יומיים לפני שהזיקוקים יאירו את שמי אמריקה במסגרת חגיגות 4 ביולי, יום העצמאות, סקר חדש מציג מציאות עגומה מתחת לדגלים: פחות משישה מכל עשרה אמריקנים אומרים שהם גאים בארצם. מדובר בצניחה חדה בגאווה הלאומית – דווקא בזמן שבו אמריקה נוהגת לחגוג את עצמה בקולי קולות.
3 צפייה בגלריה
תומך של דונלד טראמפ במטה הבחירות שלו בפלורידה בנובמבר אשתקד. על הגב: הכיתוב "אמריקני גאה"
(צילום: AP Photo/Julia Demaree Nikhinson)
לפי הנתונים שפרסמה חברת גאלופ, רק 58% מהאמריקנים הבגירים הגדירו עצמם כ"גאים מאוד" או "גאים במידה רבה" בהיותם אזרחי ארה"ב – השיעור הנמוך ביותר מאז הפעם הראשונה שבה השאלה הזו נבדקה, בשנת 2001. לשם השוואה, בתחילת שנות ה-2000, בעקבות מתקפות הטרור של 11 בספטמבר, שיעור הפטריוטים נסק ל-90%. כעת רק 41% מרגישים "גאווה רבה", 17% נוספים "גאים במידה כלשהי", והשאר מתחלקים בין "לא מאוד גאים" (11%) ל"לא גאים כלל" (9%).
לפי הסוקרים, ההידרדרות בגאווה הלאומית אינה תולדה של אירוע נקודתי, אלא תהליך עמוק ומתמשך, המלווה את החברה האמריקנית כבר עשור לפחות. האמון הציבורי מתפורר, הפוליטיקה נראית לרבים מושחתת, והפערים בין השמאל לימין הפכו לתהום פעורה. גם הפער הבין-דורי מעמיק: הדור הצעיר פשוט לא מרגיש שהוא חלק מהסיפור האמריקני.
הירידה הדרמטית ביותר נרשמה בקרב המצביעים הדמוקרטים, ורבים רואים בכך שיקוף של תחושת ניכור פוליטי וערכי. רק 36% מהדמוקרטים דיווחו שהם גאים להיות אמריקנים, ירידה של 26% בתוך שנה אחת. בשנת 2017, עם עליית טראמפ לשלטון, יותר משני שלישים מהדמוקרטים עוד הרגישו גאים, אבל מאז, בעיקר על רקע מגפת הקורונה והמחאות הסוערות בעקבות הריגתו של ג'ורג' פלויד שהציתה מחדש את מחאת Black Lives Matter, החלה תחושת השייכות להיסדק.
הרפובליקנים, לעומת זאת, שומרים על קו יציב: 92% מהם עדיין גאים בזהותם האמריקנית. זהו שיעור כמעט קבוע מאז תחילת המעקב, גם אם בתקופות של שלטון דמוקרטי חלו תנודות קלות. העצמאים – אותם בוחרים שאינם מזדהים מראש עם אף אחת מהמפלגות – נמצאים איפשהו באמצע, אבל גם אצלם נרשם שפל חדש: רק 53% מהם חשים גאווה לאומית.
הפער בין המחנות הפוליטיים בכל אופן לא יכול להיות גדול יותר: 56% הפרש בין רפובליקנים לדמוקרטים. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של המדד שהמרחק ביניהם גדול כל כך – גם בהשוואה לתקופת ממשל טראמפ הראשונה.
ההבדלים ניכרים לא רק על בסיס של שיוך מפלגתו, אלא גם בראייה דורית. המבוגרים נותרו ברובם גאים: הדור המכונה “הדור השקט", אלו שנולדו בין 1928 ל-1945, מוביל את הטבלה עם 83% אחוזים החשים גאווה, ואחריהם ה"בייבי בומרס" (ילידי 1964-1946, 75%), דור ה-X (ילידי 1980-1965, 71%), המילניאלז (1996-1980, 58%) והרחק מאחור דור ה-Z, כלומר ילידי 1997 ואילך, שרק 41% מהם מרגישים גאווה רבה או רבה מאוד בהיותם אמריקנים.
בקרב הדמוקרטים הצעירים המצב עגום במיוחד. רק 24% מהם מרגישים גאווה כלשהי במדינתם. יותר משליש מהם אומרים שאין להם כלל או כמעט כלל גאווה לאומית. הסיבה לכך לפי פרשנים פוליטיים נעוצה לא רק בהנהגה המתחלפת, אלא גם ברטוריקה הרעילה שמניעה את הפוליטיקה האמריקנית. "זו כבר לא פוליטיקה של רעיונות אלא של זהות ושל שלילה", מסביר פרופ' פיטר לוג מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון. "יותר ויותר אמריקנים מגדירים את עצמם לא לפי מה שהם בעדו, אלא לפי מה שהם מתנגדים לו – בעיקר למי שנמצא מהעבר השני".
סקר נוסף שפורסם השבוע ברשת "פוקס" חיזק את התמונה הזו: 85% מהרפובליקנים אמרו בו שהם גאים להיות אמריקנים, לעומת 36% בלבד מהדמוקרטים. בסקר של CNN מהשנה החולפת פחות מ-10% מהציבור אמרו שהם מרגישים "גאווה" לנוכח הפוליטיקה בארה"ב. התחושות הדומיננטיות היו "תסכול", "ייאוש" ו"בוז".
סקר גאלופ הנוכחי נערך בין 2 ל-19 ביוני, בקרב מדגם מייצג של 1,000 אמריקנים, וטווח טעות הדגימה בו הוא של 4%. הסקר פורסם לפני התקיפה האמריקנית באיראן, שייתכן שתשפיע על המדדים הבאים. לקראת בחירות האמצע של 2026, לא ברור מה יכריע את המערכה – אידיאולוגיה, זהות או פשוט עייפות מבית. בינתיים, המסר מהציבור ברור: גם אם הכוכבים והפסים עדיין מתנופפים, חלק ניכר מהאמריקנים פשוט כבר לא מרגישים שייכים אליהם.
