השמאל הישראלי והגלובלי חי במציאות מקבילה. כיוון שהמציאות הזו שולטת בעולמות התקשורת, התרבות והאקדמיה, היא מכתיבה את סדר היום ואת השיח הציבורי. כיוון שחברי המציאות הזו מתעקשים להיפגש רק עם עצמם ולהפציר בעצמם שימשיכו להאמין במה שהם כבר מאמינים בו ממילא, חברי המציאות המקבילה הזו בטוחים שהם הרוב. זה מה שאומרים להם הסקרים, זה מה שאומר להם הרייטינג.
הבעיה עם היקום המקביל הזה היא שפעם בארבע שנים הוא נע למסלול התנגשות עם העולם האמיתי, ומתפוצץ לרסיסים, כמו צסיום שיוצא לטיול ופוגש בכלור או חמצן. כמו מתאגרף שרב עם שק אגרוף במשך חודשים, ואז עולה להתאגרף מול יריב אמיתי, היקום המקביל קורס לתוך עצמו, מתאושש, וחוזר לשגרת יומו הקודמת. טרגדיה.
יותר ויותר מפלגות בעולם הבינו שהן חייבות לשנות מסלול. הסוציאל דמוקרטים בדנמרק, אחת המדינות הליברליות ועם חוקי ההגירה המיטיבים ביותר בעולם, הבינו שאם לא יתחברו לחלק ממדיניות ההגירה של הימין הדני, ייעלמו מהעולם. גם השמרנים בגרמניה שינו כיוון.
השמאל הישראלי לא צריך להתיישר ימינה. הוא צריך לחזור למקורות, להחזיר עטרה ליושנה, לזנוח לעת עתה את האובססיה הפלסטינית ולשוב ולהיות מפלגה חברתית-רווחתית. לנושא הפלסטיני אין היום שום פרטנר, לא בצד הפלסטיני ובטח שלא בציבוריות הישראלית. השמאל הישראלי צריך לבנות אג'נדה חברתית חדשה ולרכוב עליה כדי לשכנע מצביעים חדשים להצביע עבורה. מי שינסה לרתום את הנושא הפלסטיני לפני הנושא החברתי, דן עצמו לכשלון. פתרון הבעיה הפלסטינית יכול להגיע רק מתוך איחוד פנימי חברתי.
גם בעיות שלהן יש קונצנזוס גדול בחברה הישראלית, כמו גיוס חרדים, לא מצליחים ללכד סביבן את האחידות הזו בגלל נטיות פוליטיות-מדיניות. מפלגה שתתרכז בבעיות הפנימיות, באוכלוסיות החלשות, ברווחת הזקנים, בקליטה אמיתית של אתיופים, שילוב של ערבים ישראלים במוסדות המדינה וכו', תהווה מדורת שבט גדולה יותר ממרצ למשל, מפלגה חברתית שרבים מפנים לה גב בגלל האג'נדה המדינית שלה.
זאב אברהמיהעובדה שהשמאל נטש את הנושא החברתי והשקיע את כל כולו בתהליך השלום, השאירה ואקום חברתי. לתוך הוואקום נשאבה מפלגה צינית בדמות ש"ס. ש"ס הדביקה טפט של פסאדה חברתית, אבל עיקר המאמץ והמשאבים שלה הושקעו בשימור האפליה, בשימור הגזענות, בשימור הנבערות. ש"ס זיהמה את הדת בפוליטיקה עם נייר עטיפה מתקתק של מסורת, יהדות וחליפות של מעצבים איטלקיים. זה עבד עבורה בכל מסע בחירות.
תופעת ש"ס הביאה לתגובת קבס אצל מצביעי השמאל. במקום לטפל בפצעי העבר ובחוסר השוויון בהווה, מצביעי השמאל הפכו למקהלה מיומנת של "אין יותר עדתיות", "כולם מתחתנים עם כולם", או, שיא השיאים, "בקרוב כבר לא יהיו עיירות פיתוח". הם שוב נפגשים בכיכר, בצומת, במחלף, על הגשר, שוב מזכירים אחד לשני כמה הם צודקים, ושוב הם לא מבינים איך הם הפסידו בבחירות.
השמאל נעלם, והימין מתחזק. מדובר בתופעה עולמית. אם השמאל ימשיך באג'נדה שלו, הוא ימשיך לשקוע ולחזק את הימין הקיצוני. זה הזמן לשנות מסלול, להציב אלטרנטיבה חילונית-מסורתית ואותנטית לשקר החברתי של ש"ס, להפסיק לדבר עם אנשים מאותה המפלגה. יש עיירות פיתוח, הן לא נעלמות. יש שם מספיק בוחרים שמחכים שמישהו ידבר איתם, שיסביר וישכנע אותם למה הם אמורים להצביע עבורו. הם לא ישנו את דפוסי ההצבעה שלהם, רק בגלל שככה השמאל החליט או ככה אומרים הסקרים.
