דימונה כולה מחכה לראות את שגב כלפון החטוף חוזר מהשבי - וכעת זה נראה קרוב מתמיד, אחרי שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ אמר כי שחרור החטופים צפוי להסתיים עד יום שלישי. מדי סוף שבוע קומץ תושבים עמד בצומת הכניסה לעיר, בתקווה לשחרורו של כלפון, והערב (חמישי) הגיעו חלקם לבית המשפחה, כשבידיהם ספינג'ים ופרחים להודיה לקראת השחרור. "האוויר קצת מתחיל לחזור אבל רק כשאראה אותו אוכל לחזור לנשום", אומרת גלית, אימו של שגב.
"דבר ראשון", אומרת גלית, "אני רוצה ששגב יהיה במקום בטוח ולראות אותו. זה מה שאני רוצה. שיגיד לי שהוא בסדר, מבחינה גופנית. זה נכון שנצטרך לעבוד על הנפש, אבל הדבר הראשון שאגיד לו שהוא איתנו זה שנגמר הסיוט".
לדבריה, "מה שהחזיק אותי זה אמונה, תקווה ותפילות. בלי זה לא יכולתי. אני לא יכולה לומר שהנפש לא נפגעה, אבל אני מתפללת כל היום. זה מה שהחזיק אותנו כמשפחה, לא לאבד תקווה. בהתחלה, לפני שנה, חלמתי שאני באה ורואה אותו עם הגופייה שנחטף איתה, ואני אומרת לו: 'שגב, איך אתה?'. והוא אומר: 'הכול בסדר', ורק מצביע על הגרון, כאילו חנוק. את זה אני זוכרת הרבה.
"אנשים אומרים לי שחלמו עליו, ואני תוהה איך אני לא חלמתי. אתמול פתאום נפתחה הדלת, וזה הדבר הכי טוב שקרה. זה כמעט מרגיש כמו חלום. לא יכולתי להירדם מרוב אדרנלין. אני רוצה שהסיוט הזה ייגמר כבר".
"סוף-סוף אפשר לחייך"
אופיר ברסלבסקי, אביו של החטוף רום ברסלבסקי, שיתף בתחושותיו לאור אישור העסקה: "הרגשות מטורפים. סוף-סוף אפשר קצת לחייך אחרי שנתיים שלא הייתה לי הבעת פנים חוץ מעצב, מבפנים ומבחוץ. עדיין יש חששות, אני רוצה שהוא יחזור על הרגליים. זו הבקשה האחרונה שלי. עוד לא קיבלתי מידע קונקרטי על רום, התרגלנו להיות ניזונים מהתקשורת".
"אני מודה קודם כל לרום, שהיה גיבור כזה, והצליח לשרוד את מה שהוא עבר", הדגיש האב אופיר. "ראינו את הסרטון שלו לפני חודשיים גוסס. אני מודה לנשיא טראמפ, בלעדיו זה לא היה קורה. הוא כמו מלאך בשבילנו. הוא עזב הכול ועשה, ואין לי מילים באמת. הוא המציל של רום ושל כולם".
עוד שיתף האב: "כולם אמרו אחרי הסרטון שנשארו לרום רק כמה ימים לחיות, הוא היה נראה כמו בשואה. ברוך השם שהוא שרד את זה. עד הסרטון היה לי קשה מנשוא, אחרי הסרטון שראיתי אותו במצב הזה וראיתי בעיניים שלו שהוא לא רוצה לחיות ונשברתי לגמרי. הכול התפרץ. כל הקושי של השנתיים האלה וכל הטרפודים שהיו, כל הסלקציות שהיו. התנהג אלינו כמו פלנגות, ביבי. היינו אצלו במחאה מתחת לבית שלו והתנהגו אלינו כמו הומלסים, ישנו על הרצפה. הם לא יכלו לשבור אותנו, כי לא הייתי מוותר על הילד שלי.
"איבדתי כבר אמונה בכולם, בכל מי שמעורב", המשיך. "120 חברי כנסת, ואף אחד לא קם ואמר שיתפטר אם לא יחזירו את החטופים. נשברתי וראיתי את המצוקה של הילד שלי. החוסר אונים כואב בעצמות. המעבר לשמחה הוא חד. זה מה שציפיתי וחיכיתי והתפללתי לו. ראיתי אנשים משתחררים וחטופים שיוצאים וזה היה החלום שלי. ביומיים האחרונים אני מרחף באוויר, מרגיש כמו בלידה של הילד הראשון שלי.
"עדיין יש מעצור, עד שאראה אותו על הרגליים. שנתיים לא חייכתי, שנתיים לא שמחתי, לא הרשתי לעצמי. ועכשיו מותר לי קצת לשחרר. זיו, אחיו הקטן חלק איתו חדר בתור ילדים והם נורא מחוברים. עמית הגדול לקח את זה מאוד קשה, היו פרכוסים בתקופה הזו, מהמצב הנפשי הנוראי הזה. הם שמחים עכשיו, אבל מאופקים. רום גיבור גדול. אני מחכה למפגש איתו, לחיבוק, לנשיקה, להריח אותי. יותר מזה לא רוצה כלום".
