על רחבת המסדרים של פיקוד העורף ברמלה נערכו ההכנות האחרונות לקראת טקס המצטיינים לשנת 2025. סרן עידו, מפקד פלוגה בהשלמת קורס הקצינים, היה נרגש. ב-18:00 בערב, כך על פי הלו"ז, יקבל דרגת רב-סרן ממפקד חטיבת החילוץ וההדרכה. שעה אחר כך אמור אלוף הפיקוד להעניק לו תעודת הצטיינות. אביו, שמתגורר בארצות-הברית, הגיע במיוחד לאירוע.
"ואז, בסביבות 17:00 בערב, התקשר אליי קצין בכיר בפיקוד הדרום", מספר אל"מ שלומי בן-יאיר, שסיים בשבוע שעבר את תפקידו כמח"ט החילוץ. "הוא אמר לי: 'תקשיב, יש לנו אירוע סופר מורכב בחאן-יונס. בניין קרס בגלל מטען ולא מוצאים את אחד הלוחמים. הוא כנראה קבור מתחת להריסות. אני שולח מסוקים וצריך שתגיע עם כוח תגבור. תביא איתך גם את אחד המג"דים שלך כי זה קצה החץ של התמרון, אין עוד כוחות מקדימה. צריך פו"ש חזק (פיקוד ושליטה -י"ק)'".
לוחמי חטיבת החילוץ בזירת הנפילה בבת ים ב"עם כלביא"
(צילום: דובר צה"ל)
גלריה
אל"מ בן-יאיר. "אני רואה את הלוחמים והלוחמות שלנו, בתוך שטח אויב, וגאה בהם בטירוף"
(צילום: דנה קופל )
אל"מ בן יאיר משחזר את רגעי הדרמה: "הקפצתי את הסיירת שלנו ואת קורס מ"כים, הודעתי לרל"שית של האלוף שלא אגיע לטקס המצטיינים ויצאתי מהמשרד שאנחנו יושבים בו עכשיו לכיוון מנחת המסוקים. בדרך פגשתי את אחד הסא"לים ואמרתי לו: 'אני טס לאירוע חילוץ בחאן-יונס, תעניק אתה דרגה לעידו'".
כשהגיע למנחת כבר חיכתה לו סא"ל ירדן שוקרון, שהייתה אז מפקדת בית הספר של פיקוד העורף וקפצה גם היא לאירוע. "אמרתי לה: 'תצמידי לי מישהו, הגעתי בלי חפ"ק'", ממשיך בן-יאיר. "מגיע אליי קצין עם וסט וקסדה, אומר לי: 'שלום, אני עידו ואני צמוד אליך'. אני מסתכל – ורואה שזה הקצין שהייתי אמור להעניק לו דרגה באותו ערב. אמרתי לו, 'מה אתה עושה פה? אתה מקבל הערב דרגה והצטיינות. אבא שלך הגיע מארה"ב'. אמר לי, 'תעניק לי דרגה בחאן-יונס'. ועלה איתי למסוק".
באירוע ברמת גן אני מתחיל להתקרב לזירה ורואה מלא תריסים שבורים, קירות עם חורים. נוסע עוד כמה מאות מטרים, רואה בניינים חצי הרוסים. אומר, 'טוב, פה פגע הטיל'. מתברר שלא. לא הגענו. ואז אתה מבין את הנזק ההיקפי: כמו רעידת אדמה
הם נחתו בגבול הרצועה ומשם, עם הניוד של אוגדה 98, אל זירת האסון בלב חאן-יונס. כוח של אחד מגדודי חטיבת החילוץ, שפעל תחת האוגדה במסגרת התמרון, כבר היה בעיצומם של מאמצי החילוץ. בן-יאיר תפס פיקוד והוביל את המשימה המורכבת.
