. הוא הוביל אותנו תוך סיכון חייו, עמד חשוף וכיוון אותנו לתוך אחת התעלות. אני נפצעתי קשה ואני זוכר אותו לטובה".
יהודה ירון, ששירת כקשר מ"פ בקרב על גבעת התחמושת, סיפר כי "דודיק היה רגוע, נחוש וענייני. הוא היה מאוד רציני. במהלך הקרב הייתי קרוב אליו פיזית. קיבלנו את המשימה לכבוש את הגבעה ולהמשיך משם אל הר הצופים. הגענו לשם ודודיק אמר לי משפט שלא אשכח: 'מרגע זה אתה צמוד אליי, לא עוזב אותי'. בשלב כלשהו הירדנים זיהו אותנו. הם ירו על החיילים שעברו בין התעלות. דודיק זיהה את זה, חיכה עד שהאש תיפסק וקפץ בלי שום פחד".
הוא תיאר איך אחרי הקרב דודיק החל בעצמו לאסוף את החללים. "ראיתי דודיק אחר. פתאום הוא היה שקט ומכונס. ראיתי שמשהו עובר עליו. זה מראה איזה אדם הוא היה. בסוף הקרב ישבנו כמה חברה, דודיק נכנס וטפח על השכם של החובש יגאל, שסיפר לי שזו הייתה המחווה הכי גדולה שהוא קיבל", סיפר הקשר.
אלון ולד, חבר הנהלה במרכז המורשת גבעת התחמושת, אמר: "כמו כל לוחמי קרב גבעת התחמושת, דודיק היה מילואימניק. מרבית חייו הבוגרים הוא לא לבש מדים. תמצית ערכי הליבה שהביאו לניצחון שהוביל בקרב הקשה והמפורסם עומדים בבסיס הנחלת המורשת שלנו באתר. כאיש ההתיישבות העובדת, קיבוצניק, ואיש משפחה, נשא דודיק בתרמילו אל שדה הקרב את הערכים שספג בקיבוץ כמו גם את העובדה שהוא מגן ונלחם על הבית. לאורך כל חייו המשיך ברוח זו בדיוק להיאבק על צביונה, ערכיה ושרידותה של מדינת ישראל שכל כך אהב. נמשיך להנציח את מורשתו של דודיק ומורשת לוחמי מלחמת ששת הימים ברוח זו בדיוק".
