התפרים הגסים של קואליציית נתניהו, שמתרופפים והולכים בהדרגה ככל שהקדנציה מתקרבת לסיומה הטבעי, הגיעו השבוע לנקודת פרימה סביב האירוע שמלכתחילה היה ונותר האיום הכי גדול על הממשלה - חוק הפטור מגיוס. זו הייתה כרוניקה ידועה מראש של משבר. אל צידו השני של שדה המוקשים הפוליטי הזה הגיעו השחקנים המרכזיים – נציגי המפלגות החרדיות ויו"ר ועדת חוץ וביטחון יולי אדלשטיין - כשהם עומדים על רגליהם האחוריות ומתבצרים בעמדותיהם.
התסכול של הנציגים החרדים מהתנהלות הממשלה והקואליציה הגיע לשיא אחרי כמעט שנתיים שבהן הם נוצרים בליבם תחושת פספוס מייאשת. הם משוכנעים שאת הפטור מגיוס ניתן היה לחוקק בקלות יחסית כבר בתחילת הקדנציה, אלמלא יצאה לדרך הרפורמה המשפטית שעוררה את האופוזיציה ואת הרחובות.
מולם עומד כיום ח"כ אדלשטיין, מגובה בארגוני מילואימניקים ונשותיהם, ובסנטימנט ציבורי שהתחזק גם בימין אחרי 7 באוקטובר. בידיו של יו"ר ועדת חוץ וביטחון נמצא הכוח לעצב ולנסח חוק גיוס קשוח, כולל סנקציות, המצמצם את חוסר השוויון בנטל ותואם את המציאות הביטחונית הישראלית ב-2025 ובשנים הבאות. אדלשטיין רואה בתפקידו משמעות היסטורית.
לא מיותר להזכיר: אדלשטיין יצא נגד נתניהו לפני הבחירות האחרונות, ובתגובה זכה ממנו אחריהן לשנמוך משפיל. במקום תפקיד של שר בכיר אילץ אותו נתניהו להסתפק בתפקיד יו"ר ועדה. צחוק הגורל: אדלשטיין הפך להיות האיש שמחזיק את ממשלת נתניהו במקום הרגיש ביותר שלה.
כך או אחרת, אדלשטיין לא לבד. הן הוא והן נציגי החרדים שישבו איתו אתמול (שלישי) בפגישה שהייתה אמורה למצוא שביל אמצע, סוחבים איתם כעסים על נתניהו. ראש הממשלה מבין את זה, ולכן הוא מנהל כרגע קרב בלימה בשתי זירות עיקריות. הראשונה נוגעת למשבר המהותי שהוביל לשרשרת האיומים של הרבנים והח"כים החרדים בפירוק הממשלה. הזירה השנייה היא טכנית בעיקרה, ונוגעת לאפשרות הפיזור בפועל של הכנסת - מהלך ארוך שייצא לדרך רק בשבוע הבא, אם בכלל, כשהאופוזיציה תביא חוק כזה.
פיזור הכנסת צריך לעבור את כל הדרך הפרלמנטרית, מהקריאה הטרומית ועד הקריאה השלישית, מה שפותח חלון זמנים להרגעת הרוחות. נתניהו, שלפי שעה מגובה ביו"ר ש"ס אריה דרעי, נוקט אסטרטגיה מוכרת: הוא מושך זמן ושורד. כך הוא עושה בניהול המלחמה, בסוגיית החטופים, במשפט שלו. המשימה הראשונה שלו היא לצלוח בשלום את כנס הקיץ הקצר יחסית, להגיע לפגרה, ואז, עד מושב החורף – אלוהים גדול.
גפני, הבוקר, על הסיכוי שהכנסת תפוזר:
גפני בוועדת הכספים: "זה לא דבר מופרך", בתגובה לכך שזו תהיה הוועדה האחרונה במושב
(צילום: ערוץ הכנסת)
דרעי, שחרף היעדרותו הפומבית יודעים כל חברי הקואליציה שהוא שחקן מפתח בסוגיית חוק הגיוס, מסכים עם האסטרטגיה של נתניהו, גם אם בשתיקה. בהתאם הוא שקל לאפשר להעביר את חוק פיזור הכנסת בקריאה טרומית כדי לאותת שהחרדים רציניים, ואז למשוך את הזמן עד סיום כנס הקיץ.
השאלה שטורדת את מנוחתם של כל מי שמביטים מהצד על המשבר הזה, היא מה בעצם מחכה למפלגות החרדיות מהצד השני של פיזור הכנסת? הרי נמוכים למדי הסיכויים שהם יקבלו חוק פטור מגיוס מיאיר לפיד או בני גנץ, וקל וחומר מאביגדור ליברמן או יאיר גולן. אז מה המטרה? להגיע אחרי הבחירות למו"מ קואליציוני על אותו חוק, עם אותו נתניהו ועם אותה קואליציה?
בכיר חרדי סיפק היום תיאור קיצוני – גם אם ציורי - למצב העניינים מבחינתו: "בלתי אפשרי להמשיך לשבת בממשלה שבה צעירים חרדים עלולים לקבל פחות תנאים ממחבלי נוחבה. האווירה נגדנו קשה והשיח כלפינו משפיל. יש רגעים שאתה פשוט עושה את המעשה ואומר לקדוש ברוך הוא 'קח את זה מפה ותוליך אותנו למקום הנכון'".
