לראשונה השבוע, ארה"ב התייצבה לצד רוסיה בהתנגדות להחלטת העצרת הכללית של האו"ם לגנות את מוסקבה על פלישתה לאוקראינה. ולראשונה על החלטה זו, גם ישראל הצביעה "לא". האירוע, שהעמיק עוד יותר את החלוקה במערב בין המחנות הפרו-רוסים של אמריקה לאלו של אירופה, אילץ את ישראל לבחור בין בעלות בריתה של ארה"ב ומערב אירופה. להחלטתה של ישראל לצדד בארה״ב בהחלטה זו יהיו השלכות עמוקות על מדיניות החוץ שלנו, על ביטחוננו ועל טבעה של המדינה שלנו.
מאז תחילת הפלישה הרוסית לפני שלוש שנים אני תומך מוצהר באוקראינה. התנגדתי למדיניות הנייטרלית של ממשלתנו מטעמים אסטרטגיים ומוסריים כאחד. לא חששתי, כמו ישראלים רבים אז, שתמיכתנו באוקראינה תגרום לכוחות רוסיים לירות על מטוסינו בזמן שתקפו מטרות איראניות בסוריה. גם הרוסים, טענתי, לא רצו התבססות איראנית בסוריה, ושמחו לתת לנו לעשות את המלאכה המלוכלכת. האינטרס שלנו, טענתי, דווקא היה להתייצב לצד המערב, שלתמיכתו הצבאית והדיפלומטית נזדקק במלחמה עתידית. כמדינה יהודית ודמוקרטית, היינו צריכים לאמץ עמדה מוסרית לצידה של אוקראינה, מדינה דמוקרטית שהותקפה על ידי משטר טוטליטרי. שמחתי כשישראל נתנה סוף סוף לאוקראינה קסדות וציוד הגנתי, וכן סיוע רפואי.
הרבה קרה מאז. במלחמה שהחלה ב-7 באוקטובר רוסיה צידדה באופן מלא באויבינו וסיפקה להם לא רק תמיכה דיפלומטית ללא תנאי אלא גם כלי נשק קונבנציונלים מהתמקדמים ביותר בעולם. חלק גדול מהמערב, בינתיים, מתח ביקורת חריפה על התנהלותה של ישראל במלחמה ואף האשים אותנו בביצוע פשעי מלחמה. לאורך כל הדרך, התלות של ישראל בארה"ב העמיקה באופן קיצוני.
אין זה לשון המעטה לומר שהנשיא טראמפ יכול כעת לקבוע את עתידה הביטחוני של ישראל, לספק לנו נשק חיוני ולתמוך ללא סייג בזכותנו להגנה עצמית, אפילו מול איראן. הנשיא נותן לנו גיבוי מלא בניסיון להשיג את מטרותינו: להחזיר את חטופינו ולהשמיד את חמאס. על תמיכה זו עלינו להיות אסירי תודה. אבל עלינו גם להבין שיש לזה מחיר - גם אנחנו חייבים לתמוך באמריקה.
המציאות הזו הציגה בפנינו דילמה קשה: להישאר מחויבים לברית של אירופה עם אוקראינה או ליישר קו עם המדיניות הפרו-פוטיניסטית של טראמפ. עלינו לבחור בין זהותנו כמדינה יהודית ודמוקרטית בסגנון מערבי לבין היותנו מדינה קטנה הנלחמת על הישרדותה בקרב אויבים פראיים. כל החלטה נושאת תוצאה אסטרטגית ומוסרית רצינית לטווח ארוך.
אני מבין את החלטת הממשלה. הבטיחות של המדינה שלנו ושל אזרחינו חייבת להיות במקום הראשון. אבל הבנה זו לא אומרת שעלינו לברך על המהלך או להתעלם מהשלכותיו
זו עלולה להיות דילמה ראשונה מבין רבות שסביר להניח שנתמודד איתן. אני מבין את החלטת הממשלה. הבטיחות של המדינה שלנו ושל אזרחינו חייבת להיות במקום הראשון. אבל הבנה זו לא אומרת שעלינו לברך על המהלך או להתעלם מהשלכותיו. ההצבעה השבוע סימנה יום כבד לישראל ואולי נקודת מפנה גורלית הן באופן שבו אנו מסתכלים על העולם והן באופן שבו אנו מסתכלים על עצמנו
