כמו לאירועי פשיעה חמורה אחרים, גם לזירת הירי ברחוב ראשי וסואן במרכז נצרת קפץ מפקד המחוז הצפוני ניצב מאיר אליהו. הוא הגיע לגבות את השוטרים שהצליחו, לאחר מרדף נחוש, לעצור שני רוכבי אופנוע חמושים שפתחו בירי לעיני עוברים ושבים. לצד ניידות המשטרה שהתאספו בזירה, עמד ניצב אליהו ושיגר מסר לחברה הערבית. "דיר באלקום" אמר, ובאופן חריג גם איים - בסרטון שעורר סערה ותגובות מעורבות: "בכל מצב שבו עבריינים שפלים ינסו לפגוע באזרחים, אתם תפגשו אותנו. במקרה הטוב אתם תהיו אחר סורג ובריח, ובמקרה הפחות טוב מבחינתכם אתם תהיו פצועים או מתים".
לאחר זינוק חד במקרי הרצח בחברה הערבית, ובמחוז הצפוני בפרט, לניצב אליהו נמאס. הוא נתן לשוטריו הוראה חסרת תקדים "לחתור למגע" מול כל עבריין מסכן חיים, ולעשות הכול - על כל המשתמע מכך, במסגרת החוק - כדי לנטרל את האיום.
בדיוק שנה חלפה מאז שנכנס לתפקידו, ועד כה הוא נמנע מריאיונות. כעת, ולקראת הבאות, הוא מוכן לפתוח את הקלפים סביב האתגרים המורכבים שבפניו - ולהסביר עצמו. "יש רגעים שבהם אתה צריך לדבר בשפה של מי שעומד מולך – ולהגיד לו שהוא יפגוש אותנו בכל העוצמה", הוא אומר על הרקע לסרטון ה"דיר באלקום" שפורסם ביולי האחרון. אליהו מבהיר אמנם ש"המשטרה היא קודם כל גוף ממלכתי", אבל לא מתנצל על הדברים. לדבריו, "כשעשיתי את הסרטון הזה לא ידעתי מה העוצמה שהוא יעשה בחברה הערבית".
"עידן טכנולוגי מטורף, תנו למשטרה כלים"
זו הייתה שנה מורכבת למחוז הצפוני, בתוך תקופה קשה בכלל. היקף הרציחות בחברה הערבית יותר מהכפיל את עצמו מאז 2023, המלחמה עם איראן וחיזבאללה נתנה גם היא את אותותיה, החזרה ליישובים המפונים הייתה מורכבת וכך גם תופעות הסחיטה והפרוטקשן מבעלי העסקים. אשתקד, בתקופת חגי תשרי, אליהו נכנס ללשכת המפקד מתפקידו הקודם כסגן מפקד מחוז תל אביב, כשמאחוריו גם קרוב ל-30 שנות שירות במג"ב.
על פי דיווחי המשטרה, במהלך המלחמה הייתה ירידה בעבירות הרכוש, כמו התפרצויות וגניבות רכב, ברחבי המחוז הצפוני - אך עם כניסת הפסקת האש ניכרת "חזרה לשגרה" מצד העבריינים. אליהו, מצידו, מסרב להיכנס ל"תחרות סטטיסטיקות" מול שאר מחוזות המשטרה, ומסביר כי "משטרת ישראל משחקת קבוצתית בדירקטיבה שחייבת להיות ברורה ואחידה. יש פה תופעות הזנחה של שנים על גבי שנים שלנו כמדינה וכחברה, ולא של משטרת ישראל דווקא. אנחנו לא מובילים סירת מרוץ שאפשר להזיז צ'יק צ'ק, אבל ברור לי שאפשר להשפיע ולשנות את המציאות הזאת. אין לנו את הפריבילגיה לא להילחם. האזרח הערבי זכאי לביטחון בדיוק כמו כל אזרח".
אלא שלדבריו, הפגיעה בארגוני הפשיעה בצפון אינה רק באחריות של המשטרה. "אנחנו לא לבד בתוך האירוע הזה", הוא אומר, והתסכול ניכר. "יש שותפים כמו חינוך, תרבות, רווחה, גורמי אכיפה נוספים שאחראים על ענישה ועוד. כולם צריכים להיות בתוך החוויה הזאת ובעוצמות שבהן פועלת המשטרה. זו מלחמה אינסופית ואנחנו זקוקים לכולם".
