מחר יסתיימו 150 הימים הראשונים לכהונתו של אייל זמיר כרמטכ"ל. בלי קשר למספר הימים, זה שבוע דרמטי. המשבר בינו, כנציג המוסמך של צה"ל, לבין הדרג המדיני אמיתי: הוא חורג מהדיווחים הרגילים לעייפה על טקסי השפלה בקבינט והתבטאויות מופקרות של שרים. אם תהיה עסקת חטופים, תהיה הפסקת אש זמנית גם בחזית הזאת. אבל אם לא תושג עסקת חטופים, המשבר יחריף, ועלול להגיע לנקודה שבה הרמטכ"ל ישקול את המשך כהונתו. לזמיר יש כדור אחד בקנה: האם ישתמש בו, מתי ישתמש בו, איך ישתמש בו, אינני יודע. אבל אם אני מבחין נכון, הכדור שם, מוכן, טעון ונצור.
הרמטכ״ל ברצועה. הכדור מוכן ונצור
(צילום: דובר צה"ל)
1 צפייה בגלריה
הרמטכ"ל. אם נתניהו יחליט לא להחליט - הוא יצטרך. והוא כנראה יודע מה הוא רוצה
(צילום: דובר צה"ל)
כולם מחכים להחלטה לאן הולכים, לעסקה או להתייצבות בקווי הגנה או לכיבוש. זה לא אומר שתהיה החלטה: נתניהו מעדיף בדרך כלל את האופציה הנוספת – לא להחליט. במקרה כזה זמיר יצטרך לקבל את ההחלטה. אני חושב שהוא יודע מה הוא רוצה.
הרמטכ"ל הציג לשרים את התוכנית להמשך. הכוח של צה"ל בעזה יצומצם בהרבה ויתמקם בקווים נוחים להגנה בתוך הרצועה, מה שבצבא מכנים "פרימטר פלוס". נמשיך לפשוט על עמדות חמאס, להפעיל אש ולהרוג מחבלים. כל שערי עזה, ביבשה ובים, יהיו בשליטת צה"ל, אין יוצא ואין בא, 360 מעלות.
במובן מסוים, התוכנית מחזירה את צה"ל למציאות שקדמה למרכבות גדעון. ההבדל הוא שהשטח שנכבש עד היום, כ-75 אחוז משטח הרצועה, יהיה נקי, או כמעט נקי, מריכוזי מחבלים.
הטור המלא - היום ב"ידיעות אחרונות" במוסף לשבת