"אנחנו בשטח לחימה. זו לא זירה של נפילת טיל במרכז הארץ", הוא מסביר. "אי-אפשר להדליק פרוז'קטורים כדי שלא יזהו אותנו. עבדנו עם אמצעי ראיית לילה, השתמשנו בפנסים עם פילטר אדום וכיסינו בשמיכות את החורים בקירות שנשארו עומדים. זה לא חילוץ של 'יש פה מישהו, תרים את הברזל ותוציא אותו'; זו עבודה כירורגית של ממש. ואני רואה את הלוחמים והלוחמות שלנו, בתוך שטח אויב, וגאה בהם בטירוף".
אחרי שעות של עבודה נמצאה בין ההריסות גופתו של לוחם גולני שנהרג מפיצוץ המטען, והוא הובא לקבר ישראל.
"הגענו עם ניסיון מטורף"
( צילום: דובר צה"ל)
כוחות פיקוד העורף פועלים בזירת נפילה ברחובות. "באחת הדירות - ניצול שואה בן יותר מ-80"
(צילום: דובר צה"ל)
לוחמי חטיבת החילוץ בזירת פגיעה בבאר שבע
(צילום: דובר צה"ל )
כמה שבועות אחרי אותו אירוע, 15 ביוני 2025, בעיצומו של מבצע "עם כלביא", נפל טיל איראני ברחובות, עיר מגוריו של בן-יאיר. "באחת הדירות שנפגעו היה ניצול שואה בן 80 ומשהו שנלכד בין ההריסות", הוא מספר. "הייתי שם כמח"ט, אבל מי שניהל בפועל את החילוץ הייתה סמג"דית של אחד הגדודים שלי יחד עם מ"פ, שני אנשי מילואים מהיחצ"א (יחידת החילוץ וההצלה הארצית של פיקוד העורף -י"ק) ורופא".
"כמעט שעתיים שהם עבדו על החילוץ שלו, ותוך כדי החזיקו לו את היד. והם הוציאו אותו חי", הוא משחזר. "כמה זמן אחר כך קיבלתי הודעה מהבן שלו: 'תמסור לכולם שיש לכם חיילים גיבורים. אבא שלי אמר לעצמו בין ההריסות שהיה מעדיף למות ישר מהפגיעה ולא בייסורים. רק כששמע את קולות המלאכים שלכם מגיעים, הוא הבין שהוא רוצה לחיות. זה מה שנתן לו תקווה'".
את ההודעה הזו הקריא בן-יאיר בטקס חילופי הפיקוד של חטיבת החילוץ שהתקיים ביום שלישי שעבר, רגע לפני שטס עם אשתו מור ושלושת ילדיהם – בן 13 ותאומים בני 6 - ללימודים של שנה וחצי במכללה לביטחון לאומי של צבא זר.
שתי קסדות
שני הסיפורים האלה – מחאן-יונס ומרחובות – מייצגים את חטיבת החילוץ בשני כובעיה, וליתר דיוק – בשתי הקסדות של אנשיה – קסדת המחלץ הכתומה וקסדת החי"ר בצבע זית. קסדת החי"ר משמשת את הלוחמים (ובעיקר הלוחמות, שהן כ-60% מהחטיבה) בתמרון בעזה ובלבנון ובתעסוקה המבצעית ביהודה ושומרון. "רק אתמול הסיירת שלי הייתה בלבנון במסגרת מבצע של אוגדה 36 שאני לא יכול להרחיב לגביו", מספר בן-יאיר. "אני לא אשכח את הפעם הראשונה שצוות שלנו חצה גב"ל (גבול בינלאומי – י"ק) בסבב הלחימה הראשון עם חיזבאללה. הצטרפתי אליהם כמח"ט".
