קרוב לחודש ימים בילו משפחת מולדובן ומשפחת רחמני מהיישוב נופי נחמיה שבשומרון בחופשה קסומה בפורטוגל. אך החוויה שאותה יזכרו מכל הטיול תהיה דווקא ההפלגה הביתה על-גבי יאכטה שמערכותיה שבקו, והיא החלה להיטלטל בין הגלים לכיוון לבנון.
שתי משפחות שנסחפו עם יאכטה חולצו על-ידי חיל הים
(צילום: גיל נחושתן)
"היו רגעים מפחידים", סיפרו המשפחות דקות אחדות לאחר שירדו מספינת אח"י אילת, והתקבלו ברציף של נמל חיפה על-ידי עובדיו וחיילי זרוע הים. משפחות מולדובן ורחמני ירדו נרגשים לרציף, ונופפו לשלום ללוחמים שבהמשך שבו לפעילות מבצעית בים. "ניסינו לשיר ולשמור על אופטימיות, עד שראינו מרחוק את לוחמי חיל הים", סיפרו הנוסעים הנרגשים. "איזה אושר זה היה. זאת הייתה שמחה והקלה שאי אפשר לתאר".
שלומית ויותם מולדובן עם חמשת ילדיהם, ורות ויהודה נחמני עם חמשת ילדיהם, החליטו לטוס לחופשה לאחר ימי מילואים רבים של האבות. "אנחנו חברים מאוד טובים מהיישוב", מספרת שלומית. "לאחר טיול נהדר, היינו בדרך לארץ כשהחלה המתקפה באיראן ונתקענו ברומא. עזרו לנו שם הרבה יהודים טובים מהקהילה היהודית. התקדמנו לקפריסין כדי להגיע כמה שיותר מהר לארץ. משם לא הצלחנו לתפוס טיסות. הגענו לבית חב"ד והם המליצו לנו לצאת עם יאכטה".
רות סיפרה: "היה לנו טיול נהדר. אבל ממש בדרכנו ארצה התחילה המלחמה. השמיים של ישראל נסגרו, וזה תפס אותנו בהפתעה. מאוד רצינו לחזור לארץ, אנחנו מאוד מחוברים למטרות המלחמה והבנו שזה לא הדבר הראשון שיש עכשיו למדינה שלנו לעשות. ניסינו להתאזר בסבלנות ולחכות. החלטנו להגיע לקפריסין כדי שנוכל להגיע כמה שיותר מהר לארץ ישראל. אנחנו הכי רוצים הביתה, הכי רוצים להרגיש חלק מכולם. גם בגלל העבודות שלנו וגם בגלל שיש לבעלים מילואים".
שתי המשפחות שכרו את שירותיה של יאכטה קפריסאית בדרך לחיפה. 14 נוסעים ושני אנשי צוות היו על היאכטה. ההפלגה שהייתה אמורה להימשך בין 8 ל-10 שעות, קיבלה תפנית מלחיצה. "בשעות הראשונות היה כיף, אפילו חוויה מתקנת להמתנה שהייתה לנו. כל כך רצינו להגיע כבר לארץ", סיפרה שלומית. "בלילה היה נעים, הפלגנו מהר. לקראת הבוקר המנועים של היאכטה הפסיקו לעבוד והסקיפרים לא ידעו מה לעשות".
הדרמה החלה בסביבות 7:00 בבוקר. כלי השיט נתקע כנראה בשל תקלה טכנית במנועים. היאכטה התחילה להיסחף עם הגלים והרוח בין 25 ל-30 מייל מערבית לצידון. בשלב זה החליטו הישראלים ליצור קשר עם חיל הים. "ה-GPS לא עבד, אז לא ידענו איפה אנחנו נמצאים", סיפרה שלומית. "קיווינו שאנחנו כבר קרובים לחיפה, אבל אחר כך גילינו שאנחנו כבר יותר קרובים ללבנון. הבנו שאנחנו כבר במציאות אחרת. כל כך רצינו להיות בארץ כבר, לא אכפת לנו שהארץ מופגזת כי אין כמו בארץ".
