"כנראה פחות מ-20 חיים", "32 מתים, אולי 38", "בין 32 ל-38", "קרוב מאוד ל-40 מתים". כך, באגביות בלתי-נסבלת, התייחס הלילה בשתי דקות נוראיות נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לחיי החטופים שנמקים בשבי, תוך שהוא סותר את עצמו, ונדמה כי כלל אינו מודע בכלל למספר החטופים שעדיין ברצועת עזה. אבל מישהו עדיין מופתע? הרי מדובר באותו נשיא שבחודש מאי האחרון בישר לנו באותה אגביות על מותם של שלושה חטופים.
בישראל אומנם מתעקשים בחודשיים האחרונים שאין שינוי בסטטוס הידוע לנו (20 חיים, לפחות 26 חללים ועוד שניים שישנו חשש כבד לחייהם - א"י), אך ניתן לתאר שכל הצהרה כזו - מבוססת על מידע או שלא - היא כמו חץ ללב המשפחות שלא ישנות כבר כמעט שנתיים.
מדינה שדואגת, או לפחות מנסה להראות איזשהי אכפתיות למשפחות, ממזמן הייתה מנסה, בנימוס, לבלום את הנשיא האמריקני מפליטת מספרים בקצב. אבל כנראה שאין מה לצפות מממשלה שמפקירה את החטופים במנהרות החמאס להיות "המבוגר האחראי" בנושא הזה. "דברים מוזרים קורים במלחמה", מוסיף טראמפ באותה תשובה מוזרה. ובכן, "דברים מוזרים" זה אנדרסטייטמנט, אדוני הנשיא.
הכול התחיל הלילה כשנשאל על חששות משפחות החטופים מהמשך הלחימה בעזה, שמגביר את הסיכון לחיי יקיריהן, ועל תחנוניהן שיעשה יותר כדי לגרום לנתניהו לסיים את המלחמה. טראמפ כמעט והתעלם מאותו חשש בתשובתו, אמר כי "הם אולי ישתחררו", הסביר שמשפחות חטופים חללים רוצות את יקיריהן בחזרה כמעט כמו משפחות החטופים החיים - ובהמשך אף ציין: "אנשים צעירים לא מתים, הם מסוגלים לשאת הרבה".
טראמפ אולי הספיק לשכוח משישה חטופים צעירים - אחד מהם אפילו אזרח אמריקני, הרש גולדברג-פולין - שנרצחו רק לפני קצת יותר משנה ברפיח. שישה צעירים ויפים ש"נשאו הרבה" על כתפיהם הצנומות, על גופם הכחוש, עד שהגיעו היריות הקטלניות שסיימו את חייהם במנהרה הצפופה.
טראמפ על החטופים: "קרוב ל-40 מתים"
(צילום: הבית הלבן)
נדמה היה כי בתשובתו התמוהה הלילה, טראמפ - שאומנם עוד לפחות טורח להיפגש עם שורדי שבי ומשפחות חטופים - למעשה מכשיר עבור נתניהו את המשך המערכה עד "הניצחון המוחלט". אין עוד "אני רוצה לראות את המלחמה מסתיימת", והמשפט המוכר הזה התחלף ב"אסור לשכוח את 7/10". אדוני הנשיא, לא שכחנו, אבל גם לא שכחנו ש-47 חטופים וחטופה מוחזקים שם, עדיין, גם 715 ימים אחרי.
אופיר יונתןבעוד שבועיים וחצי הם יהיו שם שנתיים. את זה לא שכחנו ולא נשכח עד שיחזרו, כולם, החיים והחללים כאחד. עד אז, תדבר פחות, תעשה יותר - ומה שבטוח - תפסיק לזרוק מספרים לאוויר כאילו אנחנו באיזה ערב בינגו בבית הלבן. אלה חיים של אנשים.