כך למשל, כמעט בכל פעם שנדרשת המשטרה לספק הסברים להיקפי הפשיעה הגואה ומספר הנרצחים המאמיר בחברה הערבית, מדברים הדוברים על הקושי בעצירת המדרון שהפך לתהום ללא "כלים טכנולוגיים" שנדרשים למשטרה בדחיפות. אליהו טוען: "אנחנו אמנם משתמשים בהמון כלים, אבל עדיין מרגישים לפעמים עם שתי הידיים קשורות מאחורי הגב. אנחנו נמצאים בעידן טכנולוגי מטורף שלא נותנים למשטרה להתייצב מולו".
מאז פרשת "פגסוס" שנגעה לשימוש המשטרתי בתוכנת הריגול של NSO והביאה את שר המשפטים יריב לוין לפתוח ועדת בדיקה ממשלתית, נלקחו מהמשטרה יכולות מעקב חיוניות אחר עבריינים המשתמשים באפליקציות מוצפנות. "כל חוק שלא תביא היום הם כבר יודעים לעקוף אותו", טוען אליהו. "הם תמיד נמצאים כמה צעדים קדימה".
אין הרתעה ואין הסברה
ניצב אליהו הוא חבר רשת בארגון "מעוז". במסגרת ההכשרה, השתתף בשנה שעברה בסמינר בבוסטון שבמהלכו הופתע לשמוע על אחוזי ההרשעות שמשיגים השוטרים שם. "הם מתמודדים עם כנופיות, והציגו לנו מודל להורדת הפשיעה", הוא אומר. "התובע הכללי של בוסטון סיפר בגאווה שהם עומדים על יותר מ-50 אחוזי הרשעה בכתבי האישום שהם מגישים". בישראל הנתון הזה קרוב ל-100%, אך למרבה הפרדוקס לא בהכרח מדובר במשהו שיש להתגאות בו. המשמעות היא שבארץ, רק תיקים שבהם ה"קייס" חזק עד כדי הרשעה ודאית מגיעים לבתי המשפט - ורוב התיקים הפליליים, גם אם יש בהם ראיות, לא מגיעים להעמדה לדין.
תיעוד: הנרצח הוזהר ע"י המשטרה שעה לפני הרצח
"כנראה שהאמת היא איפשהו באמצע, אבל אי אפשר לקחת את זה לקיצון" אומר אליהו, וטוען: "יכול להיות שמתוך מצוקה כזו או אחרת של כוח אדם או משאבים, לא הולכים אצלנו לתיקים שעדיין יש בהם יכולת להכריע".
לדבריו, "העילות לשחרור העבריינים המואשמים במעשי פשע חמורים נשמעות לעיתים מקוממות כל כך. תפסנו למשל חוליית עבריינים לפני שיצאו לחיסול, ובדירת המסתור שבה הם היו מצאנו שני אקדחים. בסוף הם שוחררו וכלל לא הועמדו לדין, כי הם טענו שזו 'דירת חמולה' ששייכת לכל המשפחה, אז אין לה מפתח, כדי שכל מי שזקוק למקום לינה ומנוחה יוכל להגיע אליה. על האקדחים לא היו טביעות אצבע כלשהן והם הצליחו להימלט מהדין כי טענו שרק באו לישון בדירה ולא ידעו על קיומם. אז מי הביא את האקדחים, החסידה? הפרקליטות אפילו לא הגישה כתב אישום ובית המשפט כלל לא התמודד מול הסוגיה הזאת".
למפקד המחוז הצפוני יש גם טענות לבתי המשפט, שלא מחמירים עם העבריינים שכבר מועמדים לדין: "ביום שעבריין שהחזיק נשק, עד שכבר הצלחת להגיש נגדו אישום ולהרשיע אותו, יקבל 15 שנות מאסר בפועל - זה לא ישתלם לו יותר. אבל העונש שמקבלים היום על עבירה כזו הוא כלום ושום דבר, בדיחה".
אז מה למדת בבוסטון שהם עושים אחרת?
"שבמשטרה ובמחלקת התביעות שם לוקחים סיכונים. וכולם צריכים לדעת לקחת סיכונים, לא רק משטרת ישראל. והענישה צריכה להיות מחמירה יותר ומרתיעה יותר. דרך אגב, אנחנו רואים שינוי. ויותר ויותר שופטים מתחברים לאירוע ונותנים ענישה מחמירה יותר".