דיווח על מצוקת היאכטה הקפריסאית הועבר למוקד RCC (מוקד להתרעה, איתור וניהול מצבי חירום לכלי שיט או טיס בים) בחיפה, ומשם ליחידת השליטה מבור חיל הים. לוחמי החיל שפרוסים בכלל המרחב על-מנת לעמוד במשימת ההגנה, הגיעו אל היאכטה במים הבינלאומיים מערבית לחופי לבנון על-מנת לוודא שכלי השיט לא ממשיך להיסחף.
"קיבלנו דיווח על 14 נוסעים, מהם שני זוגות הורים ו-10 ילדים ששניים מהם מתחת לגיל שנתיים, שתקועים על גבי יאכטה בדרך בין קפריסין לישראל", סיפר ט', מפקד ספינת אח"י אילת. "הפלגנו אליהם במהירות. כשהגענו מצאנו אותם במצב רוח טוב ובמצב בריאותי מצוין".
מפקד הספינה הוסיף: "העברנו אותם אלינו באמצעות סירת הגומי שלנו, דאגנו להם למים, אוכל ומעט מנוחה מהשמש. הבאנו אותם לנמל חיפה בדרכם הביתה. אין ספק שההגעה המהירה שלנו אליהם מנעה אפשרות של סכנה ממשית עבורם".
שלומית: "ספינת חיל הים ועליה הלוחמים המדהימים, שימחה אותנו מאוד. הם קיבלו אותנו בחום רב. הכינו לנו ארוחה ודאגו לילדים. באמת שאין כמו בארץ, אין על העם שלנו. בכל מקום כולם רצו לעזור". על רגעי הפחד בחלק מהמסע, אמרה: "זה היה מאתגר. כבר בתחילת ההפלגה, הסתכלתי בלי GPS וראיתי שאנחנו קצת קרובים לביירות. אמרתי את זה לסקיפר והוא תיקן את הכיוון. כאשר היטלטלנו בין הגלים, בלי שליטה על היאכטה, התחלנו קצת לחשוש, אבל גם חשבנו שאנחנו בידיים טובות. מזל שלוחמי חיל הים הגיעו והיו שם כדי להציל אותנו, לשמור עלינו ולקבל אותנו כל כך יפה".
רחמני: "היה קצת מלחיץ כאשר הבנו שיש בעיה ביאכטה לרבות בעיה בניווט. הבנו בעצמנו שאנחנו מתחילים לשוט לכיוון לבנון. ביקשנו מהסקיפר להדרים לישראל. לאט לאט הבנו שכל המכשירים של היאכטה קורסים אחד אחרי השני, והבנו שאנחנו תקועים בלב ים. היו רגעים מאוד מבהילים".
היא הוסיפה: "אין לתאר את השמחה בלב, את ההתרגשות כאשר ראינו את לוחמי חיל הים מגיעים אלינו. באמת ובתמים פרצנו בשירים ובקריאות שמחה. התרגשנו כשאמרו לנו בקשר שאנחנו צריכים לנופף. כולם נופפו, שמחו והתרגשו. רקדנו ושרנו על היאכטה. חיל הים אין כמוהו. אגדה.
"חווינו חוויה מאוד מיוחדת, ואני אומרת לכולם, אין כמו העם הזה, אין כמו הלוחמים שלנו. חיכינו כל כך לחזור לארץ. מכל הטיול שעשינו בחו"ל, נזכור כנראה רק את החוויה שהייתה לנו בסטי"ל של חיל הים. איזה כוח יש לצבא שלנו, אבל בעיקר הרגישות, האנושיות. אין את זה בשום מקום אחר בעולם. צבא כזה אין באף מקום".
