לפני כמה שבועות סיימתי עוד סבב עם הגדוד שלי בעזה, שכבר היה לא פשוט עבורי ועבור משפחתי. לשרת יותר מ-200 ימי מילואים באזורי לחימה עם כל מה שכרוך מסביב, זה קשוח. ועדיין כל פעם שאני מסיים סבב מאז 7 באוקטובר וחוזר לשגרה, אני מתקשה להבין את השיח הציבורי. שני עולמות שלא מצליחים להתחבר יחד.
באופן אבסורדי, דווקא בלחימה (ממלכת ה"אי-ודאות" כידוע...) הכל ברור וחד – המשימה להשמיד את חמאס ולייצר את התנאים הטובים ביותר להחזרת אחינו ואחיותינו החטופים. האחריות שלי ברורה - לבצע את משימותיי ולעשות הכל על מנת להחזיר את כל הלוחמים שלי הביתה בשלום. לא משנה דעתך הפוליטית, השקפות עולמך או מאיפה אתה בארץ, כולם עושים יחד הכל למען הצלחת המשימה.
לעומת זאת, כמו בכל סיום של סבב לוקח לי שבועות שלמים להשלים עם הפער הבלתי נתפס בין האחדות והסולידריות בשדה הקרב, להיעדר המהות והכשלים הערכיים של מקבלי ההחלטות ונבחרי הציבור. נראה ששום דבר לא מצליח לחדור אותם, וכל השיח הוא סביב עצמם. אין משימות לאומיות, אין צרכים ביטחוניים אין אחריות אישית. יש רק ערך אחד – הישרדות פוליטית, אישית וקואליציונית. אבל מודה, די התרגלתי.
עד לשבוע האחרון, אז שוב חטפתי אגרוף לתוך הבטן. בשבוע שעבר פרסם צה"ל "לשנה החדשה" את מספר ההרוגים והפצועים מתחילת המלחמה. 891 חיילים נהרגו ו-5,569 נפצעו (מאז המספר כבר עלה כידוע). זהו מספר בלתי נתפס עבורי כסמג"ד בגדוד מילואים לוחם. כן, גם אנחנו איבדנו לוחמים במלחמה - אחים יקרים, גם חברים טובים שלי עדיין משתקמים מהפציעות הקשות שספגו בלחימה בעזה, אבל המספרים ברמה הלאומית דורשים מכל אחד ואחת מאיתנו אזרחי ישראל ללא הבדלי דת, גזע ומין, להיות ראויים להקרבה של הלוחמים הללו ובני משפחותיהם. הם צריכים להיות המצפן שלנו.
ובמקום, אתה שומע את נבחרי הציבור החרדים מאיימים על הממשלה ועל ביטחון המדינה, אנחנו רואים שר ביטחון שנכנע להם ומנסה לקדם חוק השתמטות – אנטי-ביטחון, שגם ינציח את אי-השוויון במשפחות השכול וגם יפגע אנושות ביכולת של צה"ל לבצע את משימתו. וחברי הקואליציה שותקים במקרה הרע או מעודדים במקרה הרע יותר. ושיא השיאים? שר הביטחון המודח, במקום לעמוד על דעתו וחובתו כחבר כנסת, ולעשות את המעשה הערכי, נוטש את משמרתו מול חוק ההשתמטות ומסדר לממשלה את הרוב הנדרש תוך אי-לקיחת אחריות על מחדל 7 באוקטובר ופורש מהחיים הציבוריים.
אבל אנחנו לא מתייאשים. כמו שלקחנו אחריות בהגנה על המולדת מאז 7 באוקטובר ונלחמים על המדינה שלנו כבר מאות ימים, כך אנו מבינים שאין לנו ברירה אחרת אלא לשנות בעצמנו. אנחנו נמשיך להילחם על המדינה שלנו גם בהפוגות בין מילואים למילואים ונהפוך את השירות הצבאי לתו התקן החדש של אזרחי ישראל. מי שישרת יקבל ומי שלא ישרת לא יקבל, ויוטלו עליו סנקציות אישיות משמעותיות.
במקביל נמשיך לחבר את אחינו החרדים לסיפור הישראלי באופן בלתי אמצעי, כפי שעשינו לדוגמה ב"תנועת המילואימניקים" בחנוכה, בהדלקות נרות משותפות בריכוזי חרדים בבני ברק ובירושלים. שם, בנוסף להדלקת הנרות המשותפת, העברנו סיפורי מורשת קרב וחיברנו את הקהל החרדי עוד קצת לאתוס הישראלי.
אנחנו נילחם נגד חוק ההשתמטות שלא יענה על הדרישות של צה"ל ללוחמים על מנת לעמוד במשימות הביטחוניות ולהגן על אזרחי ישראל. צה"ל מצהיר שהחל מחודש אוגוסט 2026 הוא ערוך לגייס את כל הצעירים החרדים המיועדים לגיוס ולכן מבחינתנו כל חוק שאינו דורש גיוס לכולם החל ממועד זה הוא חוק השתמטות מפלה, שמפר את החובה המוסרית של המדינה כלפינו המשרתים.
יואב אדומיאחרי מאות ימים מילואים ועם צווים מיועדים לשנה הקרובה אנחנו חייבים עוד כתפיים מתחת לאלונקה, אנחנו חייבים להפחית את העומס עלינו ועל המשפחות שלנו כדי להישאר בכשירות. ואנחנו ננצח גם כאן, כי אין לנו ברירה אחרת.
יואב אדומי הוא רס"ן במיל', סמג"ד 8111 בחטיבה 5, יזם הייטק וממובילי תנועת המילואימניקים