נכון לשעת סגירת הכתבה, ברחבי המחוז הצפוני נתפסו השנה יותר מ-828 כלי נשק ובהם אקדחים, רובים, רימונים, מטענים ועוד. כל תפיסה שכזו יכולה למנוע רצח, אבל עדיין התחושה היא כי מדובר בלא יותר כמו מאמץ לייבוש אוקיינוס באמצעות דלי קטן. אליהו אומר כי הוא לא רואה בפעילות הזו כחזות המאבק בעבריינים, אבל לא מזלזל בערך הניסיון ל"ייבוש הביצה", כי "בסוף כל נשק כזה הוא פוטנציאל לפשע". אלא שלדבריו, גם כאן נדרשת מעורבות של גורמים נוספים.
"אנחנו משקיעים המון בהסברה בחברה הערבית, ובעבר פחות" מודה אליהו. "אנחנו מבינים שכדי לייצר אמון, עלינו לדבר לציבור הערבי - אבל בסוף אי אפשר לבד. האזרחים הם שחקנים משמעותיים במגרש הזה. אם הם לא יבינו - בזכות אמון כלפי המשטרה - שהם יכולים להרים טלפון ולהתלונן כשקורה פשע, ולדווח ולמסור מידע, לנו יהיה הרבה יותר קשה. זה לא שלא נחקור ונטפל באירוע. בכל מקום שבו היה שיתוף פעולה מצד האזרחים, ההצלחה הייתה רבה יותר ומהירה יותר, אין בזה ספק בכלל".
לדברי אליהו, הדבר מקבל משנה תוקף למשל בעבירות הפרוטקשן - גביית דמי החסות. הוא אומר שנפגעים בחברה היהודית שקיבלו את אותו בקבוק בנזין על דלת העסק, שהפך שם קוד לדרישת תשלום (או שהעסק יישרף), ומיהרו להתלונן - הצליחו עד כה להסיר מעצמם את האיום. "הניסיון שלנו מוכיח ומלמד אותנו שכשאנשים מתלוננים ומערבים את המשטרה שמתגייסת מיד להגנתם, אותם עבריינים אומרים, 'אוקיי, הוא עירב את המשטרה, בוא נעזוב אותו, אנחנו לא רוצים להתעסק, נעבור למישהו אחר'. לכן אני אומר לכל מי שמאויים בדמי חסות וכדומה, שתפו פעולה. אתם צריכים להיות אמיצים - ואנחנו נהיה איתכם באופן מלא".
שפה כפולה
בשנים האחרונות מודל "העבריין העשיר" הפך לדמות נערצת בקרב בני נוער וצעירים, במיוחד ברחוב הערבי העני ברובו. הדרך המהירה שבה צעירים יכולים לפתע לרכוש לעצמם רכב יוקרתי ולנפנף בשטרות קנתה לה אהדה רבה. לדברי אליהו, "כל אדם הוא רציונלי מטבעו, ורואה מה יותר טוב. אם יותר קל לו להשיג את הכסף בפשע, כי הוא מבין שיהיה קשה לתפוס אותו ושממילא הענישה לא מחמירה - אז לשם הוא יילך. אבל הסיכוי שיבחר בדרך הזו יורד משמעותית אם אותו אדם יידע שהסיכוי שייתפס יהיה גבוה, ושבסופו עונש חמור. בשביל הצד השני של המשוואה צריך גם מענה של מרכיבים חיוניים כמו תעסוקה הוגנת, שוק עבודה, רווחה וחינוך".
6 צפייה בגלריה
לייצר מציאות שתשנה את המשוואה. מזומן שנתפס בקרב עברייני פרוטקשן
(צילום: דוברות המשטרה )
מבטו של אליהו מרצין והוא מזדקף: "אני קורא למנהיגי החברה הערבית - תצטרפו אלינו. יש פה עת רצון עם מפקד מחוז שאומר זאת בבירור ומפכ"ל משטרה שמוביל זאת ומחויב לכך. בואו תראו לציבור שלכם שאתם רוצים להיאבק בפשיעה - ואנחנו נהיה אתכם עד הסוף".