הבוקר לאחר הנפילה ברמת גן בתחילת "עם כלביא". "פינינו תושבים מבתים ברדיוס של 300 מטר"
(צילום: מוטי קמחי)
"בדה-וינצ'י עלינו ברגל עד קומה 44, פרצנו דלתות, חילצנו אנשים מתוך ממ"דים". זירת ההרס בבוקר שאחרי, יוני אשתקד
(צילום: עידו ארז)
את קסדת המחלץ הם חבשו בזירות נפילת הטילים בשני סבבי הלחימה עם איראן - "עם כלביא" ו"שאגת הארי" - ואת ליל הטילים הראשון של "עם כלביא" הוא זוכר לפרטי פרטים. "האירוע הראשון היה ברחוב תרצה ברמת-גן", מספר בן-יאיר. "היה לי שם גדוד של חטיבת החילוץ שפעל תחת מחוז תל-אביב. זה משהו שלא ראינו עד אז. במבצע 'מגן וחץ', חצי שנה לפני 7 באוקטובר, פגעה רקטה של חמאס בבניין ברחובות. הייתי אז מפקד מחוז ירושלים והמרכז של פיקוד העורף. זה היה אירוע קשה – הרוגה ולא מעט פצועים. אבל הנזק היה מקומי. נותנים לך כתובת, אתה מגיע ורואה בניין שנפגע, אבל הבניינים מסביב כמעט שלמים".
"באירוע ברחוב תרצה אני מתחיל להתקרב לזירה ורואה מלא תריסים שבורים, קירות עם חורים. אומר לנהג שלי: 'תעצור, פה האירוע'. אומר לי המג"ד בטלפון: 'לא, לא, תמשיך לנסוע, אתה עוד רחוק מזירת הנפילה'. נוסע עוד כמה מאות מטרים, רואה בניינים חצי הרוסים. אומר, 'טוב, פה פגע הטיל'. מתברר שלא. עדיין לא הגענו. ואז אתה מבין את הנזק ההיקפי: כמו רעידת אדמה. פינינו תושבים מבתים ברדיוס של 300 מטר ממקום הנפילה. טיל כזה פוגע - ומפרק את כל מה שמסביב".
ב-7/10 אני מתקשר לקצין אג"ם פיקוד דרום, ואומר לו: 'אחי, יש מחבלים בזיקים. תוכל לשלוח לשם תגבורת?'. הוא אומר לי: 'תקשיב, כרגע מתעסקים רק ביישובים. אל תדבר איתי על בסיסי צבא
תוך כדי האירוע ברמת-גן קיבל בן-יאיר הודעה על פגיעת טיל בבניין מגורים רב-קומות ברחוב לאונרדו דה-וינצ'י בתל-אביב. "גם שם וגם ברמת-גן אני לא מפקד על האירוע. יש בכל זירה מפקד נפה ששייך למחוז תל-אביב ואחראי על אותה גזרה. אבל בכל אחת מהזירות היה גדוד שלי. אז אני מסייע למפקד הנפה ולמג"ד במה שאפשר, משתתף איתם בהערכות מצב, נכנס איתם פנימה וגם מחלץ אנשים בעצמי. באירוע בדה-וינצ'י עלינו ברגל עד קומה 44, פרצנו דלתות, חילצנו אנשים מתוך ממ"דים".
צעד-צעד
שלומי בן-יאיר, 43, עשה את כל תפקידי הפיקוד בפלוגות החילוץ הסדירות של פיקוד העורף, עוד לפני שהוקמה החטיבה ואפילו לפני שהוקם הגדוד הראשון. "התגייסתי ב-2001 להנדסה קרבית, גדוד 605", הוא משתף. "סיימתי שם תפקיד מ"מ ראשון ואז קראנו לנו, מלא מפקדים מיחידות לוחמות, ואמרו לנו: 'מקימים 669 של היבשה. סיירת חילוץ. רוצים אתכם ביחידה החדשה'. כולם התלהבו. אבל אחרי שעתיים, כשהבינו שמדובר בפיקוד העורף, כמעט כולם ברחו משם. נשארו רק בודדים שזה עניין אותם, ואני אחד מהם".
