שורד השבי עומר ונקרט נשא הערב (שבת) דברים בכיכר החטופים, ובנאום חשוף ומטלטל אמר כי "אתמול קצת לפני כניסת שבת ראיתי את ההתרעה שכולכם ראיתם - חמאס פרסם 'אות חיים' מאביתר דוד. באמת? באיזה בושה לדבר הזה אנחנו מעיזים בכלל לקרוא אות חיים? אני כועס, למה שראינו אתמול לא קוראים חיים".
דבריו של שורד השבי בכיכר
(צילום: satview)
5 צפייה בגלריה
"חשבו שנשכח חודשים של הרעבה?". החטופים אביתר דוד, עומר ונקרט, טל שהם וגיא גלבוע דלאל, מתוך סרטון טרור פסיכולוגי של חמאס
לדבריו, "לאחר ההתרעה נכנסתי מיד הביתה, ישבתי עם בת זוגתי על המיטה, לחצתי את הפליי, וראיתי את הסרטון. הזהירו אותי, הכינו אותי, סיפרו לי מה רואים בו ושיהיה לי קשה לצפות בזה. ואני תהיתי לעצמי: 'קשה? חייתי במנהרה כזו 505 ימים, ראיתי אותי, את אביתר, את גיא ואת טל כמעט נעלמים - זה לא יזעזע אותי כמו את כולם. אני מכיר ויודע על בשרי את הדבר הזה.
"ואז, מיד זה קרה. הדבר הראשון שחיפשתי בסרטון זה את העיניים שלו - זה נראה כמו סרטון ללא מילים", הוסיף ונקרט. "אביתר לא היה צריך לדבר מילה בשביל שהעיניים שלו יספרו לי את זה - את זה שהוא כואב, את זה שהוא רעב, את זה שהוא מרגיש שאין בו את הכוחות כמעט, את החולשה בחוץ ובפנים, את הגעגוע הבלתי פוסק ובלתי נגמר, ואת הדבר שהפחד ממנו משתק כל מילימטר בגופך שאתה נמצא שם - להיות נטוש. העיניים שלו אמרו לי את זה, לי! 'עומר אחי, תעזור לי, אני נטוש'. נטוש. מיד ראיתי את זה, מיד הרגשתי את זה, מיד זיהיתי את זה. הוא נטוש, פשוט נטוש, בלי חמלה, בלי חום, בלי אהבה, בלי מילה טובה ובלי תמיכה. נטוש".
"תחילה עלתה בי דאגה - הם נכנסים אליו בכלל?", תהה ונקרט, "הם מאכילים אותו כל יום? מישהו דואג לו או מטפל בו? למה הוא נראה נטוש כל כך? אחרי זה הגיע זעם - נמאס לי מהם, נמאס לי לראות את התמונות האלה, לחשוב את המחשבות האלה בראש שלי. אני יודע שיש להם אוכל שם מעבר לדלת, הייתי מריח אותו כל יום בזמן שאני אוכל שני כפות אורז ביום. יש להם אור, יש להם שם הכול לתת לי, אז למה הם לא נותנים לי אותו? שיפסיקו לשקר לאביתר, שיאכילו אותו. כמה רוע ורשע".
"ואז צפיתי בו פעם נוספת", אמר ונקרט. "זה הרגע שבו הבנתי את הגעגוע העמוק והחזק, זה שאני מסרב לקרוא לו געגוע. זה לא געגוע, זה צורך. וברגע אחד זה קרה. לא כקלישאה, לא כסיסמה שנוח להגיד בזמן שאתה צועד עם דגלי החטופים, לא כמנטרה תקשורתית להפעלת לחץ. אתמול הרגשתי את זה. אתמול ההורים שלי, אחיי הקטנים, הבת זוג שלי, הכירו מישהו שלא רציתי שיכירו לעולם. הם הכירו את עומר ונקרט, גרסת השבי".
עילי ויעלה דוד, אחיו של אביתר דוד, בכיכר החטופים
(צילום: satview)
לדברי ונקרט, גרסת השבי היא "האטימות המוחלטת, הצורך העז להיות הכי חזק כאילו כלום לא כואב או קיים, מבט ריק וקר בעיניים, זעם בלתי פוסק, הר געש פנימי שחסום עם מטאור בלתי ניתן להזזה. היצר ההישרדותי שוב עלה וחזר. בת הזוג שלי אמרה אפילו 'עומר אני דואגת, אתה מזכיר לי אותך בבילינסון אחרי יומיים'. כי שם הייתי, ברגע אחד חזרתי לשם".
"בסרטון זה המזרן שלי, הכפית שלי, המכנס שלי, הצלחת שממנה אכלתי את המעט שאכלתי - זה יישמע לכם הזוי, אבל ראיתי בית. חרא של בית", הוסיף ונקרט. "ניהלנו שם חיים אנושיים בצורה הכי לא אנושית שיש, ועדיין היינו בני אדם. היינו משפחה. ועכשיו, בעיניים של אביתר ראיתי את זה, הוא כבר שוכח שהדבר הזה זה לא בית. הוא שוכח שיש דבר כזה שנקרא בית. אז חזרתי אל אביתר וגיא, כדי להיות איתם בבית".
"ואז התפרקתי בבכי, פתאום ברגע אחד של צמרמורת הבנתי שאני שם, כל כולי שם", אמר בכאב שורד השבי. "הבנתי שלא - זו לא קלישאה. אם יש חטופים בעזה, פשוט לא אוכל לצאת משם. כמו אתמול, זה יקרה, אני אחזור לשם. אני שבוי בארצי שלי!".