מבלי להסגיר שמות, אליהו טוען שיש ראשי ערים ויישובים שמסרבים לעודד את פעילות אכיפת החוק ואף לא נותנים למשטרה דריסת רגל בבניין העירייה. "ברור שהם מתמודדים עם לחצים פוליטיים ולא תמיד הם רוצים בזה, אבל אי אפשר לדבר בשפה כפולה", הוא אומר. "אי אפשר להגיד 'אנחנו רוצים משטרה', ומצד שני, סתם כדוגמה, לא לאפשר למש"ק הקהילתי לשבת במשרד בבניין הרשות. אם בבניין העירייה יש מקום למשרד הפנים כדי להוציא תעודת זהות, אז צריך גם להיות משרד שיטור קהילתי. ככה הציבור שנכנס לבנייני העירייה רואה כבר באותו רגע שיש משטרת ישראל, משרד הפנים, יש עירייה, יש רווחה, כולם דרים ביחד - וכולם נועדו לשרת אותו".
"הגיע הזמן שלכם להיות מספיק אמיצים ולדבר בשפה ברורה", הוא מוסיף. "תאמרו שאתם רוצים את שירותי המדינה הזאת ואתם רוצים להיות חלק ממנה, כדי שבסוף התושב שלכם לא יתבלבל. האזרח צריך לדעת שאם קורה משהו, יש לו כתובת במספר הטלפון 100. אני מודע לקשיים של חברה קטנה וחמולתית, אבל אני יכול להבטיח שאנחנו נעמוד לצד האזרח הזה ולא ננטוש אותו מהרגע שהוא יתקשר".
הפרוטקשן וכוח התקיפה
שנת 2025 סימנה תפנית משמעותית באכיפת הפרוטקשן, שהוא מחולל הפשיעה המרכזי בכלכלת ארגוני העבריינים. מדובר במעין מערכת מיסוי נוספת לזו של מערכת המיסים הממשלתית, שגורמת גם לעלייה ביוקר המחייה, מפתחת את ארגוני הפשיעה ופוגעת בכלכלה המקומית. חוק הפרוטקשן החדש שמיושם לאחרונה, ומכיר בגביית דמי שמירה ללא תמורה מהותית כעבירה של גביית דמי חסות לכל דבר, הביא לעלייה דרמטית בכתבי האישום. רק השנה הוגשו כבר 17 כאלה, לעומת שניים בלבד ב-2024.
"זה משהו שגם אנחנו כארגון עדיין לומדים אותו", אומר אליהו, ומודה כי המשטרה טיפלה עד כה רק בקצה הקרחון של האתגר. "אני רואה את עצמי כמי שרץ במרוץ שליחים. אני לא קוצב לעצמי את הקדנציה בפרק זמן ומציב הצלחות מיידיות שאני רוצה שייחסו לי בסוף. הרבה מהמהלכים אני מוביל כדי שיקרו עכשיו, והרבה הם כאלו שאני לא יודע אם אקצור את פירותיהם בקדנציה שלי. אבל אני רוצה לייצר את המציאות שיביאו לשינוי המשוואה. בסוף ההתמדה והנחישות היא זו שמביאה לשינוי יציב".
בינתיים, העבריינים משכללים את צעדיהם, ומערכות המדינה לא מצליחות לעמוד באתגר. "קח לדוגמא את החקלאי שמאויים בפרוטקשן ועלול לאבד את הכלים החקלאיים שלו" אומר אליהו. "מה שמפחיד אותו יותר מכל, זה לא מה שעלול להישרף לו, אלא שבסוף הוא לא יקבל פיצוי מחברת הביטוח שתסרב לבטח אותו ברגע שייוודע שהוא מאויים (ולכן לעיתים עדיף לו לשלם ולא להסתכן בביטול הפוליסה; י"ק) בסוף יש פה מנגנונים מדינתיים שצריכים להכנס לתוך 'החוויה' הזאת יחד איתנו ולבטח את רכושו".
אליהו אומר שמאחר שלא תמיד ניתן לאסוף את הראיות המושלמות נגד עברייני הפרוטקשן, "כשאני לא מצליח להגיע להכרעה בפן הפלילי - אני הולך לדברים אחרים שמכאיבים להם". לכן, בין השאר, הוא הוביל כמה מבצעי הריסה לבתים לא-חוקיים בטובא זנגרייה, היישוב שרק אזכור שמו גורם לצמרמורת בקרב בעלי עסקים וחקלאים באצבע הגליל. מבקרי המהלך הזה טוענים שמדובר בענישה קולקטיבית לא-חוקית, מעין ניסיון לסגירת חשבונות במקום טיפול בשורש הבעיה. אבל לדברי אליהו, "ההריסות שביצענו שם ואכפנו לא נעשו בחלל ריק. אני מעביר לעבריין מסר ברור: אם אני יודע שזה אתה, אל תצפה שתחיה בשלווה וכל השאר יבערו. אני אגיע אליך לתוך המאורה, על כל מה שאני יכול – עבירות חקלאיות, עבירות בנייה, כל דרך לפגוע בך אם אתה פוגע באחרים. הדרך האולטימטיבית מבחינתי היא לשים אותך מאחורי סורג ובריח, אבל יש דרכים נוספות".
