ב-27 ביולי 2024 התרחש אחד האירועים הקשים במלחמה - טיל נושא ראש נפץ של עשרות קילוגרמים התפוצץ במגרש כדורגל ביישוב הדרוזי מג'דל שמס שבמורדות החרמון, רצח 12 ילדים ובני נוער ופצע יותר מ-30 נוספים. הייתה זו המתקפה הקטלנית ביותר על אזרחי ישראל מאז אירועי 7 באוקטובר 2023, ובעקבותיה עלתה מדרגה הלחימה בין ישראל לחיזבאללה. שלושה ימים לאחר נפילת הטיל התנקשה ישראל בחייו של רמטכ"ל ארגון הטרור פואד שוכר בביירות, ובהמשך יצאה למבצעים נוספים כמו ה"ביפרים" וחיסול מזכ"ל הארגון דאז חסן נסראללה.
מעבר לאובדן ולכאב שמלווה את המשפחות, ואת הקהילה הדרוזית כולה, במג'דל שמס יש מי שמרגישים שהופקרו להתמודד לבד עם הצלקות הפיזיות והנפשיות שהותיר האסון. מבחינתם, ביום שבו "קופלו המצלמות" נעלמו גם גילויי הסולידריות, והתחלפו במה שהמשפחות רואות כניכור מצד הממסד. רבות מההבטחות, לדבריהם, נותרו ללא כיסוי, והתחושה העיקרית היא של חוסר אונים מול ההתמודדות עם שיקום הילדים.
רגע הנפילה במג'דל שמס
"הרווחה עזבה אותנו אחרי ארבעה חודשים. שום סיוע לא הגיע - לא כלכלי, לא נפשי. הבטיחו לילד שיעורים פרטיים, וכלום"
"הבן שלי ג'וני, כבן 13, עמד בדיוק במקום שבו נפל הטיל. כשהוא שמע את האזעקה הוא רץ לכיוון המיגונית. הוא לא הספיק להיכנס ונשכב על הקרקע לידה. מהפיצוץ הוא איבד את השמיעה באוזן אחת ויש לו חור בריאה. שלחנו אינספור בקשות לעזרה, אך כלום לא קרה", סיפרה סוהא איברהים, תושבת הכפר בת 47. שיקום הפציעות הפיזיות, הוסיפה, הוא רק חלק מהקושי: ג'וני נאלץ להתמודד גם עם מותו של בן דודו וחברו הטוב. "אחרי ארבעה חודשים השאירו אותנו לבד. שום סיוע לא הגיע - לא כלכלי, לא נפשי. הבטיחו לילד שיעורים פרטיים, וכלום", אמרה.
דברים דומים ניתן לשמוע גם מפי משפחות אחרות ביישוב. בדומה לבנה של איברהים, עוד ילדים במג'דל שמס נותרו עם פגיעות חמורות מאותו ערב ארור: רסיסים, נזקים לאיברים פנימיים, אובדן שמיעה, קשיים נפשיים וחרדות. הוריהם קובלים על כך שמצאו עצמם אבודים מול ביורוקרטיה מסורבלת, שעימה אינם יכולים להתמודד. חלקם נאלצו לוותר על יום עבודה בשבוע לטובת נסיעות ארוכות לטיפולים פרטיים לילדיהם. אחרים מספרים כי נדרשו להגיש אינספור בקשות, לעמוד בפני ועדות רפואיות ולחפש בכוחות עצמם פסיכולוגים ואנשי שיקום שאין בנמצא באזור הגולן.
בנוסף טוענות המשפחות כי לאחר האירוע קיבלו מענקים חד-פעמיים ונקודתיים, חלקם מעמותות פרטיות, אולם טיפולים שהובטחו על ידי נציגי המדינה לא סופקו ובקשות שהוגשו להחזרים בגין הוצאות נדחו לא פעם. אחת המשפחות טוענת כי רק לאחרונה - כעשרה חודשים לאחר הפגיעה - הגיע מהמדינה תשלום ראשון בגין החזר הוצאות בהיקף של כ-28 אלף שקלים. טענה אחרת שחוזרת על עצמה נוגעת לדרך שבה חולקו כספים שנתרמו על ידי גורמים פרטיים. בעוד משפחות 12 הילדים שנרצחו קיבלו תרומות ייעודיות, משפחות הפצועים טוענות כי הן נלחמות על כל שקל.
