39 שנה לנפילתו בשבי של רון ארד: תמי ארד, אשתו של נווט הקרב שנפל בשבי ב-16 באוקטובר 1986 ונחשב לנעדר, פרסמה הבוקר (חמישי) פוסט בפייסבוק שבו התייחסה לחזרת החטופים, איחוד ההורים ששבו מהשבי עם ילדיהם - ומאבקן של המשפחות שזכו לקבל את בניהן בחזרה. "יובל הייתה בת שנה ושלושה חודשים כשרון נפל בשבי", כתבה. "היא ידעה לומר אז כמעט רק 'אבא', והמתינה לו שישוב מהטייסת כל ערב".
היא הוסיפה: "הראינו לה תמונות של אבא, סיפרנו לה כמה הוא אוהב אותה ובשנים הראשונות שלחתי בדואר 'מתנות מאבא'. היום יובל היא אמא לשלוש בנות, וביום שני האחרון שתינו בכינו מאושר כשאמה ויולי, עלמה ורוני וראם זכו לחבק את אבא דוד, אבא עמרי, אבא אלקנה - ושרון, לישי ורבקה זכו לחבק את האהוב שלהן".
3 צפייה בגלריה
רון ארד ובתו יובל. "בכינו מאושר כשאמה ויולי, עלמה ורוני וראם זכו לחבק את אבותיהן"
(צילום: מהאלבום המשפחתי)
3 צפייה בגלריה
"הבינה מה שלרבים לקח זמן רב - השגרה והנרמול משכיחים את החטופים". צנגאוקר באיחוד עם בנה
( צילום: דובר צה"ל)
לדבריה, "אין שמחה גדולה מהצלת חיים. 20 אנשים צעירים שבו מהמתים. הם נכנסו ללבבות של כולנו, ופתאום לרגע אפשר היה לנשום, לחייך ולהתרגש עד דמעות ולצפות בעינב מחבקת את מתן שלה ובענת מחבקת את מתן שלה. וכך יום שלם עבר מול המסך בדמעות, מול הסרטונים המרגשים של 20 הצעירים ששבו סוף סוף הביתה".
היא תיארה את מאבקה העיקש של צנגאוקר, וכתבה כי "'אמא עולה על בריקדות' הוא מושג ישראלי חדש ועל הפטנט הזה חתומה צנגאוקר, שלא בכדי קבלה את הכינוי אימא לביאה. בסיוע אנשים מסורים עם נטלי ואילנה, בת הזוג המסורה, שהצטרפה מיד אחרי שחזרה מהשבי, הן הבינו את מה שלרבים לקח זמן להבין - השגרה והנרמול משכיחים את החטופים. הלחץ הצבאי מסכן את חייהם.
"המאבק של עינב על מתן הפך למאבק על כלל החטופים", הוסיפה. "עינב סחפה אחריה משפחות נוספות למאבק אמיץ ולא מתנצל, ובשנה האחרונה עוד אימהות ואבות יצאו לרחובות וזעקו: 'הצילו - ממשלת ישראל מפקירה את ילדינו'. החטופים ששבו מעידים שההפגנות חיזקו את רוחם בשבי. הם ראו את בני משפחותיהם, הם ראו אנשים זרים נושאים את השלטים עם תמונותיהם והבינו שהציבור בארץ לא מוותר עליהם".
צעדה לציון 38 שנים לחטיפתו של רון ארד, שנה שעברה
(צילום: מיקי שמידט)
3 צפייה בגלריה
נתניהו וטראמפ בכנסת. "כמו 'על האש' של מרכז הליכוד"
(צילום: Kenny Holston - Pool/Getty Images)
ארד, שבחודש אוגוסט הזהירה מפני גורל דומה לזה של בעלה, כתבה כי "20 צעירים ישראלים קיבלו את החיים במתנה השבוע וחזרו למשפחותיהם האוהבות. ביניהם מי שמשפחותיהם התנגדו לעסקאות ולסיום המלחמה. אני מזכירה את זה כדי לציין את המאבק של הציבור שלא הבדיל בין חטוף לחטוף.
"הקראת שמות כל החטופים בבגין וליד בתי השרים הזכירו למי שניסה להפריד ולסכסך - שהציבור רוצה את כולם בבית", ציינה. "סביר להניח שהשבים לא יאמינו כשישמעו שראש ממשלת ישראל טירפד הזדמנויות להשיבם הביתה משום שהקונסטלציה הפוליטית לא התאימה לו. השיקום שלהם יצטרך לטפל גם בזה".
היא התייחסה גם לנאומו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בישראל ביום שני בכנסת, שלדבריה "נראתה כמו מפגש 'על האש' של מרכז הליכוד". היא תקפה: "סמלי השלטון הביביסטי תפסו את מקומם של היועמ"שית ונשיא בית המשפט העליון. יו"ר הכנסת הודיע שתם ונשלם פרק החטופים והסיר בעליצות את סיכת החטופים אל מול פניהם ההמומות של משפחות חטופים שכולות, שיקיריהם נותרו בעזה. דקות ארוכות הדהדו באולם מחיאות כפיים שלא היו מביישות את הפרלמנט של קים ג'ונג און".
לדבריה, "נתניהו לא התעניין בנאומי 'היום שאחרי'. החנינה מטרידה את מנוחתו הרבה יותר מסיום המלחמה. טראמפ הוא הפוליגרף המביך של ביבי, אבל מבוכה מתרחשת כשלאדם יש מודעות לנורמות מקובלות ולהגדרת גבולות. השנתיים האחרונות הוכיחו שנתניהו מקדש רק את נתניהו.
"עוד נכונו לנו ימים ארוכים עד שישובו כולם לקבורה ראויה", סיכמה, "ועוד נכונו לנו ימים לא פשוטים במאבק על דמותה של ישראל כפי שהשתקפה מכיכר החטופים".
