יותר משני מיליון וחצי תלמידות ותלמידים יצעדו מחר לגנים ולבתי הספר ויסמנו את פתיחת שנת הלימודים תשפ"ו - השנה השלישית בצל מלחמת "חרבות ברזל". ילדי כפר עזה לא יפתחו את שנת הלימודים בבתי הספר שלהם בקיבוץ - וצריכים להתמודד עם מורכבויות לא פשוטות: ספסלים ריקים מתלמידים שנרצחו ב-7 באוקטובר וחברים רבים שנאלצו לעבור לבתי ספר ביישובים אחרים. מאור איפרגן, תלמיד כיתה י"ב, ועמית פכטר, שעולה לכיתה ז', סיפרו לאולפן ynet על החזרה ללימודים בצל המלחמה.
הריאיון עם התלמידים מכפר עזה
(צילום: ליאור שרון)
"הכיתות עצמן השתנו, יש הרבה שלא חזרו מאז 7 באוקטובר", סיפר מאור, "למשל חמשת בני משפחת קוץ, שנרצחו בכפר עזה. יפתח ויונתן, האחים הצעירים, למדו איתי בכיתה - היינו חברים". מאור יחזור ללמוד בבית הספר בכפר עזה, אך יגיע אליו מקיבוץ רוחמה הסמוך. "אנחנו לומדים בבית הספר שלמדנו בו לפני שבעה באוקטובר אבל אנחנו ברוחמה. זה מרגיש שאתה עדיין לא בבית. אני לא יודע איך להסביר את זה אפילו".
לדבריו, הקושי הוא אחר לעומת תלמידים אחרים שלא חוו את המלחמה כמו ילדי העוטף. "לא עשיתי כמעט את כל כיתה י' בגלל המלחמה. רק בנובמבר בשנה שעברה חזרתי לבית הספר - אז הפסדתי הרבה חומר אבל עדיין אנחנו צריכים לעשות את כל הבגרויות".
עמית, שעולה לכיתה ז', עברה עם משפחתה לקיבוץ שפיים בשרון, ורק לפני חצי שנה חזרה לעוטף - אך לא לביתה בכפר עזה, אלא לקיבוץ רוחמה הסמוך. "יש לי חברים שנשארו בשפיים", סיפרה, "הם באים לפה לבקר, לפעמים אני נוסעת אליהם. יש לי חברות בשער הנגב שחיכיתי לחזור להיות איתן".
לדבריה, מוזר לחזור ללמוד בבית הספר של כפר עזה ולא לגור בקיבוץ. "אבל אני מתחילה להתרגל. בסוף יש כאן מעבר חדש, אני עולה מהיסודי לחטיבת הביניים, אז זה משהו אחר. אני מתרגשת", אמרה.
"עושים הכול כדי שיהיה לאן לחזור"
אלון פוטרמן, מנכ"ל הקרן לשיקום כפר עזה, סיפר על תמונת המצב בקיבוץ, והדגיש כי "לא מדובר בהתחלה חדשה - גלי וזיו ברמן, תושבי כפר עזה, ועוד 46 חטופים עדיין בשבי. זה תמיד נמצא ברקע, וזה מאוד נוכח בחיי הילדים, ההורים והקהילה". לדבריו, שבעים אחוז מכפר עזה עברו יחד לקיבוץ רוחמה. "הקמנו שתי שכונות ופתחנו בית ספר יסודי. קהילת כפר עזה ממשיכה לגור יחד ברובה עד שהקיבוץ ייפתח מחדש בעוד שנה".
הוא הוסיף כי "זה משמח לראות חזרה כלשהי לשגרה, אבל מה שמאור תיאר הוא אתגר נורא גדול, לא רק בגלל הטראומה של 7 באוקטובר. הצפון והדרום הם הפריפריה החברתית והגיאוגרפית של מדינת ישראל - אזורים שלפני הטבח היו מאותגרים במערכת החינוך שלהם - אין מספיק מורים, אין מספיק הזדמנויות, והצורך הזה רק הפך להיות מאתגר יותר וגדול יותר עם החזרה של הקהילות לבתים".
"אנחנו עושים כל שביכולתנו כדי להבטיח שיהיה לאן לחזור, החל משיפוץ בתים ועד לבנייתם מחדש. לצערי אנחנו מגייסים כספים לטובת מבני ציבור כי הכסף שמגיע מהמדינה הוא לא מספיק", הוסיף אלון. "כל מי שעובד עם הקהילות בעוטף עושה כמיטב יכולתו כדי שלאנשים יהיה בית לחזור אליו תוך שנה. כך גם צוותי החינוך - הם עושים הכול כדי שלא יחסר לתלמידים כמו עמית ומאור שום דבר. בכפר עזה יש קהילה חזקה, היא תמיד הייתה".
על הקושי המובנה במערכת החינוך בפריפריה, מאפילה חזרה ללימודים בצל מלחמה מתעצמת עם ההחלטה להרחיב את הלחימה גם לעיר עזה ברצועה. "זה מאוד משפיע", אמר מאור, "אנחנו שלושה ק"מ מעזה - אנחנו שומעים את כל ההפצצות, אנחנו יודעים שהם קרובים אלינו. אנחנו צריכים ללמוד כל יום בידיעה שכמה ק"מ מאיתנו יש חטופים מהקיבוץ שהכרנו כל החיים - זה קשה".