המדינה מסייעת לכל נפגע פעולות איבה, אך הליכי האישור מחייבים הליכים הכוללים בין היתר אישור הנפגע כמי שנפצע בפעולת איבה (שנעשה במשרד הביטחון), ובהמשך ועדה רפואית הקובעת את אחוזי הנכות, אישור לטיפולים נפשיים, החזרים מול קבלות ועוד. המשפחות, שהן חלק מקהילה סגורה ביישוב מבודד, בקושי דוברות עברית ומרוחקות מנטלית ופיזית מהמנגנונים המאשרים, מתקשות להתמודד עם הדרישות.
גורמים בביטוח הלאומי שהתבקשו להתייחס לדברים אמרו כי התמונה מורכבת הרבה יותר. לדבריהם, המוסד היה מודע למורכבות שתוארה ולכן תרגם עבור המשפחות חומרי עזר בערבית, הצמיד להן עובדת סוציאלית דוברת ערבית ועושה הכול על מנת לסייע בשיקום הילדים. עם זאת, אמרו הגורמים, המוסד פועל על פי הקבוע בחוק בכל הנוגע לתשלומים והחזרי הוצאות ובנוסף גם פועל מתחילת המלחמה תחת עומס כבד שיוצר מדי פעם עיכובים. ההתייחסות המלאה של הגורמים מובאת בסוף הכתבה.
"הרצפה במרפאה הייתה אדומה מדם"
למרות החודשים שחלפו, למשפחות עדיין קשה לשחזר את הערב הקטלני. "ראיתי קבוצת ילדים שוכבים על הכביש, כולם מדממים", סיפרה סאלחה רדא, אם לשלושה בת 44 ממג'דל שמס. "לפתע, ג'ואן, הבן שלי בן ה-14, צץ מביניהם והסתכל לי ישר בעיניים. אם הוא לא היה מביט עלי - לא הייתי יודעת שזה הוא. הפנים שלו היו שחורות מהפיח של הפיצוץ והוא היה מלא ברסיסים. רצתי אליו ואז מישהו הרים אותו ולקח אותו למרפאה שבכפר. גם אותי לקחו. את הריח שהיה שם לא אשכח בחיים. אי-אפשר להבין מה התרחש שם באותם רגעים".
אל אותה מרפאה הגיע גם ג'וליאן, בנה של נארימאן איברהים, בת 38, אם לארבעה ובעלת צימרים סמוכים לאגם ברכת רם ברמת הגולן. "הוא היה באימון ואני ובעלי היינו בעבודה וסידרנו את הצימרים לקראת אורחים חדשים. פתאום האפליקציה של פיקוד העורף צפצפה. ניסיתי ליצור קשר עם הילדים וג'וליאן לא ענה. כשהגעתי לשם המראות היו מחרידים. המרפאה הפכה למרכז טיפול בפצועים. לא היו מספיק מיטות ואפילו לא מספיק כיסאות. חלק מהפצועים פשוט שכבו על הרצפה, שהפכה לאדומה מדם. מצאתי את ג'וליאן כשהוא מלא ברסיסים. כשהוא ראה אותי, הוא רק אמר 'אני בסדר, אני בסדר' והחזיק את הרגליים שלו. הוא אפילו לא הצליח לכסות את כל הפצעים שהיו עליו".
