לבוש בתלבושת צבעונית, אף אדום וטורבן על ראשו, יחיא אדוארד הנדראוואן מופיע בפני ילדים נרגשים בבית ספר יסודי בטנגרנג, אינדונזיה. הילדים מקבלים את פניו בצהלות שמחה, והוא מחזיר להם חיוך רחב במיוחד. אך הנדראוואן, המוכר בכינויו "יחיא הליצן", אינו ליצן רגיל. הוא פיתח שיטה ייחודית להוראת ערכי האיסלאם והקוראן לילדים באמצעות בידור וצחוק, והפך את עצמו ל"ליצן שריעה" – שילוב מפתיע אך אפקטיבי בין עולם הליצנות לבין לימודי הדת האיסלאמית. עיד אלפיטר שצוין השבוע בעולם המוסלמי, ושמסמן את סיומו של חודש הרמדאן, סיפק לו תעסוקה רבה במיוחד.
"לימוד הקוראן חשוב מאוד למוסלמים, אבל זה לא חייב להיות רציני כל הזמן", מסביר הנדראוואן בעודו מתאפר לקראת שיעור. יחיא התחיל את דרכו כליצן במסיבות יום הולדת כעיסוק צדדי, אך בשנת 2010 חל מפנה בקריירה שלו כאשר המורה הדתי שלו עודד אותו להפוך למעין גרסה מודרנית של אבו-נוואס – משורר ערבי אגדי הידוע בשנינותו, בחוכמתו ובהומור שלו.
"יש הרבה ליצנים בעולם, אבל אני מלמד ומעודד ילדים לקרוא את הקוראן", הוא מסביר, "ומי לא ירצה ללמוד בשמחה עם ליצן שריעה?". הנדראוואן מאמין שכשמבקשים מילדים לשנן את הקוראן זה עלול להיות מאתגר, "אבל אם יש ליצנים הם מרגישים שהם מגיעים לכיתה עם מטרה".
ההשראה הובילה את יחיא לייסד, יחד עם כמה ליצנים עמיתים, את קרן הליצנות השרעית, יוזמה המשלבת בידור עם חינוך דתי. הנדראוואן מלמד בספרייה שבביתו, ומדי פעם מגיע לבתי ספר או בתי יתומים עם שותפיו. "איך הם יכולים לקרוא כשהם לא רוצים להגיע? חייבת להיות להם מטרה. אז אנחנו מנסים לגרום להם להצטרף קודם. אנחנו צריכים להבין את עולמם של הילדים", הוא מדגיש את הפילוסופיה החינוכית שלו.
דרכו של הנדראוואן לא הייתה סוגה בשושנים. אביו לא קיבל את השיטות הלא שגרתיות של בנו ללימוד הקוראן, ואמר לו שהוא מביא עליו בושה. "ההתנהגות שלו פגעה בי מאוד", מספר הנדראוואן, שדברי אביו המנוח עדיין חקוקים בליבו. כיום, כשהוא בן 41, הנדראוואן לוקח על עצמו עבודות בידור במשרה חלקית ומקפיד לשלב ערכים דתיים בהופעותיו. הוא גם מדגיש את חשיבות הקריאה והכתיבה בתוכניותיו.
אהבתו להוראה ולבידור ילדים זיכתה אותו בשבחים רבים בקהילה. הורה לאחד התלמידים ציין כי "הוא עוזר לילדים לפתח עניין בקריאה, מה שיפחית את הזמן שהם מבלים במשחק בטלפונים או במכשירים אחרים". לדברי אותו הורה, תהיה לכך השפעה חיובית רבה על התפתחותם.
ייתכן שלא במקרה הצלחתו של "יחיא הליצן" נוחלת הצלחה דווקא באינדונזיה, המדינה המוסלמית הגדולה בעולם. אינדונזיה, ש-87% מתוך 270 מיליון תושביה הם מוסלמים, מאפשרת דרכים שונות ליישום השריעה בחיי היומיום, ויש בה מסורת ארוכת שנים של איסלאם מתון המאפשר חדשנות חינוכית כמו זו של הנדראוואן. בעוד אזורים מסוימים במדינה נוקטים פרשנות נוקשה ולעתים אלימה מאוד של האיסלאם, סיפורו של יחיא הוא דוגמה לאיסלאם הפרגמטי יותר השולט בחלקים נרחבים מהמדינה, ומחפש דרכים להפוך את לימודי הדת לרלוונטיים ונגישים לדור הצעיר בעידן הדיגיטלי.
