"לא הבנתם כלום" נכתב בזעם ונחתם בלב אדום גרפיטי על קיר המיגון של הרכבת לשדרות, ליד קיבוץ ארז. מדובר במעשה מחאה על כך שבמערכת הביטחון וצה"ל התנו את פתיחת קו הרכבת, בפעם הראשונה מאז פרוץ המלחמה, בכך שיוצב קיר שמגן נגד איומי ירי נ"ט או כל איום אחר.
קיר המיגון משדר חולשה בעיני האלמונים שריססו את הגרפיטי. גרסה מקוצרת יותר למטבע הלשון "לא נמגן את עצמנו לדעת" שהגה ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, לפני יותר מעשור. אגב, מאז הולדת ההברקה הזו, לא הפסקנו למגן את עצמנו לדעת.
זו המציאות בארץ המובטחת, שהיא הארץ המאובטחת. מה רוצים המוחים ועל מה כעסם? בחודשים הארוכים שקו הרכבת לשדרות היה סגור בגלל המלחמה, המצב היה בלתי נסבל. אחד העורקים המשמעותיים לשדרות והנגב המערבי שנסגר הקשה מאוד על חיי היום-יום באזור, על החזרה לשגרה, על החיים בצל המצב הביטחוני המתוחים ומורכבים ממילא. התושבים השמיעו קול זעקה ודרשו פתיחה המיידית. הפגיעה הקשה ביותר הייתה בעסקים ובמכללת ספיר. אלוף פיקוד הדרום, ירון פינקלמן, היה נחרץ באיסור. אלו היו ימים שצה"ל ריכז את הפעילות הצבאית בצפון הרצועה ואכן היה איום של ירי נ"ט, על כל האזור.
בסופו של יום הושלם מיגון תוואי הרכבת במקטע באזור קיבוץ ארז ומעל נחל שיקמה, זאת במקביל פחות או יותר לעצירת המלחמה ויישום עסקת החטופים. האיום המיידי הוסר, ונשאר רק איום "כללי". קו הרכבת נפתח מחדש וכולם נשמו לרווחה - קנו כרטיס ועלו על הפסים.
אותם קהלים שזעקו לפתוח את קו הרכבת בטענה לפגיעה כלכלית קשה באזור זה, היו גם אלו ממחנה ה"לא הבנתם כלום". השאלה כאן, באמת ובתמים, מה לא מובן לכם? לא מובן לכם שמדינת ישראל, בכל גבולותיה וגם בפנים הארץ, ממגנת את עצמה מכל איום אפשרי? בצפון, בדרום, בלב תל אביב, באיו"ש וגם בלב ים. במדינת ישראל חיים ונושמים מיגון. בשדרות וישובי עוטף עזה, אין פינה שלא מוגנת ואין בית שאין בו ממ"ד. אני מניח שגם לאותו אחד או אחת שריססו את הגרפיטי יש ממ"ד בבית, ולשם הם רצים כשיש אזעקת "צבע אדום". מיגון מציל חיים. יבואו המוחים ויגידו בצורה מוצדקת: "לא צריך מיגון, צריך להסיר את האיום". אני מסכים, באופן עקרוני. אבל עכשיו צריך לרדת לקרקע המציאות.
איומים על מדינת ישראל זה דבר שלצערנו אנחנו חיים לצידו, בתקווה שאחרי אירועי השבעה באוקטובר נהיה יותר התקפיים ופחות הגנתיים. כשאני מדבר על כך עם תושבים מהעוטף הם חוזרים ואומרים לי: "צריך למחוק את צפון הרצועה, במקום למגן את הרכבת". יש להם שותף עכשיו, נשיא ארה"ב טראמפ, שבדמיונו מטאטא את עזה מהריסות ומחבלים ובונה במקום ריביירבה יוקרתית שממעיינה נובעת קאוה צוננת.
מתן צורילא זה יקרה, ולא זה יקרה: האיומים על מדינת ישראל ימשיכו ללוות אותנו, וגם רצועת עזה. יהיה שיפור בעתיד, בוודאי, אני בטוח. אבל הוא יהיה איפשהו באמצע, בנקודת איזון. בטח שלא בנקודת "הניצחון המוחלט". לפיכך, כך גם קו הרכבת לשדרות. גם הוא נפתח בתנאים לא מושלמים אבל מותאמים למציאות, לנקודת האיזון: יש רכבת, אבל יש גם קיר מיגון לא הכי סימפטי. העיקר שהחיים נוחים יותר בחבל ארץ זה שזקוק לשגרת חיים יותר מהכל. כי אחרי הכל, כולנו אוהבים את הארץ המובטחת, שהיא גם כנראה, הכי מאובטחת.
