זה היה אחד מרגעי הנחת הבודדים שהיו במלחמה – צעירה יזידית שנחטפה מביתה לפני יותר מעשור, נמסרה לפלסטיני פעיל חמאס ותומך דאעש וחיה בתת-תנאים ברצועת עזה – שוחררה מהשבי. עכשיו, בריאיון בלעדי ל-"7 ימים" ובשיחה ראשונה עם עיתון ישראלי, פאוזיה אמין סידו מספרת על החיים בעזה ועל מבצע השחרור.
הצעירה היזידית מתאחדת עם משפחתה בעיראק, אוקטובר
"אני זוכרת שכשנכנסתי לעזה בפעם הראשונה, בעיקר פחדתי. אמרתי לעצמי שאני הולכת להיות תקועה שם לעולמים", שחזרה בריאיון המיוחד שהעניקה ל-"7 ימים". "הייתי עצובה, כי התחלתי להפנים שזהו, לא אראה יותר את המשפחה שלי לעולמים. לא ידעתי אפילו אם הם חיים או מתים".
מטפלת בשני פעוטות, ללא ידיעת השפה (ערבית למדה רק בשבי) ועם דת "נחותה", סידו הייתה שפחה גם ברצועת עזה. היא נקנתה על-ידי אחיו הצעיר של בעלה ועברה התעללויות, אונס ותקיפות מיניות מצד בני המשפחה, אנשי חמאס וגברים מזדמנים.
"החיים ברצועת עזה היו קשים מאוד, וכל צעד היה מלווה בקושי אדיר", תיארה. "יש את המטען של הטראומה עד עזה, ואז יש את החיים עם שני ילדים במדינה זרה, עם אנשים אחרים ומנטליות אחרת - חוקים קשים מאוד. אין חופש, אנשים אומרים לך כל הזמן מה לעשות. זה הוביל אותי למקומות נפשיים קשים מאוד וגם לניסיונות התאבדות. הרגשתי שאני משתגעת, למרות ששום דבר בבריאות הפיזית שלי לא ממש נפגע".
בתחילת אוקטובר 2024, אחרי מבצע חוצה עולם לשחרורה שפרטים חדשים עליו מתפרסמים לראשונה ב-"7 ימים", סידו הועברה לישראל דרך מעבר כרם שלום ומשם יחד עם דיפלומטים אמריקנים לירדן – בדרך חזרה לביתה בעיראק.
"הייתי האחרונה לצאת מרפיח, האחרונה!", המשיכה. "כשיצאתי העיר הייתה מרוקנת, בלי חיים. אני מסתכלת על כל מה שקרה לי שם בעזה בתור סיוט או חלום רע, כאילו שזה בכלל לא קרה לי. עכשיו, כשאני בגרמניה, אני בסערת רגשות. שמחתי לחזור הביתה, אבל אני אבלה על כך שהייתי צריכה לעזוב את הילדים שלי בעזה. אחד הדברים שהחזיקו אותי שפויה היה שכתבתי כל יום. הייתי מאוד רוצה להמשיך, אבל עכשיו אני צריכה דף לבן, חלק, ריק".
הכתבה המלאה תפורסם בסוף השבוע ב"ידיעות אחרונות" בגיליון הכפול והמיוחד של "7 ימים" וב-+ynet.