בין השאר, הקים אליהו "כוחות תקיפה" מחוזיים שמשלבים אנשי מג"ב, יס"מ, בילוש, מודיעין ועוד. הם קיבלו לידיהם רשימה של יעדים "כבדים", ונדרשו להשקיע את כל יכולתיהם בסגירת המעגל סביבם והבאתם לדין. ראשי הכוחות נדרשים מעת לעת להציג בפני אליהו את סטטוס הפעילות שלהם ותוצאותיה.
גם לטובת המאבק בפשיעה בחברה הערבית נעשה שימוש גובר והולך ביחידות מיוחדות, כמו איסוף מודיעין חשאי תחת להב 433 וגם פעילות של יחידה 33 - 'יחידת הגדעונים' - שהיא יחידת עילית משטרתית ללוחמה בטרור. "אני מצפה מהמפקדים והשוטרים לשים את עצמם לפני האזרח", אומר אליהו. "קשה לומר, אבל חיי האזרח קודמים לחיינו - וראינו את זה גם בגבורת השוטרים ב-7/10".
בתחילת חודש ספטמבר נהרג רס"מ ניב פרץ (29) במהלך מרדף אחרי סוחרי נשק באזור זלפה בוואדי ערה שכלל גם קרב יריות. מבחינת אליהו, זו המדיניות: לצאת מיד לזירה בכל אירוע, להעניק עזרה, לחתור למגע ולעצור את האיום. "ניב נפל בעת מילוי משימתו", הוא אומר. "זו מלחמה, ובמלחמה אתה נלחם ויודע שאתה גם יכול חלילה להיפגע או לפספס. כל שוטר יודע שכל כניסה לאירוע עלולה להסתיים בפגיעה. השוטרים היום מאומנים, מצוידים, מקצועיים ויודעים שהמפקדים שלהם - מהמפכ”ל ועד האחרונים - נמצאים איתם בשטח".
הדרישה הזו לא באה בחלל ריק: בימיו כקצין מג"ב בצפון, ב-12 בינואר 2003, זכה אליהו בעיטור האומץ על מרדף שניהל אחר חוליית מחבלים שחדרה ליישוב גדיש ורצחה את סייר הביטחון של מועצה אזורית גלבוע. יחד עם עמוס יעקב, קובי שבתאי (המפכ"ל לשעבר; י"ק) ואופיר סולימאן, הארבעה חתרו למגע וסיכנו את חייהם כשנחשפו מול המחבלים המסתתרים ונטרלו אותם.
תיק היימנוט קסאו
אחת התעלומות הגדולות ביותר במחוז הצפוני היא היעלמותה של היימנוט קסאו הקטנה, שנעדרת מאז פברואר 2024 ועדיין אין למשטרה כל קצה חוט מה עלה בגורלה. "כאבא לילדים אני משתגע מזה שנעלמת ילדה ולא מצליחים לאתר אותה", מודה אליהו.
עם זאת לדבריו, "אין אבן שלא הפכנו ואין כלי שיש למדינת ישראל שלא השתמשנו בו - ולצערי, לא הצלחנו להבקיע את התיק הזה".
בין השאר גייס אליהו צוותי חקירה ממחוזות אחרים, וביקש מהם לעבור מחדש על כל תיק החקירה ואינספור הפעולות שבוצעו במסגרת החיפושים אחריה. הרעיון היה שניסיונם, ואולי גם חוסר היכרותם עם התפיסות שאולי התקבעו בקרב צוות החקירה - "קונספציות"- אולי יביא לפריצת דרך או גילויים חדשים. אבל כל עבודתם העלתה חרס.
"אנחנו ממשיכים לטפל בתיק הזה בחרדת קודש", אומר אליהו. הוא מבטיח כי אין בכוונת המשטרה להרפות ידיה מהנושא.
פורסם לראשונה: 01:00, 03.10.25