מהמרפאה פונו הילדים למרכזים רפואיים גדולים שבהם קיבלו בימים ובשבועות הבאים את הטיפולים הנדרשים ועברו הליכי שיקום ראשוניים. לאורך התקופה הזאת קיבלו המשפחות סיוע נרחב מהמדינה, כמו גם מעמותות ומתורמים פרטיים, ולא פחות חשוב, גם תמיכה מורלית גדולה מכלל תושבי המדינה. אלא שבישראל כמו בישראל, קצב האירועים דחק הצידה במהירות את הטרגדיה של מג'דל שמס וכעבור שבועות בודדים המשפחות נותרו להתמודד לבד עם התחושות.
"אנחנו משלמים מכספנו גם על פסיכיאטר, גם על מה שצריך לייצוג בוועדות וגם על נסיעות. לא קיבלנו החזרים על זה למרות שהעברנו לביטוח לאומי את הקבלות"
עבור אנשים שבקושי מדברים עברית, החיים באזור כמעט מבודד ומנהלים על פי רוב אורח חיים שאינו פוגש את מוסדות המדינה, המגע עם הרשויות אינו אתגר פשוט. לא כל שכן כשמדובר באסון בסדר גודל כזה. רבים מקרובי הפצועים פשוט לא יודעים איך להתמודד עם הטפסים. במוסד לביטוח לאומי, יצוין שוב, אומרים כי המידע הרלוונטי תורגם לערבית וכי נעשה מאמץ להסביר ולהנגיש את תוכנם, בין היתר באמצעות עובדות סוציאליות דוברות ערבית. את המשפחות זה לא משכנע.
תחושת הבדידות בולטת גם בכל הנוגע להתמודדות הרגשית, בעיקר של הילדים ובני הנוער, עם ההשלכות שהותירו בהם חותם עמוק. בנה של סוהא למשל נדרש לעבור כמה ניתוחים אחרי שנפגע. "הפסיכולוג אמר בתחילה שבית הספר יממן את הטיפולים הנפשיים. לאחר מכן אמרו לנו שביטוח לאומי יממן", סיפרה. "בינתיים אנחנו משלמים מכספנו גם על פסיכיאטר וגם על הוצאות שיש לנו על ועדות רפואיות, נסיעות ועוד. לא קיבלנו החזרים על זה למרות שהעברנו לביטוח לאומי את הקבלות".
כדוגמה למה שהיא רואה כנטישת הרשויות, היא סיפרה שבתחילת הדרך הסוכנות היהודית ביקשה ממשפחות הפצועים להעביר אליה הצעות מחיר לציוד שהן צריכות, כמו מיטה אורתופדית, ציוד חבישה ייחודי ותרופות, אך בסופו של דבר - מסיבות שונות שקשורות להליכי האישור בסוכנות - משפחתה שלה לא יכלה לקבל את התמיכה. "מזל שהרבה דברים אחרים נעשו דרך מתנדבים ולא דרך הגופים הממשלתיים הרשמיים", הוסיפה.
"סיפרתי לרווחה שהילד לא לגמרי בטוב ושאני מרגישה שהוא חייב טיפול. הם אף פעם לא סירבו, הם תמיד אמרו כן, אבל הימים חולפים ולא קורה כלום. כשאני מתקשרת אומרים שכן, וזהו. נעלמים"
בצדק או שלא, הרבה מהכעס של המשפחות מופנה כלפי המועצה המקומית מג'דל שמס, שהיא מבחינתם הגוף השלטוני הרשמי הקרוב ביותר אליהם. "המועצה לא העבירה כלום חוץ משובר בשווי 500 שקל", אמרה סוהא.
גם לסאלחה יש טענות כלפי המועצה: "סיפרתי להם שהילד לא בטוב ושאני מרגישה שהוא חייב טיפול. הם אף פעם לא סירבו, הם תמיד אמרו 'כן', אבל אז הימים חולפים ולא קורה כלום. כשאני מתקשרת למחלקת הרווחה, אומרים שהכול בסדר ונעלמים. דיברתי עם ראשי המחלקה ועם ראש המועצה ולא קיבלתי שום עזרה. אחרי עוד פרק זמן קיבלתי מהם תשובה שאין הכרה בילד מהביטוח הלאומי (התייחסות המועצה לתלונות מובאת בהמשך הכתבה). הייתי בהלם. יצאתי למסע חיפושים אחרי פסיכולוג ופסיכיאטר פרטי. בדקתי עם כל קופות והחולים, אבל באזור שלנו אין מומחים לילדים".
