על רקע התיעוד של החטוף מתן צנגאוקר שחמאס פרסם הערב (מוצאי שבת), בכיכר החטופים בתל אביב נערכה העצרת השבועית של מטה משפחות החטופים - שאליה הגיעו אלפי בני אדם. במקביל, בצומת שער הנגב התקיימה עצרת נוספת שבה נשאה דברים שורדת השבי אמילי דמארי, שעלתה לבמה לצד חברתה רומי גונן. "ניצחתי כי לא הייתי לבד, הקדוש ברוך הוא היה איתי ואתם הייתם איתי", אמרה לנוכחים. צפו בדבריה:
אמילי דמארי בשער הנגב
(צילום: מאיר אבן חיים )
בכיכר החטופים דיבר אופיר אנגרסט, אחיו של החייל החטוף מתן אנגרסט, שסיפר כי חייו השתנו מקצה לקצה ב-7 באוקטובר, ודרש מהממשלה לפעול לשחרור אחיו. "מ-7 באוקטובר השם שלי הוא אחיו של החייל הפצוע החטוף", אמר. "מאותו יום השחור ועד עכשיו אני מרגיש אדם ריק מתוכן. על עצמי, אופיר הילד, על התלמיד שהייתי אמור להיות וכל מה שמשויך לאופיר - ויתרתי מזמן. דבר אחד משאיר אותי שפוי וזאת התקווה לראות את אח שלי חוזר הביתה בחיים".
הוא התנצל בפני אימו ענת: "סליחה אמא שנכשלתי ומתן לא יחזור גם בפעימה הזאת. ולמה? כי הוא חייל". הוא הוסיף: "אני כמלש"ב (מועמד לשירות ביטחון) וכאחד שרוצה ללכת בדרך של מתן לשירות קרבי משמעותי ולתרום יודע היום, אחרי 7/10, שיש פער עצום בין הערך הצבאי לערך המדיני. ושהמדינה לא נלחמת על החיילים כמו שהחיילים נלחמים עליה".
אח החטוף פנה גם לראש הממשלה בנימין נתניהו: "אמרת שלא ידעת לגבי מצבו של מתן ואם היית יודע - הוא היה משתחרר. בגלל שלא ידעת על המצב שלו, יחד עם מקבלי ההחלטות, ובגלל המידע שהסתירו מאיתנו על מתן והסבר 'צנעת הפרט' שנתנו לנו, אגיד לך ממה הוא סובל, כדי שבשחרור הבאה לא יקרה מצב שלא תדע שוב: התקפי נשימה ואסטמה אחרי חקירות בעינויים קשים הכוללים חיבור למצברים ומכות חשמל, זיהום בכל הגוף שלא מגליד מכוויות של גבורה, פנסים בעין ושברים בפנים, יד ימין משותקת, ואובדן הכרה במספר פעמים שבהן הועלה לקרקע רגע לפני שנחנק למותו".
6 צפייה בגלריה
"בר חונך להציל חיים ולא להפקיר פצועים בשטח - עכשיו תורנו". בן הדוד ברק עוז
(צילום: יריב כץ)
בעצרת נשאו דברים קרובי חטופים נוספים. בר גודארד, בתו של החטוף החלל מני גודארד אמרה כי "אנחנו יודעים שהחזרת החטופים זה עניין של החלטה - החלטה אמיצה, ערכית ואנושית. במקום זה אנחנו נגררים למלחמת אין סוף". נעם כץ רודאיף, בתו של החטוף החלל ליאור רודאיף, הוסיפה: "אנחנו מבקשות - אל תשלחו עוד חיילים לסכן את חייהם כדי להחזיר את האבות שלנו. החזירו אותם בהסכם. עצרו את המלחמה. החזירו את החטופים".
