שנתיים חלפו מאז 7 באוקטובר 2023, אסון שהוביל לפתיחתה של מלחמת "חרבות ברזל" שהחלה כמלחמת הגנה עצמית מוצדקת במטרה להשמיד את ארגון הטרור חמאס, אולם לאחר חודשי לחימה רבים הפכה המלחמה למלחמת ברירה יקרה, שוחקת, שגורמת לנזקים אסטרטגיים כבדים לישראל ומסכנת את עתיד המדינה.
בזכות גבורתם של לוחמי צה"ל שלשם הגנת המולדת מוכנים להקריב את חייהם ולשלם בבריאותם הפיסית והנפשית ישראל הגיע להישגים צבאיים רבים במהלך המלחמה - חמאס ספג פגיעה קשה, יכולותיו הצבאיות והאזרחיות נפגעו משמעותית, והציר האיראני כולו הוכה קשות. אולם גם אם בשדה הקרב נראה שידה של ישראל על העליונה, הרי שבכל ההיבטים האסטרטגיים האחרים של המלחמה ישראל נוחלת מפלה כבדה והמחירים שישראל משלמת בגין התארכות המלחמה עולים בהרבה על כל תועלת אפשרית שתצמח מהמשך הלחימה.
בכל יום נוסף של לחימה בעזה ישראל משלמת מחיר פיזי קשה של פגיעות בגוף ובנפש של חיי צה"ל תוך סכנה לחיי החטופים בעזה. למחיר זה מתווספים גם מחירים מדיניים הגורמים לפגיעה אנושה במעמד הבינלאומי של ישראל תוך חשיפה לסנקציות ולפעולות תגמול מדיניות ולסנקציות אפילו מצד ידידותיה הגדולות של ישראל. מחירים אזוריים המרחיקים כל אפשרות לנורמליזציה עם מדינות האזור ושוחקים את הסכמי השלום עם מצרים וירדן.
במסגרת זו, במקום לפעול להקמת "ברית נאט"ו שנייה" בהובלת ישראל במזרח התיכון, מדינות האזור בוחנות אפשרות להקמת ברית צבאית נגד ישראל. מחירי יהדות התפוצות בעקבות עלייה דרמטית בביטוי אנטישמיות ושנאה תוך סיכון חמור לביטחונם של יהודים וישראלים רבים ברחבי העולם. מחירים כלכליים כבדים תוך העמקת הגירעון הכלכלי בשל עלויות הלחימה העצומות לצד פגיעה בהשקעות הגוררת האטה בתעשיית ההיי-טק הישראלי. מחירים חברתיים הבאים לידי ביטוי בקיטוב פנימי הולך וגדל הנובע בין השאר ממחלוקות חריפות על מטרות המלחמה ואופן ניהול הלחימה. כמו גם מחיר הייאוש שמביא לפגיעה אנושה במצב הרוח הלאומי, לאבדן אמון בעתיד המדינה כולל הרהורי ירידה בקרב צעירים שלא רואים את עצמם חיים במדינה ספרטנית, ועל רקע התשה של לוחמי המילואים ובני משפחותיהם.
הבוננזה
המחירים אותם משלמת מדינת ישראל בזירה הבינלאומית והפנימית הינם בין השאר פועל יוצא של ההתבטאויות הקיצוניות הנשמעות מחברי ממשלה וחברי כנסת חדשות לבקרים וביניהם: קריאות לפגיעה חסרת אבחנה באזרחים, עצירת סיוע הומניטרי כמו גם אמירות כי "בעזה אין חפים מפשע" וכי עזה הינה "בוננזה נדלנית". בעולם שבו דעת הקהל משפיעה על מרחב הפעולה והתמרון של צה"ל בשדה הקרב אמירות כאלה פוגעות קשה בישראל ומספקות חומר בערה לאוייבי ולשונאי ישראל בעולם. אמירות פופוליסטיות אלה פוגעות לפיכך באינטרסים הישראליים הקיומיים.
הדרך למנוע את הישנותו של אסון 7 באוקטובר אינה עוברת דרך המשך לחימה חסרת תוחלת עד חיסול פעיל החמאס האחרון, אלא דווקא דרך סיום מיידי של המלחמה ויצירת סדר אזורי חדש
אותם מקבלי החלטות שמפריחים את האמירות הללו בתקשורת, מטיפים להמשך המלחמה עד להשגה לכאורה של "ניצחון מוחלט" ומציגים את סיום המלחמה ככניעה לטרור שתביא עלינו שוב את אסון 7 באוקטובר. נראה כי גורמים פוליטיים אלה לא מבינים או שהם מנסים להסתיר מהציבור את העובדה כי הניצחון במלחמה הארוכה ביותר בהיסטוריה של ישראל לא יושג באמצעות חיסול פעיל החמאס האחרון, אלא דווקא על ידי סיום מיידי של המלחמה, הגעה להסכמה על עסקת כל החטופים (גם אם זו תתבצע במספר שלבים), נסיגה לפרימטר, העברת השליטה ברצועה לקואליציה בין ערבית בתמורה לשיקום הרצועה, גיבוש הסדרי ביטחון אזוריים חדשים, נטישת מדינות ההבלגה הישראלית, וחידוש המאמצים לגיבוש ברית צבאית עם מדינות ערב המתונות.
בועז גנורצילום: עוז שכטרהדרך למנוע את הישנותו של אסון 7 באוקטובר אינה עוברת דרך המשך לחימה חסרת תוחלת עד חיסול פעיל החמאס האחרון, אלא דווקא דרך סיום מיידי של המלחמה, יצירת סדר אזורי חדש, קיעקוע של ההיבריס הישראלי ובעיקר - החלפתה של מנהיגות קיצונית ופופוליסטית במנהיגות אחראית ושקולה. מנהיגות שתפעל לפי הכלל הידוע של ההוגה הצבאי הפרוסי הגנרל קארל פון קלאוזביץ שקבע עוד במאה ה-19 כי "המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים". הנהגה שתבין כי כאשר המלחמה הופכת למטרה בפני עצמה היא מועדת לכישלון.
פרופ׳ בועז גנור, נשיא אוניברסיטת רייכמן, ומייסד המכון למדיניות נגד טרור (ICT)