כך הפך בן-יאיר למפקד מחלקה בפלוגת החילוץ הסדירה הראשונה של פיקוד העורף. "אני היחיד שהגעתי לשם מהנדסה. היו לי שני מ"כים שהגיעו מגולני, ברדקיסטים. היו מורידים את הכומתה הכתומה ברכבת בדרך הביתה ושמים את הכומתה החומה של גולני".
אל"מ בן-יאיר. "אני הכי בחטיבה. אפילו הנגדים הבכירים היו טירונים שלי"
(צילום: דובר צה"ל)
כוחות פיקוד העורף ב"עם כלביא". "לפני זה לא היו לנו אירועים מקומיים להתבסס עליהם. זה השתנה"
(צילום: דובר צה"ל)
בהמשך הוקמו עוד שתי פלוגות חילוץ סדירות, אבל רק ב-2008 החליט אלוף פיקוד העורף דאז, יאיר גולן, להפוך אותן לגדוד. בן-יאיר, שכבר סיים תפקיד מ"פ, מונה לקצין האג"ם של הגדוד הסדיר הראשון – גדוד שחר. "אחריו הוקמו עוד שלושה גדודים – קדם, תבור ורם. ולפני כשנה התחלנו להקים את הגדוד הסדיר החמישי – גדוד ארי".
בתפקידו הבא, כראש מדור חילוץ בבסיס ההדרכה של פיקוד העורף, הצטרף בן-יאיר למשלחת הסיוע של צה"ל לרעידת האדמה הנוראה בהאיטי, שגבתה כמעט רבע מיליון קורבנות. "זה אירוע שכמוהו לא היה ואני מקווה שגם לא יהיה", הוא אומר.
רעידת אדמה גדולה זה משהו שיכול לקרות גם אצלנו. איך אתם נערכים לאירוע כזה?
"גדלתי בצפת, המוקד של רעידת האדמה הגדולה ב-1927, ואומרים שזה יכול לקרות פעם ב-100 שנה. אחרי רעידת האדמה בטורקיה, בפברואר 2023, נסענו לשם משלחת של בכירים לסיור למידה. כבר הייתי אז מפקד מחוז. אלוף פיקוד העורף דאז, שהיה איתנו, אמר: 'חבר'ה, זה לא טילים. זה משהו אחר לגמרי'. כל מי שהשתתף במשלחות סיוע של פיקוד העורף בחו"ל, ואני הייתי בכמה כאלה, מבין את המשמעות. אני לא חושב שיש מדינה שערוכה באמת לרעידת אדמה בסדר גודל של האיטי וטורקיה, אבל אנחנו בפיקוד העורף, וגם ברשויות המקומיות, עוסקים בזה הרבה מאוד, מתרגלים ונערכים עד כמה שאפשר".
הוא המשיך להתקדם בסולם הדרגות והתפקידים – סגן מפקד הבא"ח (בסיס האימון של חטיבת החילוץ), מפקד מגמת האימון המתקדם, סגן מפקד ומפקד גדוד רם ("כמג"ד היינו כמעט שנתיים ברצף בתעסוקה ביהודה ושומרון") ומפקד הבא"ח בזיקים. בין לבין יצא ללימודי תואר ראשון ולקורס פו"ם (המכללה הבין-זרועית לפיקוד ומטה).
הנזק מרעידת האדמה בהאיטי ב-2010. "אירוע שכמוהו לא היה - ומקווה שגם לא יהיה"
(צילום: AP)
חייל ממשלחת הסיוע הישראלית בהאיטי ב-2010
(צילום: נועם ברקן)
ב-2021, בעיצומה של מגפת הקורונה, מונה למפקד מחוז ירושלים והמרכז של פיקוד העורף. כמפקד המחוז היה אחראי גם על טקס הדלקת המשואות בהר הרצל ועל שאר הטקסים הצבאיים הרשמיים שמתקיימים בבירה. "זה היה התפקיד הראשון שיצאתי לגמרי מחטיבת החילוץ. כל השירות שלי היה בגדודים של חטיבת החילוץ, עוד לפני שהוקמה החטיבה עצמה, ב-2013. אני הכי ותיק פה. אפילו הנגדים הבכירים היו טירונים שלי".
