צה"ל ניצב כעת בתקופה גורלית של בחינה עצמית ועיצוב מחדש של דמותו וערכיו. בתוך חשבון הנפש הזה, יש לתת מקום של כבוד לגבורתן של הנשים שהפגינו תעצומות נפש יוצאות דופן ב-7 באוקטובר – לוחמות ותצפיתניות, חובשות ומפקדות, וגם אזרחיות שהתמודדו באומץ מול זוועות הטרור. אלו ששבו מן השבי בעזה חשפו לעולם את החוסן האישי והנפשי שלהן, את אומץ לבן ואת רוח הלחימה של נשים בצה"ל. דמותו של צה"ל - צבא העם - חייבת להטמיע בתוכה את גבורתן, את תרומתן ואת מקומן הבלתי ניתן לערעור בחזית ההגנה על ישראל.
1 צפייה בגלריה
ארבע מהתצפיתניות ששוחררו משבי חמאס (מימין לשמאל): קרינה ארייב, דניאלה גלבוע, לירי אלבג ונעמה לוי
(צילום: Omar Al-Qatta, AFP)
הרמטכ"ל הנכנס, רב-אלוף אייל זמיר, מקבל לידיו צבא הניצב בפני אתגרים ביטחוניים מורכבים, אך לצד אלו קיימת גם משימה פנימית חשובה: הבטחת שילוב שוויוני וקידום משמעותי של נשים בצה"ל. במשך השנים חלה התקדמות בשירות הנשים בצבא, אך הדרך לשוויון מלא עוד ארוכה. האתגרים רבים – חלקם תרבותיים, חלקם מבניים, וחלקם טמונים בעמידה מול לחצים חיצוניים.
כיום, נשים מהוות כ-40% מהכוח הסדיר בצה"ל ו-20% מן הכוח הלוחם, אך שיעורן בתפקידי פיקוד בכירים נותר נמוך משמעותית, ורק שתי קצינות מתוך 23 מכהנות בדרגת אלוף. פעם אחר פעם, כאשר מתפרסמות תמונות ממוקדי קבלת ההחלטות הביטחוניות, אנו רואים את אותה תמונה מוכרת: שולחן עמוס בגברים, ללא ייצוג נשי.
ביטחון הוא אינו עניין מגדרי, והוא לא יכול להיקבע רק על ידי חצי מהאוכלוסייה. שילוב נשים במוקדי קבלת ההחלטות הוא לא רק עניין של צדק ושוויון, אלא גם צורך אסטרטגי חיוני
האם נשים אינן חלק מהחברה הישראלית? האם אין להן ידע, ניסיון או אחריות על ביטחון המדינה? המציאות הזו אינה מקרית – היא תוצאה של תפיסה מיושנת שממשיכה להשאיר נשים מחוץ לחדרי ההכרעה. הגיעה העת לשנות זאת. ביטחון הוא אינו עניין מגדרי, והוא לא יכול להיקבע רק על ידי חצי מהאוכלוסייה. שילוב נשים במוקדי קבלת ההחלטות הוא לא רק עניין של צדק ושוויון, אלא גם צורך אסטרטגי חיוני – חברה שמדירה קולות מגוונים מחלישה את עצמה מבפנים.
מחקרים רבים, לרבות בישראל, הצביעו פעם אחר פעם על פגמים בעיצוב מדיניות ציבורית כשזווית הראיה הנשית נעדרת משולחן מקבלי ההחלטות. מנגד, מחקרים מראים כי גיוון מגדרי הוכח כמאפשר בחינה מאתגרת יותר של קשיים ואתגרים מנקודות מבט שונות, חשיבה יצירתית מגוונת וגיבוש תמונה מהימנה יותר של המציאות.
בישראל, השירות הצבאי הוא מקפצה לקריירה אזרחית, במיוחד בתחומים כמו ביטחון, טכנולוגיה וממשל. הדרה או עיכוב של נשים במסלול הקידום הצבאי מובילים לאי-שוויון גם במשק הישראלי. נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מראים כי נשים שהחזיקו בתפקידי פיקוד בצה"ל השתלבו בהמשך באחוזים גבוהים יותר בתפקידי ניהול במשק. לכן, הרחבת תפקידים משמעותיים לנשים בצבא היא לא רק אינטרס ביטחוני – אלא גם חברתי וכלכלי.
ישנו חשש כבד כי ההתפתחויות של התקופה האחרונה עלולות להסיג לאחור את קידומן והישגיהן של נשים בצבא
אף על פי כן, ישנו חשש כבד כי ההתפתחויות של התקופה האחרונה עלולות להסיג לאחור את קידומן והישגיהן של נשים בצבא. כך, אחד האתגרים הגדולים שניצבים בפני הרמטכ"ל החדש הוא חוק הגיוס, אשר עשוי להביא לפשרות העלולות לפגוע, בין היתר, בשילוב נשים. לא מן הנמנע כי כתוצאה מהסכמות פוליטיות עלולים להיווצר הסדרים שיפגעו בשירות המשותף ואף יובילו להדרת נשים מתפקידים מסוימים בצבא. כבר כיום קיימים לחצים מצד גורמים דתיים למנוע שירות משותף ביחידות קרביות, להגביל הכשרות שבהן משרתות נשים ואף למנוע מנשים להיכנס לתפקידים פיקודיים בחלק מהיחידות. צמצום נוסף של שילוב נשים מסיבות פוליטיות עלול לפגוע לא רק בשוויון בצבא, אלא גם בחוסנו של צה"ל.
יש לוודא כי לנשים קרביות יהיו אותם תנאים פיזיים, לוגיסטיים ומנטליים – מהכשרה ועד שיבוץ וקידום – ולפעול לצמצום תופעות של הדרה מגדרית במסגרות צבאיות
על הרמטכ"ל החדש להבטיח מנגנונים ברורים שיקדמו נשים מוכשרות באופן שוויוני, לרבות שילוב מאוזן בוועדות מינוי והגדלת הייצוג במטה הכללי. בנוסף, ולמרות פתיחת תפקידים רבים לנשים, תנאי השירות שלהן עדיין אינם זהים לאלו של גברים. יש לוודא כי לנשים קרביות יהיו אותם תנאים פיזיים, לוגיסטיים ומנטליים – מהכשרה ועד שיבוץ וקידום – ולפעול לצמצום תופעות של הדרה מגדרית במסגרות צבאיות. לא מתוך חסד, אלא מתוך צורך מבצעי ברור.
הרמטכ"ל זמיר, זה הזמן לפעול באומץ.
עו"ד איילת רזין בית אור, לשעבר מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה, מייסדת שותפה ומנהלת "קרן ניצן" לקידום נשים ושיוויון מגדרי