"והיום, כמה שעות לפני שאני מגיע לכאן, חמאס שלח עוד מסר ציני ואכזרי", התייחס ונקרט לסרטון החדש שפורסם היום. "הוא ניסה להזכיר לי שמה? שאכלתי? כל מי שקרוב אליי וגם לא כל כך קרוב מכיר את היום הזה. הרגע הזה שהוציאו אותנו למנהרה קצת יותר גדולה, כדי שבפעם הראשונה נוכל לשבת אחד ליד השני ולא אחד אחרי השני. הביאו לנו צלחת גדולה של אוכל וכמובן מצלמה, שיהיה להם תיעוד לפרסם אחר כך. וחשבו שמה? שנשכח את החודשים הארוכים של ההרעבה וההזנחה? שנשכח את ההתעללות הקשה, את הפגיעה בנפש ובגוף כאחד? זה מה שניסיתם להזכיר? שיום אחד, ארבעה ימים לפני שחזרתי, אכלתי אוכל כמו בן אדם. זה מה שניסיתם להראות לנו? באמת?".
עומר ונקרט על הסרטון של אביתר דוד
"אז די, די, די. תראו את אביתר, העיניים שלו מספרות את הסיפור של כולנו - זעקה מרירה וענקית של הצילו! פשוט הצילו! זה כל מה שאנחנו מרגישים שם בפנים", אמר ונקרט. "אז אני מבקש - תצילו אותו, תצילו אותו! הושיטו יד לנפש היפה והמדהימה של אביתר, של גיא ושל כל החטופים שלנו. אל תתנו להם להמשיך להרגיש נטושים. בבקשה, תנו לי עוד 50 דפיקות לב כדי שהלב שלי יוכל לחזור לפעום שוב, בבקשה".
"אף אחד לא מבין, עדי, אף אחד לא יודע"
עדי טאוב, חברתו של ונקרט, סיפרה היום על הרגע שבו גילה עומר על פרסום אות החיים מאביתר ועל הצפייה המשותפת בסרטון. "אתמול קצת לפני ארוחת השישי עומר נכנס לחדר השינה בסערת רגשות, הייתי מבולבלת לכמה שניות. הוא הסתכל עליי במבט שעדין לא הבנתי. 'עדי, יש אות חיים מאביה, פרסמו סרטון שלו אבל לא ראיתי, אני לא רוצה לראות לבד וגם אמרו לי שזה במנהרה שלי. את יכולה לראות איתי?'". טאוב סיפרה שבן זוגה עבר באותם רגעים "מערבולת רגשות שאין לי שום יכולת להבין. לא היה לו זמן לנשום, לי לא הייתה שנייה של ספק".
"התיישבתי מאחוריו וחיבקתי אותו ממש חזק, הנחתי את הראש שלי על הכתף שלו והוא לחץ על הפליי". טאוב סיפרה שעומר עצר "כל שנייה בסרטון, עשה זום והראה לי – 'הוא לובש את המכנס שלי', 'הנה הכפית שלי', 'תראי זו הצלחת שלנו', 'אני מתגעגע אליו'. אז הוא חיפש את הרגע המדויק ביותר שיכל בשביל לעצור - ולקרב הכי קרוב שהוא יכול לעיניים של אביה".
עדי סיפרה שבן זוגה אמר על אביתר בעקבות הצפייה בסרטון: ״הוא לא בסדר״ , ״הוא נטוש״, "הוא לא היה כזה רזה עדי, למה הוא כזה רזה?", "למה הם אומרים שאין להם אוכל, אני יודע שיש להם אוכל, למה הם לא נותנים לו?״ ו-״אני כועס עדי, אני כועס״. לאחר מכן ונקרט נסע למשפחתו. טאוב מספרת: "התפרקתי מבכי במקלחת כמו שלא התפרקתי הרבה זמן. מכירים את זה שאתם כבר לא מצליחים לעמוד? יצאתי מהבית, אמא רצתה שאוכל משהו. אבל אביתר שלנו כל כך רעב".
טאוב סיפרה על הקשר המיוחד של ונקרט עם דוד ועם החטוף גיא גלבוע דלאל, שהוחזק גם איתו במנהרה. "אביתר וגיא הפכו לו לאחים, אחים שהוא כלכך מתגעגע אליהם, כל כך דואג להם - ופתאום הוא ראה בעיניו את אביתר 'בבית שלהם' ואיך אביתר אפילו עדיין עם המכנס שלו, איך הוא דואג שהכפית תישאר במקום הקבוע שלה", כתבה טאוב. "הדמעות זולגות ממני ללא הפסקה, כי לא אבין ולא אדע. כי כואב לו וזה מכאיב לי כל כך".
״אתה צריך אותם פה, נכון עומר? הם הבית, נכון?״, שאלה טאוב את ונקרט. "הוא לא ענה לי, הוא פשוט נפל עליי והתחיל לבכות בכאב עצום. שנינו כואבים, בוכים ללא הרף. זה קרה בעבר, אבל הפעם הוא לא הפסיק לדבר אליי: 'אף אחד לא יידע עדי, אף אחד לא יבין. אני לא יכול יותר. אני סובל עדי, אני סובל'", סיפרה טאוב על בן זוגה שורד השבי.