"אחי, יש מחבלים בזיקים"
בספטמבר 2023 מונה בן-יאיר לקצין האג"ם של פיקוד העורף. חודש אחר כך התרחשה רעידת האדמה שאיש לא צפה – מתקפת 7 באוקטובר. "כקצין אג"ם אתה אחראי על כל הפעלת הכוח של הפיקוד וגם על חמ"ל ההתרעה. כך שבשעה 6:29 אני מתחיל לקבל את ההתרעות של כל המדינה. אני יוצא מהבית, מגיע לחמ"ל ומתחיל לגייס את הפיקוד. גם האלוף רפי מילוא מגיע ואנחנו מנסים לגבש תמונת מצב. מבחינתנו, בעורף, העיסוק המרכזי באותן שעות זה ירי הטילים מעזה".
"מתחילים להגיע סרטונים של מחבלים מהעוטף, אבל יש את פיקוד דרום ואוגדת עזה שאמורים לטפל בזה", הוא משחזר את בוקר הטבח. "אבל אז מתחילים להגיע טלפונים מהבא"ח בזיקים ומפקדת מחוז דרום באורים, שזה שני בסיסים שלנו, ואנחנו מבינים שהם מותקפים על ידי מחבלים". למרות שמדובר בבסיסים של פיקוד העורף, הם נמצאים בשטח אוגדת עזה. "אני מתקשר לקצין אג"ם פיקוד דרום, אפרים אבני, ואומר לו: 'אחי, יש מחבלים בזיקים. תוכל לשלוח לשם תגבורת?' והוא אומר לי: 'תקשיב, כרגע מתעסקים רק ביישובים. אל תדבר איתי על בסיסי צבא'".
בשני הבסיסים התנהלו קרבות גבורה, ובכל אחד מהם נפלו שבעה לוחמים ולוחמות של פיקוד העורף – 14 בסך הכול. "שנה אחר כך, כשנכנסתי לתפקיד מח"ט החילוץ, הייתי אחראי על תחקור הקרב במחנה זיקים. הגיעו לשם כוחות תגבור, אבל רק בשלב מאוחר יותר. מי שהצליח לבלום את שתי מחלקות הנוחבה שפשטו על הבסיס היו החבר'ה של חטיבת החילוץ וההדרכה – מפקדות ומפקדים שנלחמו עד הכדור האחרון".
בשורה העליונה, מימין לשמאל: אדר בן סימון, ינאי קמינקא, אור מוזס ואדיר מאיר עבודי ז"ל; למטה: עדן אלון לוי, נריה אהרון נגארי ועמרי ניב פיירשטיין
(צילום: דובר צה"ל, באדיבות המשפחה)
"מתוך שבעת הנופלים בקרב", הוא מספר, "שישה היו מפקדים: המ"פ רס"ן אדיר מאיר עבודי ז"ל; סגנית מפקד הפלוגה, סרן אור מוזס ז"ל; המ"מ סגן ינאי קמינקא ז"ל והמ"מית סגן אדר בן סימון ז"ל; סמ"ר עדן אלון לוי ז"ל, שהיתה מכ"ית טירונים; לוחם החפ"ק סמ"ר עמרי ניב פיירשטיין; והטירון נריה אהרון נגארי ז"ל, שלחם גם הוא בגבורה. לכל אחד מהם יש סיפור שאתה יכול לדבר עליו שעות. זה מתחיל מאדיר המ"פ שנותן פקודה בווטסאפ – 'כל הטירונים אחורה, מפקדים קדימה'. זה מה שהכריע את הקרב. אתה שומע בקשר את אור מוזס נותנת פקודות אחרי שהוא נהרג – זה כמו הפקודות בקשר של אביגדור קהלני במלחמת יום כיפור. ושני המ"מים רצים בין העמדות, מעיפים את החיילים אחורה ותופסים את מקומם. אדר נלחמה שם שעות עד שנהרגה. עומרי ניב, ילד בן 20, רואה את חברה שלו, נועה זאבי, מקבלת כדור בעין, רץ אליה כדי להציל אותה – ונהרג".
