בעולם שבו אייל גולן חוזר להיכל התרבות, עומר אצילי ודור מיכה ממשיכים לככב על במות ולקבל אהדת קהל חרף פרשת הקטינות - אין זה מפתיע שאדם החשוד בעבירות מין מונה ליו"ר ועדת הכספים של הכנסת. מדובר בהמשך מגמה חברתית מסוכנת: נרמול שלהם ושל מעשיהם, דה-לגיטימציה לקורבנות.
ח"כ חנוך מילביצקי מהליכוד נחקר בחשד לעבירות חמורות - שיבוש הליכי משפט, ניסיון להדחת עד, ואונס. למרות זאת, הוא מונה לאחד התפקידים הבכירים בכנסת, הגוף שמנהל את תקציב המדינה.
מי ששמה את האמת בפנים - פשוטו כמשמעו - היתה ח"כ נעמה לזימי (הדמוקרטים) שלבשה חולצה פשוטה עם הכיתוב "יו"ר הוועדה חשוד באונס". מיד לאחר מכן היא סולקה מהדיון באולם, בעוד החשוד נשאר על כיסאו. המבקרת פונתה בכוח - והחשוד נשאר.
לזימי לא רק לבשה חולצה, היא נשאה קול. קול הנפגעות. קול שמסרב לשתף פעולה עם נורמות של טיוח, השתקה ונרמול פגיעות מיניות.
התמונה הזו מספרת הכול. לא החשד לפשע הוא שמטריד את הכנסת, אלא עצם העיסוק בו. האקט של לזימי, ישיר ונוקב, הפך לאיום. לא בגלל שזו הייתה הפגנה פרועה - אלא כי זו הייתה אמת, באותיות אדומות על גבי לבן. זו בעצם השתקה כפולה: גם של נפגעות ונפגעים, שמוסטים לשולי השיח הציבורי, וגם של כל מי שמעז לתבוע צדק בשמם. במקום להקשיב ולפעול, הכנסת בוחרת להרחיק מן הדיון את מי שמשמיעים קול.
לא החשד לפשע הוא שמטריד את הכנסת, אלא עצם העיסוק בו. האקט של לזימי, ישיר ונוקב, הפך לאיום. לא בגלל שזו הייתה הפגנה פרועה - אלא כי זו הייתה אמת, באותיות אדומות על גבי לבן
התמונה הזו לא מתקיימת בחלל ריק. זו אותה חברה שממשיכה להוקיר ולחבק את הפוגעים, להעניק להם במה, אוהדים ומעמד ציבורי. המסר לציבור ברור: אם אתה חזק, מוכר או מקושר - תשרוד כל פרשה. גם אם היא כוללת קטינות. גם אם מדובר באונס. גם אם היא כוללת שתיקה רועמת מצד מוסדות המדינה.
אות קלון
מינוי חנוך מיליבצקי ליו"ר ועדת הכספים, למרות היותו חשוד בעבירות חמורות, ובראשן אונס הוא זעזוע מוסרי ומשטרי, ואות קלון לכנסת ישראל ולחברה הישראלית כולה. ההחלטה הפוליטית הזו ברוב דחוק וחרף קריאות האופוזיציה והחברה האזרחית לעצור את המהלך עד לבירור החשדות מסמנת שפל מוסרי חדש בהם אנשי שררה זוכים לגיבוי מיידי ובלתי מסויג בשם חשבונות פוליטיים צרים.
איילת רזין בית-אורהמינוי של מילביצקי הוא לא רק כישלון מוסרי, אלא גם סטירת לחי צורבת לכל נפגעת ונפגע. הכנסת נכנעה לציניות ולאדישות ומתירה לעצמה להעביר מסר הרסני בדבר נורמליזציה פלילית בדרג הגבוה ביותר. ולא רק שהכנסת אינה שומרת על סף מוסרי, היא מעניקה גיבוי מיידי, בשם אינטרסים פוליטיים צרים.
הגיע הזמן להציב גבולות ברורים: חשוד בעבירות מין לא יכול לכהן בתפקיד ציבורי בכיר - לפחות לא עד שינוקה מכל חשד. כל מינוי כזה הוא חבלה באמון הציבור, פגיעה ישירה בנפגעות- והפקרת הערכים שהכנסת אמורה לייצג. וכשהמערכת שותקת - החולצה מדברת.
עו"ד איילת רזין בית-אוֹר היא מומחית בקידום שיוויון מגדרי ומאבק באלימות מגדרית, לשעבר מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה
