נדיר הוא המקרה שבו תוצאת המלחמה תלויה בכמה ימים של דיפלומטיה. מלחמות בדרך כלל מנצחים בשדה הקרב, לא סביב שולחן המשא ומתן. אבל זה בדיוק מה שסביר שיקרה השבוע בשיחות בין ארצות הברית, ישראל וחמאס.
תוכנית השלום של טראמפ אכן הבטיחה את כל מטרותיה של ישראל לשחרור החטופים ולסיום שלטון חמאס בעזה. בהתאם לכך, ישראל קיבלה את התוכנית ללא תנאי וציפתה שטראמפ יגיד לחמאס "קחו את זה או עזבו את זה". חמאס, כצפוי, אמר "כן, אבל". השאלה היחידה שנותרה היא: מה יעשה דונלד טראמפ?
התשובה, נכון לכתיבת שורות אלה, נותרה לא ברורה. הנשיא הצהיר כי חמאס קיבל את התוכנית ומוכן לשלום. הוא הורה לצה"ל להפסיק את הירי בעיר עזה כדי להקל על שחרורם הבטוח של החטופים. לאחר ששוחרר מלחץ צבאי ישראלי, חמאס ינסה לגרור את ארצות-הברית למשא ומתן ממושך ולקבל אישור להישאר בעזה ולשמור על "נשק ההגנה" שלו. בקיצור, בתמורה לשחרור החטופים, חמאס רוצה לנצח במלחמה. בפוסט האחרון שלו הזהיר טראמפ את חמאס לא לגרור את רגליו. "לא אסבול עיכוב", כתב, "או כל תוצאה שבה עזה מהווה איום שוב". על ידי היצמדות לעמדה זו, הנשיא יכול להבטיח שישראל, ולא חמאס, ינצח במלחמה.
עלינו להדגיש את הצורך להשיג את שחרור כל החטופים ללא תנאי, מבלי לאפשר לחמאס לשמור על כלי הנשק שלו או לקחת חלק בממשלת עזה שלאחר המלחמה
מטרתה של ישראל, אם כן, היא לקיים את תוכנית טראמפ המקורית ולא לאפשר לחמאס לדלל אותה. עלינו להדגיש את הצורך להשיג את שחרור כל החטופים ללא תנאי, מבלי לאפשר לחמאס לשמור על כלי הנשק שלו או לקחת חלק בממשלת עזה שלאחר המלחמה. עלינו להדגיש את הצורך להמשיך להפעיל לחץ צבאי על חמאס, ובמידת הצורך, להשלים את כיבוש העיר עזה.
תוצאת המלחמה בעזה תיקבע לא על ידינו בשדה הקרב, אלא על ידי מנהיגינו בחדר המשא ומתן. הם, בעוז כמו חיילינו, חייבים להילחם כדי לנצח.