"בסוף, למרות המחיר הכבד, הם עמדו במשימה – רק מחבל אחד מתוך עשרות הצליח לחדור לבסיס, וגם הוא חוסל. כל השאר ברחו או נהרגו. כקצין בכיר בצה"ל אני מתבייש במחדל 7 באוקטובר, אבל כמפקד חטיבת החילוץ וההדרכה אני גאה בגיבורים ובגיבורות האלה, למרות שעוד לא הייתי אז בתפקיד. הם חלק בלתי נפרד מהמורשת של החטיבה. כל אחד מהמסעות במסלול ההכשרה הוא לזכר אחד מהנופלים בקרב זיקים".
על הקיר בכניסה ללשכתו שברמלה תלויה כרזה עם תמונותיהם. מתחתיה מודבקת שקית ריקה של תפוצ'יפס עם תמונה של קצינה בווסט לחימה, נשק וכומתה כתומה. "לזכרה של סרן אור מוזס, נלחמה בגבורה בהגנה על חייליה בבסיס זיקים ב-7.10.23", הודפס באותיות לבנות על המהדורה המיוחדת של חטיף תפוחי האדמה.
לוחמות ולוחמי פיקוד העורף. "גאה בגיבורים ובגיבורות האלה"
(צילום: דובר צה"ל)
את ינאי קמינקא הנציחו משפחתו וחבריו בערכות אישיות של קפה שחור עלית עם תמונתו ותמצית של סיפור גבורתו. "ינאי היה מסתובב בעמדות השמירה ומכין קפה לחיילים שלו", מספר בן-יאיר. "היו לי פה במשרד אולי 300 ערכות כאלה. בכל פעם שהגיע אליי מישהו לראיון או לפגישת עבודה הייתי מוציא שקית קפה, מכין לו ואומר כמה מילים על ינאי. חבל. הייתי מכין לך, אבל נגמר".
נקודת מפנה
באוגוסט 2024 סיים בן-יאיר תפקידו כקצין אג"ם פיקוד ומונה למפקד חטיבת החילוץ וההדרכה. כעת, עם סיום תפקידו, היא תפוצל לשניים – חטיבת החילוץ, בפיקודו של אל"מ אשר בנישטי, וחטיבת ההדרכה, בפיקודה של אל"מ ירדן שוקרון.
יום אחד נפגשנו כמה זוגות של חברים, ומישהי שואלת אם אני מכיר חיילים מגולני. שאלתי את מי, אמרה לי שם של קרוב משפחה שלה שנהרג בקריסת מבנה. קיבלתי צמרמורת. אני הייתי בחילוץ שלו
"בשנתיים שלי כמח"ט היו לי תשע יחידות תחת פיקודי, יותר מכל חטיבה סדירה: חמישה גדודים מבצעיים (שחר, קדם, רם, תבור וארי); הבא"ח בזיקים שבו מתקיים מסלול ההכשרה – טירונות, אימון יסודי ואימון מתקדם, ומהווה גם הוא גדוד מבצעי; בית הספר שיושב פה ברמלה ואחראי על כל קורס מכ"ים, השלמת קורס קצינים, קורסי מדריכות חילוץ ועוד; בסיס האימון הפיקודי שיושב גם הוא בזיקים ומאמן את כל גדודי המילואים של הפיקוד; יחידת מטחים, שאחראית על אבטחת הקריה למחקר גרעיני בדימונה, ועוד יחידה מסווגת. יש תחתיי עשרה סא"לים, כולל הסמח"ט. זה כיף גדול לפקד על הרבה אנשים, אבל בנייר עמדה שכתבתי לאלוף הצעתי להקים גוף הדרכה נפרד, ועכשיו אני מעביר לירדן את בית הספר של העורף ואת בסיס האימונים הפיקודי, שכבר לא יהיו חלק מחטיבת החילוץ".