גם נארימאן איברהים מתארת מאבק מול רשויות שונות במאמץ להשיג טיפולים לבנה. לדבריה, משפחתה קיבלה ממש לאחר הפגיעה תרומה מכספים שנאספו מהציבור בישראל, בהיקף שנע סביב ה-40 אלף שקל, בדומה למשפחות פצועים נוספות, אך לדבריה עיקר הכספים שנאספו הופנו למשפחות שאיבדו את ילדיהן.
"אחרי שחזרנו מבית החולים הביתה ביקשתי טיפולי המשך נפשיים לילד - בסך הכול פסיכולוג. עבר חודש ושום דבר לא זז. פניתי שוב ועוד פעם עבר חודש של המתנה בלי כלום. צלצלתי שוב והפעם הייתי הרבה יותר נוקשה. בעקבות זה הגיע אלינו נציג של הביטוח הלאומי וצעקתי עליו. אמרתי לו שאני חייבת פסיכולוג לילד ורק אז נתנו לי. הוא מקבל תשלום דרך הביטוח הלאומי. על פסיכיאטר פרטי אני משלמת מכיסי עוד כ-1,500 שקל בחודש".
ספק גם אם בקשה אחרת של נארימאן - להשלמת הפערים הלימודיים של בנה - הייתה נענית, אם לא הייתה מרימה את קולה. "ביקשתי שהילד ייכנס למרכז לימודי מסוים, נוסף על בית הספר, כדי שיגשר על הפערים שנוצרו לו בתקופת השיקום. הופתעתי לגלות שזה רק לחודש ולא לתקופה יותר ארוכה. נדמה לי שאחרי החודש הזה זה נדרשנו לשלם עוד 2,000 שקלים מדי חודש על התגבור הזה. רק אחרי שכעסתי על הרווחה במועצה המקומית זה הסתדר".
גם אנשים טובים
מי שמנסים לאורך החודשים האחרונים לסייע למשפחות הפצועים במג'דל שמס במיצוי זכויותיהם הם ארגוני סיוע, מתנדבים, תורמים ואזרחים טובי לב. אחת מהם היא היבא אסעד, בת 39, מטפלת רגשית ומנחת קבוצות במקצועה המתגוררת ביישוב. "אני פעילה בחמ"ל הסיוע מאז תחילת המלחמה", סיפרה, "אחרי תקופה קצרה האנשים ננטשו אז הרמנו טלפונים והבאנו תורמים. ניסינו לעשות את מה שהמדינה הייתה אמורה לעשות".
לדברי אסעד, הניסיון שלה מול ארגונים גדולים והיכרותה עם אנשי ומוסדות חינוך עזרו במאמציה להרחיב את מעגל הסיוע. היא עצמה טיפלה במסמכים של כמה משפחות. "ארגון שובל סיפק עזרה בפן של מיצוי הזכויות. נפגשנו עם מנכ"ל הביטוח הלאומי והגענו גם לכנסת. ראיתי גם אנשים פרטיים שלא היססו לרגע", הוסיפה. "מצד שני, היו גם ארגונים שרצו לתרום ימי כיף ופעילויות מיד אחרי האסון, וכשחזרנו אליהם - הם לא ענו או טענו שתרמו כבר למקום אחר".
"אחרי חודש נוסף של המתנה התקשרתי והייתי הרבה יותר נוקשה. נציג של הביטוח הלאומי בא וצעקתי עליו. רק אז נתנו לי. על פסיכיאטר אני משלמת באופן פרטי כ-1,500 שקל בחודש"
התרומות, שניתנו מתוך כוונות טובות, הצליחו לייצר גם כעסים. בימים אלה מתנהלת התדיינות בין עורך דין מטעם משפחות הפצועים לבין המועצה המקומית, כחלק מבירור שמנהלות המשפחות בנוגע להקצאת התרומות שהתקבלו.
