העבירה מסר לשרים דרך אם החטופים - והגיעה עם שורדי שבי נוספים מניר עוז לאוהל המחאה של הקיבוץ בקריה בתל אביב: ארבל יהוד הגיעה במוצאי שבת לאוהל המחאה של קהילת ניר עוז ביחד עם סשה טרופנוב, שני גורן, אילנה גריצ'ווסקי ונילי מרגלית - לאחר שאמא של דוד ואריאל קוניו הקריאה בעצרת את דבריה.
שורדי השבי באוהל המחאה של קהילת ניר עוז בת"א
"כבר שנה וחמישה חודשים שאנחנו נאבקים וצועקים בכל מקום. כבר שנה וחמישה חודשים מאז הפכנו לסמל המחדל", אמרו בניר עוז. "עכשיו, משהסתיים השלב הראשון של עסקת החטופים השנייה, עכשיו כשהמשפט 'נגמר להם הזמן' קיבל פנים שכל ישראלי רואה אל מול עיניו, אנחנו כאן כדי לומר בקול ברור: את כולם. עכשיו. לא בסלקציה ולא בפעימות".
חמשת שורדי השבי הצטלמו לצד השלט שעליו תמונות החטופים - בהם 14 חברי ניר עוז שעדיין בשבי. "לא נוותר על אף אחד ולא נשאיר אף אחד מאחור", הבהירו בניר עוז.
סילביה מקריאה את המסר של ארבל
(צילום: תומר שונם הלוי )
מוקדם יותר, בעצרת של קהילת ניר עוז בכרמי גת הקריאה סילביה קוניו, אימם של החטופים דוד ואריאל, דברים בשם ארבל יהוד, בת זוגו של אריאל: "ממשלת ישראל, לחטופים אין יותר זמן להצהרות שלכם, להתבטאויות שלכם החוצה לאורך כל המלחמה וגם עכשיו יש השלכות ישירות של התעללויות וגיהינום עלינו החטופים שם בשבי - ואת זה אני אומרת מניסיון. אני אזעק מיליון פעם, תחזירו את כולם במהלך אחד, את החיים והחללים, אל תפחידו את העם בשאלת המחיר, אלא תפחידו את עצמכם ואולי זה מה שיגרום לכם לשמור על אזרחי המדינה טוב יותר בעתיד.
"לעולם לא אצליח למצוא את המילים שיתארו את הכרת תודתי על המאבק שכל אחד ואחת מכם מנהלים בתוך כל הכאב האישי. עם ישראל שעומד איתן לצידנו במקום שבו הממשלה נכשלה, הפקירה וממשיכה להפקיר את יתר בני הערובה המוחזקים בגיהינום בשבי בעזה. לחיילים ולאנשים שחירפו את נפשם כדי להציל את החיים שלי ושל רבים. לחיילים שנפצעו ועוברים מסעי שיקום קשים מנשוא, רוצה להודות לכולכם מעומקי נשמתי. מהיום שחזרתי נחשפתי למאבק העם להחזרת בני הערובה, כולל המאבק שלכם פה יקירות ויקירים בעצרת של קהילת ניר עוז בכרמי גת מדי שבוע.
"אני נחושה וממוקדת מטרה להצטרף אל כולכם יחד למאבק עד שכולם בבית. באותו בוקר שחור, שניות לפני שהמחבלים נכנסו, אריאל הסתכל עליי ואמר לי 'יפה, אני אוהב אותך'. אמרתי לו, 'אני אוהבת אותך יותר, פאפ'. נחטפנו יחד, ולאחר שלוש שעות, ברגע אחד הידיים שלנו שהחזיקו כל כך חזק האחד את השנייה, נפרדו והוא נעלם לי. מאז שיצאתי אני לא מצליחה לעכל, לא מצליחה להבין איך זה שאני פה ואתה עדיין שם. פאפ, הלוואי שאתה שומע את זה, את כולם פה עכשיו, את כל האנשים המדהימים שנלחמו ונלחמים עלינו בבקשה אהוב אני מתחננת, בבקשה תשמור על התקווה והאמונה בכל רגע, גם בחושך, בבקשה תשמור על האור הפנימי הזוהר שלך".
