אחרי 10.5 שנים בשבי חמאס, אברה מנגיסטו (38) כבר לא חטוף: הבוקר (שבת) הוא שוחרר על-ידי הארגון, הועבר לידי צוות הצלב האדום ברפיח ומשם המשיך לכוח צה"ל שלקח אותו לשטח ישראל, לפגישה עם אחיו במחנה רעים. כעבור כשעתיים הוא המריא איתם לאיכילוב בתל אביב. אחרי הנחיתה בבית החולים הוא ירד מהמסוק על רגליו ונפגש עם שאר בני משפחתו. אחיו אמר לו שם: "זוכר אותי? אני אילן".
מנגיסטו שוחרר בטקס ראווה שארגן חמאס ברפיח, יחד עם טל שהם שנחטף ב-7 באוקטובר, במסגרת הפעימה השביעית של עסקת החטופים. בהמשך השתחררו החטופים עומר שם טוב, אליה כהן ועומר ונקרט בנוסייראת. בהמשך שוחרר בעיר עזה גם הישאם א-סייד שנמצא כעשור בשבי חמאס.
רגעי השחרור של אברה מנגיסטו וטל שהם, והחגיגות וקבלת הפנים שמחכה לאברה:
אברה מנגיסטו נפגש עם בני משפחתו באיכילוב
(צילום: עוז שכטר / לע"מ)
אברה מנגיסטו נפגש לראשונה עם אחיו
(צילום: דובר צה"ל)
משפחותיהם של מנגיסטו ושהם צופות בשחרור
(צילום: דובר צה"ל)
(צילום: ליאור בן ארי)
רגעי שחרור החטופים, הבוקר
( צילום: Reuters)
גיל, קרוב משפחתו, אמר: "אנחנו מאושרים ושמחים. אנחנו רואים אותו עומד על הרגליים וזה מרגיע. כרגע אנחנו בתוך שמחה, אבל ברור לנו שהשיקום יהיה ארוך". לאחר הפגישה המרגשת איתו אמרו במשפחתו כי העיקר שהוא חי, וכי הוא בסדר ומתקשר.
דובר צה"ל עדכן ש"גורמי אגף כוח האדם וגורמי רפואה של צה"ל מלווים את אברה מנגיסטו וטל שהם, והם יעברו הערכה רפואית ראשונית וייפגשו עם בני משפחותיהם". באיכילוב נערכו לקליטתו ומתכוננים לכל תרחיש: "הצוותים הרפואיים נערכים למורכבות פיזית או נפשית או גם וגם. הם מבינים כי אחרי עשר שנים ויותר המצב עלול להיות מורכב, גם בשל הרקע הרפואי".
ב-7 בספטמבר 2014, שבועיים אחרי מבצע צוק איתן, חצה מנגיסטו את גדר המערכת באזור חוף זיקים ונכנס לרצועת עזה. בינואר 2023 פרסם חמאס אות חיים ראשון ממנו, בדמות סרטון קצר מהשבי שבו אמר: "אני האסיר אברה מנגיסטו. כמה זמן אני וחבריי נישאר כאן בשבי אחרי שנים ארוכות של סבל וכאב? איפה מדינת ועם ישראל שידאגו לגורלנו?".
משפחתו של אברה מסרה לאחר השחרור כי "עשר שנים וחמישה חודשים של סבל בלתי נתפס חלפו על משפחתנו. בזמן הזה נעשו מאמצים בלתי פוסקים להשבתו, תפילות וזעקות, חלקן שקטות, שלא זכו למענה עד להיום. כעת, אנו מתכנסים בציפייה דרוכה לשובו של בננו, אחינו, דודנו אברה האהוב. אנו מבקשים לכבד את הרגעים האלו, ולהעניק את השקט והמנוחה להם אנו כה זקוקים".
גיל אליאס, קרוב משפחתו, סיפר עליו בריאיון ל-ynet: "אנשים לא יודעים שאברה הוא אדם חייכן, ביישן ומופנם, שאהב את החברים שלו, וחברים שלו אהבו אותו. הוא אחד כזה שיעשה הכול בשביל החברים שלו. אנשים גם לא יודעים עד כמה הוא נפגע ממות אחיו, מה שגרם לו להיכנס לכל הבלבול הזה. מאז בעצם אנחנו מכירים אותו כמתמודד נפש, פצוע נפש".
יקי תקה, חבר ילדות של מנגיסטו, סיפר לקראת השחרור: "עשר שנים... אין לי מילים. אם תשימי את המיקרופון על הלב שלי תשמעי שהוא דופק. אני לא מצליח אפילו לדבר. מחכה שהוא יחזור. יש בעיקר רגשות מעורבים בעיקר. כי בכל השמחה יש גם עצב על זה שעדיין יש חטופים. אני מכיר אותו מגיל 7. הוא שנה מעליי וגרנו האחד ליד השני. גדלנו יחד - אם זה לצאת לבלות או חיים ביומיום. היינו חברים ממש טובים עד המקרה העצוב של אח שלו, שם זה כבר התרחק".
איך אתה מדמיין את החזרה?
"הרבה תלוי במצב שהוא יחזור בו. אני רק מחכה שהוא יחזור ורוצה לראות את זה בעיניים".
מה תכננת להגיד לו?
"רק לחבק אותו. זה יספיק לי".
שולה מולא, פעילה לשחרור אברה מנגיסטו ולשעבר יו"ר אגודת יהודי אתיופיה, אמרה על השנים הארוכות שחלפו: "זו הייתה תקופה נוראית. איימו על המשפחה שאם ידברו הוא יישאר בגללם שם. הבנו שהוא נשאר כי המדינה לא רצתה להוציא אותו. המדינה יכלה לטעון טענה הומניטרית ולהוציא אותו. אמא שלו בכתה כל הזמן ולא יכלה לעשות כלום. זה לא הצליח לתפוס את תשומת הלב של הציבור. הוא מתמודד נפש אתיופי - אלה שתי זהויות קשות. לא מיהרו לחלץ אותו ולא לקחו את ההזדמנויות. הוא הופקר גם בכניסה וגם בשהות שלו שם".
היא הוסיפה: "היום אני בוכה משמחה וכאב. זה כל כך פרדוקסלי שהאסון של 7 באוקטובר הוא שהביא גם את אברה. אם לא היה 7 באוקטובר הוא לא היה פה".
סרקאעלם אסקיאס, חברת משפחת מנגיסטו, סיפרה כי "אני קצת בהלם. אני שמחה מדי, אני גם עצובה כי יש שצריכים לחזור. התחושות הן מערבולת של דברים עכשיו. הגוף רועד, אני לא מפסיקה לחייך. אני חברה של האמא, ראיתי את תחושת הייאוש שלה. התחושה היא חוסר אונים. עדיין קשה לי להאמין".
מזי טזזו, פעילה למען השבתו של אברה, הוסיפה: "זו שמחה גדולה מהולה בהמון כאב ועצב ושכול. שנים יצאנו למחאות ולא התייחסו. חלק מההתפכחות זה שלתוך השכול הזה הצטרפו המון משפחות מכל גווני החברה וקצוות הציבור. צריך לשנות את התפיסה ולהבין שאי-אפשר לעצום עיניים כשמישהו סובל. היום מישהו אמר לי 'מזל טוב לכם', וזה רק מוכיח שהוא לא מבין שזה ניצחון לכולנו".
פורסם לראשונה: 10:04, 22.02.25
