כולם ראו השבוע את הסרטון שבו רואים את שר השיכון יצחק גולדקנופף רוקד לצלילי השיר "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים, ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים". כולם כעסו, מהניתוק, מהחוצפה, מהזלזול, ומהתחושה שיש כאן ציבור שמשרת ונלחם ולוקח אחריות על המציאות, ושמולם ניצבת לה הנהגה מנותקת ומסואבת.
ובכלל, קל לכעוס על גולדקנופף. ההצהרות המביכות, התחושה שהוא מנותק מהשטח, ההתנהלות שמריחה לעיתים כמו פוליטיקה קטנה ולא שליחות ציבורית – כל אלה מקוממים את הציבור הכללי, אבל הם מקוממים לא פחות גם את הציבור החרדי עצמו.
רבים במגזר החרדי מרגישים שההנהגה הנוכחית לא מייצגת אותם באמת. שהפוליטיקה החרדית עסוקה בעיקר בשימור כוח, חלוקת משאבים פנימית ומלחמות בין פלגים, ולא בשאלות האמיתיות שמטרידות את רוב החרדים: איך נחנך את ילדינו בעולם משתנה? איך נשלב לימוד תורה עם פרנסה בכבוד? איך נגן על הערכים שלנו – בלי להילחם בכולם?
על פי סקר, שנערך עבור תנועת "הנתיב השלישי", 46% מהציבור החרדי מרגיש שאינו מיוצג פוליטית. בחלוקה מעמיקה יותר, רוב של 71% מהחרדים שמגדירים את עצמם שמרנים חשים מיוצגים, מנגד, 78% מהציבור החרדי המודרני חש כי אינו מיוצג. כצפוי, גיל הנשאלים הוא פקטור משמעותי בתחושת הייצוג. בקרב נשאלים מעל גיל 55 תחושת הייצוג עומדת על 70%. מנגד, כאשר גיל הנשאלים הוא בין 18 ל-54, 50% מהמשיבים ענו כי הם חשים לא מיוצגים פוליטית.
בנוסף לתחושת הייצוג שמתייחסת לפוליטיקאים החרדים, קרוב לשני שלישים מכלל הנשאלים (61%) השיבו כי בפועל אין בכלל דמות פוליטית שכן מייצגת אותם. בקרב החרדים אשר מגדירים עצמם כ"חרדים מודרניים" משבר ההנהגה מחריף, כאשר 76% מהם טוענים כי אין כיום דמות שמייצגת אותם בפוליטיקה הישראלית.
אז למה יהדות התורה?
אז למה, למרות התסכול, רוב החרדים עדיין מצביעים ליהדות התורה? כי כשמגיע יום הבחירות והחרדי נכנס לקלפי, הוא לא מחפש מנהיגות – ברגע האמת הוא מחפש בעיקר שייכות. ההצבעה היא פעולה קהילתית, שבטית כמעט, כזו שמייצרת זהות ומחזקת את תחושת ה”ביחד” מול עולם חיצוני שנתפס כמאיים. ההצבעה החרדית היא בראש ובראשונה הצבעת שייכות. זו לא בחירה פוליטית – זו הכרזה ציבורית שאומרת: “אני שייך”. לקהילה, למורשת, לדרך.
גם אם הוא יודע שהוא לא מיוצג באמת, גם אם הוא מרגיש מתוסכל – אין לו אלטרנטיבה. וכשאין אלטרנטיבה, החרדים חוזרים שוב ושוב לאותה משבצת, גם אם היא כבר לא משרתת את הצרכים של הדור הנוכחי
גם אם הוא יודע שהוא לא מיוצג באמת, גם אם הוא מרגיש מתוסכל – אין לו אלטרנטיבה. וכשאין אלטרנטיבה, החרדים חוזרים שוב ושוב לאותה משבצת, גם אם היא כבר לא משרתת את הצרכים של הדור הנוכחי.