כוחות פיקוד העורף בזירת פגיעה בבת ים: "תהליך למידה מדהים"
(צילום: דובר צה"ל )
"חרבות ברזל", מספר בן-יאיר, היא המלחמה הראשונה שבה גדודי חטיבת החילוץ תמרנו באופן מלא בעזה ובלבנון. "לכל אוגדה מתמרנת היה גדוד שלנו שנכנס איתה פנימה, שיצא למשימות, שהשתתף במבצעים. גדוד 'קדם' הלך לפרק את בית חולים שיפא בעזה כי ידעו שנצטרך לפרוץ שם קירות בטון ודלתות נעולות ולחשוף מנהרות בניסיון לאתר חטופים. גדוד 'שחר' בפיקודה של ירדן נכנס ככוח חי"ר תחת אוגדה 162, ניהל לחימה בדרך אל היעד, חיסל מחבלים, ואז ביצע את המשימה הייעודית שלו. ואני מזכיר שמדובר בגדודים מעורבים, בנים ובנות.
"פעם היו לנו בכל גדוד חילוץ 'צוות קיצון' לאירועי חילוץ בתמרון. היום גדודי החילוץ הם חלק בלתי נפקד מהאוגדות המתמרנות. הייתי באירוע קשה בלבנון עם חייל הרוג שנלכד מתחת ל-60 טון בטון. ואני עם מהנדס של הגדוד, מנסים להבין איך מוציאים אותו. חילוץ הכי כירורגי שיש. מסביב ירי והפגזות. והוצאנו אותו שלם. יום אחד נפגשנו כמה זוגות של חברים, ומישהי שואלת אם אני מכיר חיילים מגולני. שאלתי את מי, אמרה לי שם של קרוב משפחה שלה שנהרג בקריסת מבנה. קיבלתי צמרמורת. אני הייתי בחילוץ שלו".
בעזה, בלבנון, בבת-ים או ברמת-גן – המטרה המרכזית של חטיבת החילוץ היא הצלת חיים. "עכשיו, כשאנחנו יושבים ומדברים, יש לי שתי קצינות סדירות וארבעה קציני מילואים במשלחת הסיוע לרעידת האדמה בוונצואלה. כשהתחיל מבצע 'עם כלביא', כל הגדודים שלי הוחלפו בגזרות הלחימה תוך דקה וחצי וירדו לעורף. למבצע 'שאגת הארי' כבר הגענו עם ניסיון מטורף ועם חמישה גדודים, שכל אחד מהם מוקצה לאחד המחוזות של הפיקוד. עד לא מזמן, כשבאת ללמד לוחם חילוץ בהכשרה, היית אומר לו: 'ברעידת האדמה בהאיטי עשינו ככה וככה. בטורקיה ראינו ככה וככה. המפקד הזה היה במקסיקו, המפקד ההוא היה בנפאל'. לא היו לנו אירועים מקומיים להתבסס עליהם. ב'עם כלביא' זה השתנה. פיקוד העורף עשה תהליך למידה מדהים שבא לידי ביטוי ב'שאגת הארי'".
"אמרתי למפקדים: 'אתם תספרו לחיילים שלכם על בית שמש'". אנשי חטיבת החילוץ בזירת האסון, מרץ
(צילום: דובר צה"ל )
"לאירוע נפילת הטיל בבית שמש ב'שאגת הארי', שבו נהרגו שמונה אזרחים, שלחתי את קורס הקצינים שלי, 60 חבר'ה", הוסיף בן-יאיר. "אמרתי להם: 'תעזרו במה שצריך, אל תפריעו, ואחר כך כל אחד מכם יספר לחיילים שלו את הסיפור של בית שמש'. בשלב מסויים מפקד הנפה שהיה אחראי על הזירה ביקש מהם לסייע באיתור חלקי גופות, והם עשו עבודה מדהימה".
