במקום אויב אחד מר, בדמותו של בשאר אסד, קמו לנו בסוריה מחליפים. לא פחות מרים, אולם פחות שקולים ויותר מסוכנים.
אחמד א-שארע המכונה אל ג'ולאני, איסלאמיסט קיצוני, איש אל-קאעידה, עומד כיום בראש המשטר של מה שנקרא בעבר המדינה הסורית. חרף כל מאמציו להיראות מנהיג שקול, מאמצים הכוללים בעיקר מילים רכות ויפות המתקבלות במערב הנבער כסימני מתינות, ובעיקר תצוגת החליפות והעניבות הצבעוניות אותן מחליף חדשות לבקרים, נותר אל ג'ולאני אותו מנהיג כנופיות פנאטי, אשר מדבר גבוהה על אחדות האומה הסורית, ובה בעת, סוגר חשבונות עם נאמני המשטר הקודם, ובעיקר עם בני העדה העלווית עליה נמנו אסד, וסביבתו.
בל נטעה ואל נא נשקע ברחמים. העלווים הרוויחו ביושר את השנאה אותה רוכשים להם מרבית תושבי סוריה בני העדות האחרות, ובעיקר בני עדת הרוב הסוני. במשך שנים התנהגו בני המיעוט העלווי בהתנשאות, בשחצנות ובאלימות. הם החזיקו בידיהם את מרבית עמדות הכוח במדינה, בעסקים, בצבא ובשירותי הביטחון והמודיעין. כעת עוסקים אנשיו של אל ג'ולאני בסגירת חשבונות עם העלווים, והדבר נעשה במיטב המסורת המזרח תיכונית. הרג המוני ללא הבחנה של נשים, ילדים וזקנים.
ויש גם את ארדואן
אויב שני המנסה להתבסס ולתפוס את מקומו בסוריה הוא טורקיה בראשות ארדואן. לארדואן מספר יעדים, אשר ישראל היא אחת מהם, אולם איננה בעדיפות ראשונה. יעדם הראשון של הטורקים הוא דיכוי המיעוט הכורדי ומניעת כל ניסיון שלהם להקים בסוריה טריטוריה עצמאית, דבר שעלול לדחוף לדעתם את המיעוט הכורדי שבארצם, להתאחד עם אחיהם שבסוריה, ויחדיו להקים את המדינה הכורדית.
הם לא מתקשים למצוא מכנה משותף עם אל ג'ולאני וכנופיות אל-קאעידה שבראשן הוא עומד. למרות שבעת הזאת ארדואן עסוק בדיכוי הכורדים בסוריה ובסיוע להתבססות שלטונו של ג'ולאני, הרי שבעתיד, מדינת ישראל תתווסף לתוכניות העבודה שלו, וזאת מתוך שאיפות ההתפשטות שלו וגם כשירות לבעל בריתו אל ג'ולאני, ואז ייערך את כוחותיו בדרום סוריה באופן שיאיים על ישראל.
בשלב זה ההיערכות הישראלית חייבת להיות מודיעינית, אבל הגורמים המתאימים חייבים כבר לבנות את הכוח, ובבוא הזמן גם להיערך מול הצבא הטורקי, שנחשב לאחת מהצבאות הגדולים בעולם. הזיות השלום והשקט אשר הביאו רמטכ"לים ישראלים לצמצום כוחו של צה"ל, התנפצו זה מכבר במלחמת "חרבות ברזל" וההתמודדות מול חיזבאללה בצפון. כמובן שלעובדת השתייכותה של טורקיה לנאטו ישנה חשיבות, ולעמדתה של ארה"ב יש השפעה רבה אבל "לא לעולם חוסן" וגם המשטר בארה"ב מתחלף, ועימו המדיניות של הממשל כלפינו וכלפי המתרחש באזורנו.
גורם כוח נוסף הקיים ופועל בסוריה הוא הדרוזים. כמיטב המסורת של בני עדה זו, הם נוהגים בנאמנות מלאה לשלטון המדינה בה הם חיים. השתלבות בני העדה הדרוזית במדינת ישראל ובצה"ל, היא דוגמה מוחשית לדבר. כך גם בלבנון ובסוריה. לדרוזים אין, ומעולם לא הייתה שאיפה להקים לעצמם מדינה דרוזית עצמאית ומלבד הנאמנות לשלטון, קיים עיקרון נוסף המנחה אותם כצווי וכאחד מיסודות דתם - "חאפט' אל אח'ואן" ובעברית, שמירה על האחים.
הדרוזים מחויבים בדאגה לשלומם של בני עדתם היכן שלא יהיו. מכאן ניתן אולי להבין את הלחץ שמפעילים בני העדה הדרוזית בארץ על ממשלת ישראל להגן על כפרי הדרוזים הקרובים לגבול ישראל כמו הכפר ח'צ'ר, הכפר הדרוזי שבפאתי דמשק, ג'רמאנה. ולמיטב הערכתי גם על ריכוז הדרוזים העיקרי בסורי הנמצא בהר הדרוזים, ואשר בירתו היא העיר סווידא.
