לפני כשנה, התיאטרון הלאומי "הבימה" אירח מופע מיוחד במלאות 45 שנה לתכנית המיתולוגית "ארבע אחרי הצהריים" של גלי צה"ל, בהנחיית נתן דטנר ובהשתתפות אמנים רבים. אולם "רובינא" התמלא קהל מכל קצוות העם: חילונים כדתיים, אשכנזים כמזרחים, צעירים כזקני השבט, אנשי ביטחון, תרבות, ספרות ותקשורת. מלוא כל העם כבודו, בבחינת תעודה הוקרה נוספת לתחנת הרדיו המואזנת בישראל, שמזמן הפכה להיות קונצנזוס וחלק בלתי-נפרד מתבנית נוף הווייתנו.
אך הווי לחוד ומציאות עכורה לחוד: שר הביטחון ישראל כ"ץ הודיע כעת שיגיש בקרוב הצעת החלטה לסגירת תחנת הרדיו הצבאית גל"צ עד ל-1 למארס 2026. תחנת גלגל"צ תוחרג מהמהלך. זאת, על בסיס ממצאיה המוזמנים מראש של "הוועדה המייעצת לבחינת פעילות גלי צה"ל", בראשות ד"ר דליה זליקוביץ - ששניים מחבריה הם בעלי זיקה לליכוד - שהוקמה ברוחו ובהנחייתו של שר הביטחון. גם רה"מ נתניהו הביע את דעתו בנושא באחת מישיבות הממשלה וקבע כי גל"צ "איננה נדרשת". בראש המלצות הועדה, שתוצריה ומאפייני פעילותה מעוררים לא מעט תמיהות, קריאה לסגור את התחנה ולחילופין לעקר את תכניה החדשותיים והאקטואליים, הגם ולפני פחות משנתיים ישבה על המדוכה "ועדת זמיר" (בראשותו של מנכ"ל משרד הביטחון דאז והרמטכ"ל כיום) שעסקה בדיוק בשאלת גל"צ, והגיעה למסקנות שונות בתכלית ומאוזנות פי כמה. מסקנות "ועדת זמיר" לא רק אומצו אלא מיושמות בשנה וחצי האחרונות והובילו לשינויים משמעותיים בפעילות התחנה. מדוע, אם כן, התעורר הצורך בהקמת ועדה נוספת?
דומה, כי שרי הממשלה, השוללים מכל וכל הקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר מלחמת 7 באוקטובר, הולכים ומחבבים את מוסד הוועדות "מטעם" המגובשות בצלמם ודמותם ומלבינות את צרכיהם, כנגזרת נוספת להפיכה המשטרית: כך למשל היה בעניינה של ועדת מדני לביטול נבחרת הדיקרטורים לחברות ממשלתיות – המלצה שאומצה באופן מיידי על ידי השר אמסלם, לא בדיוק אביר סדרי המנהל התקין – ומכבידה זה לא מכבר על תפקודן התקין של החברות הממשלתיות.
החלטה חסרת-תקדים וכוחנית לסגור את גל"צ (או לנקוט בצעדים שיעקרו אותה מתוכן) מעוררת קשיים רבים: מעבר לשאלות כבדות בכל הנוגע לחופש הביטוי והעיתונות, מתעורר החשש מפני התערבות פוליטית בשידור הציבורי – ועוד בשנת בחירות. המאמץ לסגירת התחנה, הצפוי להיכשל, מגלם ביטוי נוסף למלחמת כל-בכל שהכריזה ממשלת נתניהו השישית נגד החברה הישראלית, נכסי צאן הברזל התרבותיים והרוחניים שלה – ולמעשה נגד כולנו. זוהי עוד זווית נוספת במאמץ ההפיכה המשטרית, ולכן זהו מאבק נוסף על זהותה ודמותה של המדינה כיהודית, ציונית ודמוקרטית.
אכן, אין לגלי צה"ל תחנה מקבילה בעולם - אך גם אין דומה לצה"ל כצבא העם, על כל המשתמע. ניתן גם להניח שהיום לא היו מקימים תחנה שכזו, אך הקרסתה בכוונת מכוון משולה לכריתת איבר מהזהות הישראלית
במובנים רבים, גלי צה"ל היא ציפור הנפש של החברה הישראלית. קולם של החיילים מן השטח זוכה לבמה מרכזית, וכך גם "קולה של אמא", לצד הטיפול במשפחות השכולות ובמשפחות החטופים. בין "ארבע אחר הצהריים" ל"רצועת הביטחון", התחנה מייצרת את התמהיל והאיזון הראוי להבאת הפסיפס הישראלי המגוון והעשיר למאזין. אכן, אין לגלי צה"ל תחנה מקבילה בעולם - אך גם אין דומה לצה"ל כצבא העם, על כל המשתמע. ניתן גם להניח שהיום לא היו מקימים תחנה שכזו, אך הקרסתה בכוונת מכוון משולה לכריתת איבר מהזהות הישראלית, בפרט משום שהתחנה למדה לאזן בין הקולות השונים, לתת מקום משמעותי לצבא ולשדר שידור ממלכתי, גם אם עוסק באקטואליה. בדומה ליוזמות הרסניות אחרות מבית היוצר של ההפיכה המשטרית, שהולכות ותופסות תאוצה בשנה האחרונה לכהונתה של הממשלה הקיצונית בתולדותינו – גם במקרה זה, האור יגבר על החושך.
