רק כשעלה השחר (ראשון), כמה שעות אחרי אסון נפילת הטיל בבת ים, אפשר היה לקלוט את ממדי החורבן. אלה תמונות שמוכרות מרעידות אדמה ברחבי עולם, רק שהפעם זה כאן, בלב גוש דן. למרגלות מגדל המגורים שספג פגיעה ישירה נוצר תל הריסות - 13 קומות שקרסו זו על זו, ומעל קירות תלויים על בלימה. בתוך גל ההריסות מנהלים אנשי פיקוד העורף בקסדות הכתומות מרוץ נגד הזמן בניסיון לאתר לכודים ולחלץ אותם. מצוידים במסורי דיסק הם מנסרים קורות בטון, בזמן שציוד הנדסי כבד מפנה מכוניות מעוכות וגושי בטון אדירים.
אנשי פיקוד העורף מחפשים לכודים בזירת הנפילה בבת ים
(צילום: יואב קרן)
המטח הקטלני מאיראן - כתבות נוספות:
• 4 נהרגו מטיל איראני שהתפוצץ בטמרה - בהן אם ושתי בנותיה
• פגיעה כפולה ו-37 פצועים ברחובות: הרס בעיר ובקמפוס במכון ויצמן
• גם היום: אין לימודים ומקומות העבודה יישארו סגורים
שישה בני אדם לפחות נהרגו מפגיעת הטיל בבת ים: ילד בן 10, ילדה בת 8, שתי נשים ושני בני אדם נוספים. עוד עשרות רבות נפצעו ברב-קומות, בהם ארבעה במצב קשה.
תיעוד: רגעי נפילת הטיל בבת ים
(צילום: ינון חלימי)
חיפוש לכודים בבת ים באמצעות רחפן
(צילום: יואב קרן )
הצהרה המשטרה לתקשורת מזירת הפגיעה בבת ים
(צילום: מיקי שמידט )
את אפקט ההדף אפשר להרגיש במרחק של כמה מאות מטרים ממקום הפגיעה. ואולי "גראונד זירו" הוא מונח מתאים יותר: שמשות שבורות, תריסים מנותצים, שברי זכוכית על המדרכה. וככל שמתקרבים, ממדי ההרס הולכים גדלים. בניינים שלמים שחזיתם התקלפה. ועדיין לא הגענו לרחוב שבו פגע הטיל.
הרחוב עצמו הומה אדם: משטרה, כיבוי אש, מד"א, איחוד הצלה, נציגי העירייה ומאות חיילים וחיילות של פיקוד העורף. כמובן שגם פוליטיקאים "עלו לרגל" לזירה היום, נשאו הצהרות ואיימו על איראן, בהם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון ישראל כ"ץ, שר האנרגיה אלי כהן, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ונשיא המדינה יצחק הרצוג.
תושבים שנחלצו מבתיהם מסתובבים אנה ואנה כשההלם ניכר על פניהם. ג', בשנות ה-50 לחייה, עוברת יחפה בין ההריסות וצועקת: "ג'ויה! ג'ויה!". זו הכלבה שלה שנעלמה. אנשי פיקוד העורף מנסים להרגיע אותה ומבטיחים לעלות לדירה לחפש את הכלבה.
"הייתי בבית לבד", היא מספרת. "שמעתי את האזעקה ואמרתי: אני איכנס שנייה לשירותים לפני שאני יורדת למקלט. שמעתי שני בומים, כנראה יירוטים, ואמרתי טוב, זה נגמר. אני אחכה לאזעקה הבאה וארד למקלט. פתחתי את הטלוויזיה לשמוע מה קורה ואז אני שומעת בחדשות שארבע נשים בצפון נהרגו. ואיך שאני שומעת את זה פתאום בום, כל התקרה נפלה עליי. אמרתי לעצמי שזהו, אני הולכת למות. אני אישאר לכודה פה מתחת להריסות ותכף לא יהיה לי אוויר לנשום.