בהיעדר מידע בידיי אני יכול להעריך מתוך היכרות רבת שנים עם האזור, כי נשק ישראלי כבר מועבר לידי הדרוזים בסווידא, דרך ממלכת ירדן, ובסיועה. שכן גם ממלכת ירדן איננה מעוניינת בשכנות יתרה עם אנשי אל-קאעידה של אל ג'ולאני, גם כאשר הוא עוטה על עצמו את אצטלת אחמד א-שרע.
כאוס
הכאוס השורר בסוריה נמצא רק בתחילתו, ואנו צפויים עוד להתפתחויות רבות אשר עדיין קשה להעריך מי עוד ינסה לבחוש בתבשיל הרותח. איראן המבקשת לשמור על רצף טריטוריאלי לחיזבאללה בלבנון, היא אחת מהן, ורוסיה המבקשת להגן על בסיסיה הימיים בלטקיה וטרטוס. גם היא גורם משמעותי אותו יש לקחת בחשבון.
מול התפתחויות צפויות אלו, וגם התפתחויות שכרגע לא ניתן לחזותן, על מדינת ישראל להיערך ולפעול באופן שיבטיח את ביטחונה וישמר את האינטרסים שלה לטווח הארוך. בגזרת חזית רמת הגולן יש לשמור על ההיערכות הקיימת, ולבצע שינויים לכיוון מזרח באם האירועים בשטח יחייבו זאת. מדינת ישראל חייבת לסייע בנשק ובציוד לדרוזים שבמחוז סווידא. הדבר צריך להיעשות בחשאי בשיתוף עם ממלכת ירדן, ולהימנע לחלוטין מהצהרות בדבר הרצון לבצע איחוד בין הדרוזים בסוריה לבין אחיהם בישראל.
באשר למיעוט הכורדי הנאבק על חייו ועצמאותו, יש לזכור כי טורקיה כבר מזמן מהווה מדינת אויב הנותנת מקלט למחבלים, ותומכת בכסף ובנשק בארגונים הפלסטיניים. מכאן שהתנאים בשלים לתמוך חשאית בתנועה הכורדית בסוריה, ואף להעביר לה נשק
הצהרות מעין אלה רק פוגעות בבני העדה הדרוזית בסוריה ומחלישות אותם, וגם נוגדות את עיקרון הנאמנות למדינה בה הם חיים. גם בריחת צה"ל מדרום לבנון בשנת 2000 והפקרת אנשי צד"ל לגורלם, נטועות היטב במוחם של מיעוטי האזור, ויגבילו את אופי שיתוף הפעולה רק לצורכיהם המיידיים. באשר למיעוט הכורדי הנאבק על חייו ועצמאותו, יש לזכור כי טורקיה כבר מזמן מהווה מדינת אויב הנותנת מקלט למחבלים, ותומכת בכסף ובנשק בארגונים הפלסטיניים. מכאן שהתנאים בשלים לתמוך חשאית בתנועה הכורדית בסוריה, ואף להעביר לה נשק. בשום פנים ואופן אסור להעביר נשק או ליצור יחסים עם המחתרת הכורדית הפועלת בתוך טורקיה כמו תנועת PKK או תנועת השמאל DEV SOL.
ועתה לאחרונים, אשר כלל אינם חביבים, הם בני העדה העלווית, העלווים אשר שלטו במשך שנים ארוכות בסוריה, היו לנו אויב מר וקשוח. כיום, כפי שכבר נאמר, הגיעה עת חשבון והסונים כידוע שולטים היטב בתחום מדעי זה. מאחר שמדיניות ומודיעין אינם מונחים ע"י אהבות ותקוות, אלא על עובדות ואינטרסים, יש מקום שמדינת ישראל תסייע לעלווים באופן חשאי באספקת נשק וציוד שיסייע בידם להגן על עצמם, ואם ניתן אז גם להקיז מדמם של אויבינו העיקרים כיום בסוריה, הסונים של אל-קאעידה. חיזוק העלווים יסייע בידם להגן על רצועת החוף החשובה של סוריה, אשר בה ממוקמים נמלי הים לטקיה וטרטוס.
יאיר רביד (רביץ)לסיכום אני מבקש להדגיש שוב את החשיבות של החשאיות בה חייבים להיערך הקשרים שהצעתי, למנוע הצהרות של פוליטיקאים בתחומים אלו כולל הטלת צנזורה חריפה. ולבסוף להימנע מחלומות שווא על "מזרח תיכון חדש" או "סדר חדש בסוריה", מבית מדרשם של האגף לקשרים מיוחדים של המוסד, אשר הביאונו אל פי פחת בלבנון בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת.
הכותב יאיר רביד רביץ, בעבר מפקד מרחב הצפון של יחידה 504 וראש השלוחה המבצעית של המוסד בביירות.
