טרגדיה ביום כיף בסחנה של משטרת פתח תקווה: דניאל קפלינסקי, תושב העיר בן 21 שהתנדב בארגון במסגרת השירות הלאומי, טבע למוות. משפחתו החליטה לתרום את איבריו.
ביום רביעי יצאו שוטרי ומתנדבי תחנת משטרת פתח תקווה ליום כיף בסחנה. מסיבה לא ברורה טבע דניאל, ופונה לבית חולים. בהמשך נקבע מותו. במסגרת השירות הלאומי הוא התנדב כאמור בתחנה, ושימש כעוזר חוקר בזירה טכנולוגית.
אילנה גלינסקי, הרכזת שלו בעמותת עמינדב שירות לאומי ומתנדבי מגשימים פתח תקווה, סיפרה: "דניאל הצטרף למסלול מגשימים בעמינדב עם רצון אמיתי לתרום לקהילה ולחברה. כבר מהרגע הראשון הוא בלט בחיוך, בחוש ההומור הייחודי, במסירות ובטוב הלב. הוא התחבר במהירות לצוות, הפך לחלק בלתי-נפרד מקבוצת ההכשרה שלנו והיה אהוב גם על אנשי התחנה כולם. הנוכחות שלו הורגשה בכל מקום והחיוך שלו האיר את היום לכל מי שפגש אותו. הוא הותיר בנו חותם עמוק ואנחנו נזכור אותו לעד, באהבה ובגעגוע".
בית ספר אחד העם, שבו למד, ספד: "בצער ובכאב גדול אנו משתפים על מותו הפתאומי של בוגר בית ספרנו, דניאל קפלינסקי ז"ל, במהלך שירותו הלאומי. אנחנו כואבים את לכתו ומביעים תנחומים מעומק הלב למשפחתו, לחבריו ולכל מכריו. צוות בית הספר עומד לרשות כל מי שזקוק לתמיכה או לשיח בתקופה קשה זו. יהי זכרו ברוך".
ביום חמישי הובא דניאל למנוחת עולמים בבית העלמין בפתח תקווה. מפקד משטרת העיר, ניצב-משנה אביעד כתפי, ספד לו בהלוויה: "דניאל היקר, קשה לעמוד כאן היום ולדבר עליך בלשון עבר. קשה לתפוס שדניאל, הילד החייכן, הטוב, שהיה חלק מהנוף היומיומי שלנו, איננו עוד. הגעת אלינו בהתנדבות במסגרת השירות הלאומי - צעיר, סקרן, עם ברק בעיניים ורצון עז לתרום, להשפיע, להיות חלק. חיפשת תמיד את הדרך לעזור, לקחת יוזמה, לפעול עם לב פתוח - וכל זאת בצניעות, בחן, באחריות, ובעיקר - עם חיוך שתמיד האיר את התחנה כולה.
"דניאל, היית עבור כולנו הרבה יותר מ'בן שירות'. אחרי שמצאת בית חם החלטת להאריך את התנדבותך בשנה נוספת והיית עתיד להשתחרר ממש בקרוב - באוגוסט 25'. ניכר כי חונכת בבית עם ערכים של אהבת האדם והארץ וזה לידי ביטוי בכל יום שפגשנו בך. דניאל, הנסיבות הטרגיות שבהן נלקחת מאיתנו מכאיבות עד עמקי הנשמה. אין מילים שיכולות לנחם או להסביר. אך בתוך הכאב הזה אנחנו בוחרים לזכור אותך כפי שהיית - מלא אור, לב רחב, ושובל של טוב שהשארת אחריך בכל מקום שבו דרכת. אני מבטיח לך, בשם כולנו, שלא נשכח. נמשיך לשאת את זכרך בלב, נמשיך לספר את הסיפורים הקטנים עליך, נמשיך לדאוג ששמך לא יישכח".