"הכול רשום. יש לי טפסים והוכחות ואפשר לקבל הסברים מפורטים ממחלקת הרווחה", אמר בתגובה ראש המועצה דולאן אבו סאלח. לדבריו, התמיכה שהמועצה העניקה לא התמקדה רק בטיפולים פסיכולוגיים, אלא כללה גם חוגים ופעילויות מסובסדות שמהם נהנו ילדים שנפצעו והוריהם. "תמיכה נפשית זה לא רק פסיכולוג, זה גם פעילויות אחרות, והיו לנו הרבה כאלה", הדגיש.
המועצה שיגרה מכתב ארוך ומפורט בתגובה לפניית עורך הדין של המשפחות, אולם קשה להתחמק מהתחושה המרה שנותרה בקרבן.
"הילדים שנפגעו ומשפחותיהם יקבלו את מלוא זכויותיהם"
גורמים בכירים בביטוח הלאומי ביקשו להתייחס לטיפול בטרגדיה של ילדי מג'דל שמס, מבלי לפרט נקודתית כיצד טופלו משפחות ספציפיות, כדי שלא לפגוע בפרטיותן.
הגורמים חידדו כי הביטוח הלאומי מקבל את הטיפול בנפגעי פעולות איבה רק לאחר שזכאותם אושרה על ידי משרד הביטחון. למרות זאת, הם אמרו, מהרגע שבו התקבל המידע על האסון - עוד באותו הערב שבו נפל הטיל - התכנסה הנהלת הביטוח הלאומי עם כלל הגורמים הרלוונטיים והמקצועיים, גם בשטח ובקהילה, והחלה באופן מיידי את ההיערכות לטיפול במשפחות. לדבריהם, עובדים סוציאליים פגשו את המשפחות והנפגעים כבר בבתי החולים, הסבירו להם על זכויותיהם וסייעו להם במילוי הטפסים. בהמשך, ציינו, צוותה למשפחות עובדת סציאלית דוברת ערבית ותורגמה עבורם לערבית חוברת המפרטת את כלל זכויותיהם מרגע הפגיעה בשטח ועד לאחר ההכרה כנפגעי פעולת איבה.
ביחס לעיכובים בהחזרי הוצאות חידדו בביטוח הלאומי כי מדובר בהחזרים עבור הוצאות בגין טיפולים, ולצידם מעטפת זכויות שלמה. לדבריהם, מדובר בכספי ציבור והעברתם כפופה לכללים ברורים הקבועים בחוק ביחס למה ניתן לממן ומה לא. תהליך הסינון, אמרו הגורמים, אינו פשוט. בנוסף, מטופלים כיום החזרים של עשרות אלפי נפגעי פעולות איבה, ולפיכך מדובר בתהליך הלוקח זמן. כדי להבין את מורכבות העיסוק בתחום, ציינו בביטוח הלאומי כי עד 7 באוקטובר טיפל המוסד בכ-9,000 נפגעי איבה, שרק חלקם ביקשו החזרים בהתאם למצבם הרפואי לאורך השנים. לאחר הטבח זינק המספר ליותר מ-80 אלף נפגעים בשנה, והמערכת פועלת בעומס כבד הגורם לעיתים גם לעיכובים.
לסיום ביקשו הגורמים לעשות הבחנה בין טענות ביחס לטיפול הניתן על ידי הביטוח הלאומי, לבין טענות נפגעים על תחושות קשות שלהם. לדבריהם, לא פעם בסיטואציות כה מורכבות מופנות טענות כלפי כלל הגורמים הטיפוליים, בין אם מתוך המצוקה שבעקבות הפגיעה ובין אם מתוך חוסר היכרות עם המסגרת החוקית שמגדירה את זכויותיהם ואת תחומי האחריות של כל אחד מהגופים המטפלים.