"ניסיתי לדחוף למעלה ולא יכולתי. הכול היה עליי. צרחתי וצעקתי אבל ידעתי שכולם במקלט למטה ולא ישמעו אותי. הבנתי שאו שאני מצליחה לצאת, או שאני מתה. הצלחתי לצאת מתוך ההריסות, יצאתי מהבית והתחלתי לרדת במדרגות. קראתי לכלבה שלי אבל היא לא הצליחה לעבור מעל ההריסות. אמרתי לעצמי שאני חייבת לצאת מפה. ירדתי למקלט והדלת הייתה נעולה מבפנים. ראיתי את השכן שלי מכוסה דם.
"אני יודעת שהילדים שלי מחפשים אותי עכשיו, אבל הטלפון שלי נשאר בפנים. אני חושבת על אמא ואבא שלי שהם מבוגרים ולא יכולים לרדת למקלט. וכשאני קולטת את העוצמה של מה שקרה אני אומרת: אם ייפול אצלם טיל והם ייקברו מתחת להריסות, לא יהיה להם כוח להוציא את עצמם. אתה ממש מרגיש שאתה נקבר בחיים. בשנייה הכול נעלם. כל מה שבנית כל החיים". מאוחר יותר נפגוש אותה עם שני בניה. את הכלבה ג'ויה היא עדיין לא מצאה.
"אני רואה טיל מעל הראש"
על המדרכה ברחוב המקביל, שגם בתיו ספגו פגיעה קשה, עומדת זרינה ובחיקה הכלב צ'רלי, פודל לבן וצמרירי. לצידה ערמה של שקיות וארגזי קרטון, כל הציוד והחפצים שהצליחה לחלץ מהבית בטרם תפונה. מתי תשוב הביתה? איש אינו יודע. אם עד עכשיו היו לנו את מפוני 7 באוקטובר ומפוני גבול הצפון, המלחמה עם איראן יוצרת דור חדש של מפונים.
זירת הפגיעה בבת ים:
יאיר בן ה-17 וליאור בן ה-16 מתגוררים כמה בתים מזירת האסון, כל אחד מצידו האחר של הבניין שנפגע. "הייתה אזעקה וירדנו למקלט", מספר ליאור. "אחרי כמה זמן אמרתי לאבא שלי: 'יאללה, נגמר, בוא נעלה הביתה. הוא אמר לי: 'חכה עוד דקה'. אבל אני כבר הספקתי לעלות חצי קומה. ואז פתאום אני שומע בום. עפתי מההדף. אבא שלי שעף איתי תפס אותי והכניס אותי בחזרה למקלט. ואז שמענו עוד אזעקה. אימא שלי וסבתא שלי נפלו ונפגעו, אבל אלה רק חבלות קלות. אחר כך עלינו לדירה וראינו שחצי בית מפורק. התריסים, החלונות, הכול שבור. במטבח, על המיטות, בסלון. ואז ראינו את הבניין שספג את הפגיעה הישירה והבנו את גודל האסון".
יאיר מציג סרטון שצילם ומתעד את רגע הפגיעה: "הייתה אזעקה, ירדנו למקלט, וכשעלינו חזרה הביתה ראיתי יירוטים בשמיים. התחלתי לצלם ופתאום אני רואה טיל מעל הראש ופיצוץ שלא שמעתי בחיים. כל הבית שלנו רעד והתריסים התפרקו. רק כמה שניות אחרי הנפילה התחילה אזעקה".
ליאור: "אנחנו מכירים חבר'ה שגרים בבניין שנפגע, חלקם עדיין נעדרים. ראינו איך מוציאים פצועים מתוך הבניינים וזה מראה מחריד. הכי חשוב לשמור על הנחיות פיקוד העורף". וזה אומר, בין השאר, לא לנסות לצלם יירוטים ונפילות. שום סרטון לא שווה חיים.
ב-7:00 בבוקר החלו להגיע בעלי החנויות באזור. רובן ככולן נפגעו מההדף וחלונות הראווה שלהן התנפצו. על רצפת המאפייה הסמוכה פזורות עוגיות ושאר דברי מאפה שנפלו מהמדפים. קירות הזכוכית החיצוניים מוטלים על המדרכה. ולמרות זאת, עסקים כרגיל. תור ארוך משתרך ליד הדלפק. גם בבוקר כזה אנשים לא מוותרים על הקפה והקרואסון, ואולי הם פשוט מחפשים קצת נורמליות בתוך מציאות לא נורמלית.