ברק עוז, בן דודו של החטוף בר קופרשטיין, סיפר כי "בר חונך להציל חיים ולא להפקיר פצועים בשטח - וזה בדיוק מה שעשה. עכשיו זה התור שלנו להיות ביחד, וזה כל כך חשוב להוציא את כולם בפעימה אחת". רונן ואורנה נאוטרה, הוריו של החטוף החלל סרן עומר נאוטרה, קראו: "עסקה היא לא תבוסה – היא אומץ. היא בחירה בחיים, בחמלה, באחריות".
ענבר קידר, כלתה של עפרה קידר ז"ל שעדיין נמצאת בשבי, הוסיפה: "את עפרה כבר לא ניתן להציל, רק לתת לנו את הזכות לקבור אותה בכבוד באדמה שכל כך אהבה. לא נוכל להרים את הראש כמדינה בידיעה שהאחים והאחיות שלנו נמצאים בעזה. זוהי חובתנו המוסרית להשבתם - כולם, חיים לשיקום וחללים לקבורה".
"כאב החטופים הוא רסיס בלב האומה שלנו"
אמילי דמארי נאמה בעצרת בצומת שער הנגב, כשלצידה שורדת השבי וחברתה הטובה רומי גונן, וכשבמקביל נערכה עצרת של קהילת קיבוץ ניר עוז בכרמי גת. "אני נמצאת כאן הערב לא רק כמי ששרדה אלא גם כמי שניצחה. אני לא שורדת שבי - אני מנצחת שבי. ניצחתי כי לא הייתי לבד, הקדוש ברוך הוא היה איתי ואתם הייתם איתי".
היא פנתה לקהל: "דמיינו חוטים של אנרגיות ואהבה שנמתחים מפה ועד עזה. כל אחד מכם היה חוט קטן, וביחד הייתם חבל שמשך אותי מהבור כל פעם מחדש. כל מוצאי שבת, כשהייתי במקום הכי נמוך שיכול להיות, הרגשתי את הכוח שלכם זורם אליי. הרגשתי את התפילות, את הלבבות, את האהבה ואת האחדות של המועצה שלנו. השארתם אותי מחוברת לבית לאמונה ולחיים.
"אני רוצה להגיד תודה לכל אחד ואחת מכם, לקהילה הנפלאה הזו שלא הרפתה לרגע, תודה למארגני העצרות בשער הנגב שהפכו את הכאב לכוח. הייתם החיבוק הכי חזק לאמא שלי כשהיא היא הייתה הכי זקוקה לו. אין לי באמת מילים לתודה שאני רוכשת לכם, עבור כל מה עשיתם בעבור המשפחה שלי, ועוד תמשיכו לעשות כדי להחזיר אלינו את גלי, זיוי, עמרי וכל שאר החטופים!".
דמארי הודתה גם לכוחות הביטחון: "אני רוצה להגיד תודה רבה לחיילי צה"ל הגיבורים שמחרפים את נפשם כדי להציל חיים, תודה לכוחות הביטחון ולמשטרה ששומרים עלינו כל יום, אפילו ממש ברגע זה, שנתנו את כל כולם במאורעות 7 באוקטובר".
היא הדגישה את דאגתה לחבריה הטובים מקיבוץ כפר עזה, התאומים גל וזיו ברמן, שעודם מוחזקים בשבי חמאס: "הם עוברים עכשיו את הסיוט הכי גדול שאפשר לתאר ואני יודעת בדיוק איך זה נראה ומרגיש שם, כשאתה רעב ואין משהו לאכול, כשאתה עצוב ואין מי שיחבק, כשאתה בודד ואין מי שיהיה, כשאתה כועס וצריך לשתוק, כשאתה רוצה לצעוק אבל חייב ללחוש. אם הם חייבים ללחוש, אז אני אצעק כאן בשבילם!".