כמעט כל אירוע הקשור לטיפול הביטוח הלאומי, אמרו הגורמים, הוא אירוע רגשי שבו יש אירוע חיים מהותי לאדם עצמו, וההתמודדות עם מערכת או כמה גורמים עלול להיות מורכב. הביטוח הלאומי, הוסיפו, פועל גם כדי להתמודד במישור זה, במיוחד בקהילה הומוגנית ומבודדת יחסית כמו הדרוזים בגולן, אך מטבע מורכבותו אין דרך שבה ניתן להתמודד עימו באופן מוחלט. "אנו יכולים לומר בוודאות כי כל ילד שנפגע ומשפחתו יקבלו את מלוא זכויתיהם על מנת להבטיח את שיקומם המהיר והמוצלח, ויקבלו ליווי צמוד בקהילה ובאופן פרטני", אמרו הגורמים.
במועצה המקומית מג'דל שמס מסרו: "בעקבות אסון מג’דל שמס, שבו נרצחו 12 ילדים/ות ונפצעו רבים נוספים מפגיעת טיל ששיגר ארגון הטרור חיזבאללה ביולי 2024, פעלה המועצה המקומית - באמצעות מחלקת הרווחה של המועצה המקומית מג'דל שמס והצוותים המקצועיים - במענה מיידי, מקיף ורב-מערכתי לנפגעים ולמשפחותיהם.
"מיד לאחר האירוע הופעל מרכז דחק יישובי והחלה הפנייה לקבלת סיוע נפשי ראשוני. לכל משפחה הוצמד עובד סוציאלי מלווה מטעם מחלקת הרווחה של המועצה המקומית מג'דל שמס, ששמר על קשר רציף עם בני המשפחה והפצועים המאושפזים. נציגי המוסד לביטוח לאומי פעלו בשטח כבר מהשלבים הראשונים, ערכו סיורים בבתי החולים וסייעו למשפחות בהגשת תביעות, בליווי עובדים סוציאליים ומפקחים ממשרד הרווחה.
"על אף האתגר ביצירת מענה מותאם בשפה הערבית ובשל מיקומו הגאוגרפי של היישוב, פעלה מחלקת הרווחה של המועצה המקומית מג'דל שמס לאיתור מטפלים דוברי ערבית והקימה מאגר ייעודי בשיתוף מרכז חוסן ומחלקת הרווחה של המועצה המקומית. למשפחות שתהליך ההכרה בהן כזכאיות לתמיכה מאגף נפגעי פעולות איבה במוסד לביטוח לאומי התעכב, ניתן מענה טיפולי מיידי באמצעות עמותת 'שבע פלוס', כאשר כלל הטיפולים התקיימו במחלקת הרווחה ובליווי אישי של צוות העו"סים".
המועצה פירטה בתגובתה שורה של פעולות שמבצע צוות מחלקת הרווחה במועצה, ובכלל זאת ליווי המשפחות, מעקב אחרי סטטוס ההכרה בנפגעים, ליווי המשפחות, פעולה מול עמותות חיצוניות, קיום סדנאות תמיכה והתמודדות עבור המשפחות.
"המועצה המקומית מג'דל שמס תמשיך לפעול באחריות, ברגישות ובנחישות למען רווחת הילדים והמשפחות שנפגעו - עד למיצוי מלוא הזכויות ולתמיכה בתהליכי השיקום האישי והקהילתי. לצד המחויבות המלאה של המועצה והגורמים המקצועיים אנו מקווים כי כלל המשפחות ישתפו פעולה באופן רציף ופתוח עם המועצה וצוותי מחלקת הרווחה, על מנת שנוכל להעניק את הסיוע המיטבי לכל מי שזקוק לו - ללא יוצא מן הכלל".
משרד הביטחון סירב להגיב לכתבה והפנה את שומרים למוסד לביטוח הלאומי.