אבל בשנה וחצי האחרונות, הניתוק של הפוליטיקאים החרדים מהציבור הגיע לרמה אחרת, זה כבר לא ניתוק רעיוני וערכי, זה כבר ניתוק מוחלט מהמציאות, והגיע הזמן לחשוב אחרת. לא על מהפכה ליברלית שתחליף את הזהות החרדית בזהות מודרנית, אלא דווקא על חידוש מבפנים: הקמת מפלגה חרדית שמרנית חדשה. כזו שמכבדת את התורה והמסורת, אבל גם רואה את המציאות ולוקחת אחריות על הבית כולו.
מפלגה שתשמור על עולם התורה, אבל תפעל באופן אקטיבי שכל מי שאינו לומד – יתגייס מיד לשירות בצה״ל. לא מתוך כפייה, אלא אחריות חברתית, כחלק מהשתלבות טבעית ואחראית בחברה.
מפלגה שתשמור על עצמאות התכנים במערכת החינוך החרדית, אבל גם תאפשר למי שרוצה – ללמוד ליבה ברמה גבוהה ולהתפתח. כי לימודים כלליים הם לא איום – הם כלי קריטי לכל מי שרוצה לקחת חלק בעולם העבודה ולהשתלב במשרות איכותיות בפריון גבוה.
מפלגה שתעמוד על זכות להפרדה מגדרית במוסדות אקדמיים, אבל תעשה הכל כדי שכל צעיר וצעירה חרדים ירכשו השכלה אקדמית איכותית לפני שהם יוצאים לשוק העבודה. לא כי “צריך להשתלב”, אלא כי ראוי שכל אחד ואחת יוכלו לפרנס את משפחתו בכבוד, בלי להתפשר על הערכים הרוחניים ואורח החיים החרדי.
בלי דריסת רגל גסה
מפלגה שתשמור על קדושת השבת במרחב הציבורי – ותעשה זאת בלי דריסת רגל גסה על סגנון החיים של אחרים. שמבינה שיש כאן מדינה שלמה, מורכבת, רבת זהויות, ושאין דרך לשרוד כאן בלי לכבד גם את אלו שחושבים אחרת.
הגיע הזמן להנהגה חרדית שלא מבקשת רק לקבל – אלא גם לתת. לא מתוך כניעה, אלא מתוך אחריות. הנהגה שמכירה בכך שלחרדים מגיעים תקציבים, ייצוג והשפעה – אך גם שיש להם מחויבות כלפי המדינה, כלפי החברה, כלפי הדורות הבאים. כדי שהבית שאנחנו בונים כאן ביחד ימשיך להתקיים, וכדי שהחברה החרדית תוכל להבטיח את עתידה ואת עתיד עולם התורה – אנחנו צריכים לפעול היום. לא רק בהקמת מפלגה חדשה, אלא ביצירת שפה חדשה. שפה שמכירה בשורשים – אבל לא מפחדת מהצמיחה. שפה שמכבדת את העבר – אבל בונה גם את המחר.
איציק קרומביצילום: ריקי רייכמןזו לא קריאה לוויתור – להיפך. זו קריאה לאחריות. החרדים זכאים לקבל את מה שמגיע להם מהמדינה, אבל הם גם צריכים לתת את חלקם כמו כל אזרח אחר. לא מתוך כפייה – אלא מתוך בחירה מודעת, גאה, שורשית ואמונית. החברה החרדית נמצאת בצומת היסטורית. אם לא תקום בתוכה הנהגה חדשה – אחראית, ישרה, נאמנה לערכים אך גם למציאות – הפערים רק יעמיקו.
זה לא יהיה פשוט. כל שינוי כזה מעורר התנגדות. אבל אם נמשיך לצפות לשינוי מתוך אותם אנשים, מתוך אותה שיטה, נישאר בדיוק במקום שבו אנחנו היום – מתוסכלים, כועסים, וללא מוצא. הגיע הזמן להפסיק להצביע מתוך הרגל – ולהתחיל להצביע מתוך תקווה.
הכותב הוא מנהל מרכזי תעסוקה לחרדים
איציק קרומבי הוא מנהל מרכזי תעסוקה לחרדים