במוצאי שבת, 21 במרץ 2026, נפלו שני טילים איראנים בדימונה ובערד והסבו נזק אדיר. למרבה המזל, לא היו נפגעים בנפש. "בשני האירועים טיפל גדוד 'רם' של החטיבה שלי", מספר בן-יאיר. "יומיים קודם לכן, ביום חמישי, ביקרתי אצל הפלוגות שלהם בערד ובדימונה. הלוחמים היו מבואסים כי מתחילת המבצע לא קרה שם כלום. בסוף הם רוצים להיות בתוך האקשן. אמרתי להם, 'תקשיבו טוב, אתם באזור מאוים בצורה קטלנית, הוא פשוט מוגן טוב, אבל במוקדם או במאוחר יקרה פה משהו'. במוצאי שבת, כשפגעו הטילים בערד ובדימונה, הגעתי לשם במסוק עם כוחות תגבור. ואז אחד הלוחמים בשטח, שהיה איתי בשיחה יומיים קודם לכן, אומר לי: 'המח"ט, פתחת לנו עין. אמרת שיקרה פה משהו – ובאמת קרה'".
בכל המקרים שתיארת, הגדודים שלך פעלו תחת המחוזות של פיקוד העורף, גם אם אתה כמח"ט היית בשטח. היו גם אירועים שאתה פיקדת עליהם כמח"ט?
"יש תרחיש שבו אני כמח"ט מקבל פיקוד על מרחב שנפל בו טיל, עם גדוד סדיר וגדוד מילואים (בדומה לצוות קרב חטיבתי בתמרון – י"ק). תרגלנו את זה כמה פעמים, ובאירוע נפילת הטיל בלאונרדו דה-וינצ'י בתל אביב כמעט הפעילו אותנו כמפקדת חטיבה, אבל בסוף לא היה בזה צורך. אני מכין את הגדודים, מאמן אותם, שולח אותם לאן שצריך ונמצא איתם בזירת האירוע, גם אם אני לא מפקד עליו"
לוחמי פיקוד העורף בלחימה ברצועת עזה. "עם כל אוגדה מתמרנת היה גדוד שלנו שנכנס פנימה"
(צילום: דובר צה"ל)
לצד המשימות של הצלת חיים בחזית ובעורף, בן-יאיר גאה בעבודה שעושים הגדודים שלו ביהודה ושומרון. "אנחנו נמצאים היום במקומות שלא היינו בהם לפני, נכנסים לתוך מחנות הפליטים, משתתפים במבצעים מיוחדים עם ימ"מ או דובדבן. אין היום מבצע חטיבתי ביהודה ושומרון שהגדודים שלי לא משתתפים בו ככוחות חי"ר לכל דבר. באוגדת איו"ש נלחמים עלינו. זה כמו חטיבת כפיר של פעם. היום, כשכפיר מתמרנים, אנחנו עושים את העבודה שלהם".
התחנה הבאה
נפגשנו יום לפני שאל"מ בן-יאיר סיים את תפקידו. אבל עד הרגע האחרון הוא לא ידע אם טקס החלפת הפיקוד יתקיים במועד או יידחה בגלל המתיחות עם איראן והחשש שהלחימה תתחדש – דבר שלא קרה, בסופו של דבר. "לפני שהגעת עוד ישבתי פה לתדריך עם המג"דים שלי. אתמול, בערב פרידה, צחקו עליי שכל ציוץ של טראמפ מדליק את החטיבה שלי. אמרו לי: 'כרגע טקס החילופים מתקיים כמתוכנן'. בדגש על 'כרגע'".
הטקס אכן התקיים, וכמה ימים אחר כך עלתה משפחת בן-יאיר על המטוס. שאלתי אותו מה יקרה אם בזמן הלימודים תתחדש הלחימה עם איראן. בן-יאיר לא היסס לרגע: "אני אעלה על המטוס הראשון בחזרה לארץ".