6 צפייה בגלריה
"מתחננים מהמדינה - הצילי את החטופים". אהרון כהן, סבו של החייל נמרוד
(צילום: מאיר אבן חיים )
לדברי דמארי, "כל יום שהם לא כאן זה יום שבו הלב שלי עם שני חורים ענקיים. כל יום הוא נקיפות מצפון - אני בגן עדן והם בגיהינום. אני מחייכת ואוהבת והם סובלים שנאה. הם צריכים להתחיל את השיקום שמגיע להם, לחזור לחיים, לבנות אותם מחדש. רק אז גם אני אוכל להשתקם. ועמרי מירן צריך לחזור ללישי ולבנות, וכל החללים צריכים לחזור לקבורה. ועד שזה לא יקרה המדינה הזאת לא תוכל להשתקם.
"חזרתי לישראל עם רסיסים בגוף. הם כאבו כאבי תופת עד שהוציאו לי אותם בשיבא. גם כאב החטופים הוא רסיס בלב האומה שלנו. עד שלא נוציא אותם משם לא נוכל להשתקם. המלחמה על החטופים היא מלחמה על הנשמה שלנו כעם. המלחמה על החטופים היא מלחמה על הנשמה שלנו כעם. נמשיך לעמוד, נמשיך להילחם ונמשיך לצעוק את זעקתם עד שכולם יחזרו".
"המלחמה משרתת דבר אחד - את כיסאות הממשלה"
אהרון כהן, סביו של החייל החטוף נמרוד כהן, נאם גם כן בשער הנגב: "מי האמין שזה ייקח כל כך הרבה זמן? מי האמין שזה מה שנעבור - כמשפחה, כעם? נמרוד נחטף בגיל 19 ובעוד חודש יהיה בן 21. זכיתי ליישב את ארץ ישראל. התרגשתי כשהנכד שלי התגייס לשמור עליה. ועכשיו אנחנו כאן, מבקשים ומתחננים - מדינה יקרה שלנו, הצילי אותו ואת כל יתר החטופים בעזה! אחרי כל כך הרבה חודשים, אחרי כל כך הרבה הקרבה של לוחמים ושל עם ישראל המופלא, אחרי כל הנאומים, העצרות, המילים - קשה כבר לדבר".
במקביל, מאות נכחו בעצרת של קהילת ניר עוז שנערכה בכרמי גת. עירית פאוקר, בת הקיבוץ, התייחסה להשבתם של החטופים החללים גד חגי וג'ודי ויינשטיין בחמישי, ולהשבתו של החטוף החלל, אזרח תאילנד, נטפונג פינטה. "אנחנו כאן להזכיר, לציבור ובעיקר למקבלי ההחלטות: 42 בני ובנות ערובה שנכנסו חיים לעזה ב-7 באוקטובר - נרצחו שם. 52 הושבו - שבעה מהם אותרו בחיים, אחד ברח משוביו. 44 ממי שהושב במצבע צבאי חזר בארון", אמרה פאוקר.
לדבריה, "ההתקפות בעזה אינן מחזקות את ביטחון ישראל. מצבה הבינלאומי של המדינה בשפל, האנטישמיות גואה, והמלחמה הזאת משמרת רק דבר אחד - את כיסאות הממשלה. נתניהו עוד לא סיים את מחדל 7 באוקטובר – וכבר עובד על האסון הבא. אנחנו תופסים את הראש ולא מבינים איך הוא עדיין שם, ממשיך למכור אותנו - בזמן שאנחנו משלמים את המחיר".
ממטה המשפחות נמסר: "לא נוכל להרים את הראש כמדינה בידיעה שהאחים והאחיות שלנו נמצאים בעזה. החזירו את המדינה למסלולה. זוהי חובתנו המוסרית להשיב את כולם - והזמן שלהם אוזל. מי שעדיין בין החיים - נמצא בסכנה תמידית, ומי שכבר איננו - עלול ללכת לאיבוד בהריסות עזה. אנו דורשים: החזירו את כל 55 החטופים - עכשיו!".
