שורד השבי עופר קלדרון, שהוחזק ברצועת עזה במשך 484 ימים, שיתף בפוסט ברשת החברתית פייסבוק על הרגע שבו חייו "התרסקו לרסיסים", המפגש עם בתו במנהרות חמאס - ועל "סרט האימה" שהוא חווה בכל ערב. "היום אני מבין שאין לי ברירה, עדיין לא חזרתי באמת לחיים", כתב קלדרון, שפנה לעזרת הציבור והודיע על פתיחת קמפיין גיוס המונים שיהיה "תחילתו של שיקום אמיתי".
קלדרון סיפר כי "הבוקר של 7 באוקטובר הוא הרגע שבו החיים שלי התרסקו לרסיסים. מול העיניים שלי, כשאני פצוע ומדמם, מחבלי החמאס חטפו את שני הילדים שלי, סהר בת ה-16 וארז שהיה אז רק בן 12. ואז נגררתי לעזה, מושפל וחסר אונים". לדבריו, "הרגע הזה, שבו ארז נתלש לי מן הידיים וסהר מובלת על אופנוע בין שני מחבלים - הוא סיוט שחוזר כל לילה ולא מרפה ממני.
"שאלות שאני שואל את עצמי ואני לא מצליח להתעלם מהם. איך נכשלתי כאבא? איך לא הצלחתי להגן עליהם?", הוסיף. "484 ימים של עינויים, רעב, מכות והשפלות. אבל שום דבר לא היה קשה כמו אי-הוודאות, שאולי הילדים והמשפחה שלי כבר לא בחיים, ושלעולם לא אוכל לומר להם כמה אני אוהב אותם. לתת לי את ההזדמנות לבקש מהם סליחה שלא הייתי שם למענם".
הוא נזכר במפגש עם בתו סהר בשבי, שבועיים לפני ששוחררה במסגרת העסקת הראשונה, ואמר: "שמחתי כל כך לראות אותה, אך באותה נשימה הלב שלי נשבר לרסיסים. דמיינו איך הרגשתי כשלקחו אותה ממני שוב, איך הדמעות שלה וזעקותנו להישאר יחד נצרבו לי בנשמה. זה היה כאילו אני חי בתוך סרט אימה, כמו סיוט ששמעתי עליו רק מסיפורי השואה, שמפרידים ילדים מהורים". מאז ועד היום, תיאר: "המבט שלה וקולות הבכי שלה מעורב בשלי רודפים אותי כל לילה, כאילו אני חווה את החטיפה מחדש, רק בצורה אכזרית וכואבת הרבה יותר".
קלדרון תיאר כי מאז חזר מהשבי "לא נשאר לי כלום". לדבריו, "הנגרייה שלי בניר עוז, שבניתי במו ידי והייתה מקור הפרנסה שלי, כבר לא תשמש אותי - לשם אין סיכוי שאחזור. ביתי הפך למקום של זיכרונות כואבים ומצמררים. אנשים שואלים אותי אם אחזור לגור שם, ואני לא מסוגל אפילו לדמיין את זה. כל פינה בקיבוץ היא זיכרון מהסיוט שהפך לחיים שלי".
עופר קלדרון פוגש את משפחתו לאחר השחרור מהשבי
(צילום: עומר מירון / לע"מ)
הוא סיפר כי חשב לאחר השחרור שיוכל "לפצות את הילדים על כל הסבל שהם עברו", אך תיאר: "אני בקושי מצליח לפצות את עצמי". הוא הוסיף: "אין לי אפשרות לפרנס את עצמי ואת המשפחה שלי. כל ערב אני נכנס לסרט האימה מחדש, מחכה שהלילה יסתיים - ומתפלל שהשחר יגיע, רק כדי להילחם שוב למחרת. לראות את האור.
"כשרואים אותנו מחייכים במהלך היום, לא יודעים שבחושך הכל חוזר", כתב קלדרון. "הפחדים, החרדות, תחושת הכישלון וההפקרה. נטשו אותי, וגרמו לי להרגיש שגם אני נטשתי את ילדיי. הפקירו אותנו, אבל אני לא אתן לתחושה הזאת לשלוט בי. לא עוד. אני שם את הבושה בצד ואעשה הכול כדי לא להפקיר את משפחתי שוב, כדי שארגיש אבא שיכול לתת ולהגן על הילדים שלו כמו כל אבא אחר".
קלדרון סיפר כי לא חלם שיגיע ליום שבו יצטרך לבקש עזרה, "אבל אין לי ברירה". לדבריו, "אני רק רוצה לחזור להיות אבא אמיתי לילדים שלי, לפרנס אותם, להעניק להם חיים טובים יותר ולשקם את נפשם ואת נפשי".
הוא שיתף כי נפתח עבורו קמפיין גיוס המונים שיהיה "תחילתו של שיקום אמיתי, לתת לי את האפשרות לחזור לחיים", והוסיף: "החלום שלי זה להרגיש שוב אבא שיכול להגן על הילדים שלי ועל משפחתי. בלי לחשוב על איך בכלל מתחילים. ביום אחד כמעט הכול הלך ונעלם. אבל אני כאן ואני רק צריך עזרה. אני מודה לכל מי שנלחם עליי ולכל מי שהתפלל שאחזור ובתפילה שכל החטופים שעדיין שם יחזרו הביתה. כל רגע שעובר יכול להיות מאוחר. תודה מעומק הלב על העזרה, התמיכה והאהבה".
לתרומות לקמפיין גיוס ההמונים של עופר קלדרון - לחצו כאן
פורסם לראשונה: 20:47, 04.07.25
