במשך כל הלילה, החל מ-23:00, שהה מור אלגרט בכפר המכביה, שם צפה יחד עם בני משפחתו - בהשבת ארונו של איציק אלגרט (68) ז"ל מרצועת עזה. "במקביל, שני הילדים של איציק הגיעו מדנמרק, שם הם חיים, וככה היינו עד הבוקר בלי שינה - עד שהגיע הזיהוי הוודאי. איציק לא בחיים".
(צילום: ירון ברנר)
לדברי מור, "התחושות הן קשות מאוד, אני מרגיש תחושת כישלון. לא הצלחתי להחזיר את איציק. זה היה מונח על הפרק, הייתה יכולת (מדבר על פיצוץ העסקה הקודמת; ה"כ), ועצם זה שלא הצלחנו – וזו שאלה שאני שואל אותה את עצמי, ואותנו כחברה – אם אנחנו עושים מספיק. קיבלתי את איציק, שהיה אבא שני שלי, בארון, וזה כאב עצום ונורא. נשאר לנו לדאוג ל-59 החטופים שנותרו ואנחנו מחויבים מוסרית וערכית לכל אחד מהם".
איציק אלגרט נחטף ביום הטבח מהממ"ד בביתו בניר עוז. עוד קודם לכן הוא נפצע מירי והתקשר לאחיו דני לבקש עזרה. דני הסביר לו כיצד להניח חסם עורקים ולאחר מכן נקטעה שיחתם. במשך תקופה ארוכה מצבו לא היה ידוע, עד שהתברר שנחטף בחיים על אף פציעתו. איציק התגורר בעברו בדנמרק לצד ילדיו, וחזר לישראל לפני כמה שנים.
במשפחת אלגרט ידעו כבר זמן רב שקיים חשש כבד לגורלו של איציק, אך החותמת האחרונה לכך הגיעה אמש. "אפילו שהיו אינדיקציות שליליות ועברו לנו בראש תרחישים קשים מאוד, ואפילו שניסינו להיערך בכל מיני היבטים - אי-באמת להתכונן לכאב הזה כשהוא מגיע", אומר מור. "הייתה לנו משימה והיא להחזיר את איציק הביתה בחיים, ולא הצלחנו בה".
3 צפייה בגלריה
"העיניים שלו היו אדומות". ירדן ביבס ואחיינו אלון בהלוויה, אתמול
( צילום: מטה משפחות החטופים)
נתיחת גופתו של אלגרט, לצד הממצאים המודיעיניים, קבעו כי הוא נרצח בשבי. אלא שלדברי מור, המשפחה עדיין לא קיבלה מידע על כיצד זה קרה. "נצטרך להגיע לחקר האמת - ואנחנו נגיע", הוא אומר. "בשום אופן לא נעצור עד אז".
"אסור לנו לעזוב את החטופים שנותרו", הוא אומר. "אולי הממשלה רוצה בזה, אבל לא ניתן להם. כולם צריכים לצאת לרחובות. ארבעת החללים, וגם שירי, אריאל וכפיר ביבס, כולם נחטפו בחיים והיה אפשר להציל אותם (מלבד שלמה מנצור שלפי ישראל נרצח ב-7/10; ה"כ). בממשלה בחרו בדרך אחרת, להקריב אותם. אנחנו לא נוותר ולא נעצור עד שכולם יחזרו הביתה".
עמית, אחיין נוסף של איציק, סיפר הבוקר לאולפן ynet כי במהלך השהות הקצרה בכפר המכביה הוא פגש גם את עפרי וירדן ביבס, שאתמול קברו את אריאל, שירי וכפיר. "הגעתי לשם תשוש לחלוטין, ופגשתי אותם. התחבקתי עם ירדן והחלפנו מילים חשובות, שאשמור אותן לעצמי".
לדבריו, "ירדן היה עם עיניים אדומות. הוא ומשפחתו היו השכנים הצמודים של איציק שלנו. בחיים לא חשבתי שאני אחווה יממה כזו, שמלבד איציק גם שירי, כפירוש ואריאלוש... ביממה אחת ארבעתם. אני פשוט לא מעכל את זה שנחטפו פה תינוקות ומבוגרים".
עמית סיפר כי ירדן אמר לו על איציק "מה שהוא אומר תמיד - שהוא שכן נהדר, אוהב אדם, מצחיק, חולה כדורגל ומלא חוש הומור. הוא היה האבא של כל הילדים בקיבוץ, הבן שלי קורא לו סבא שתיים. אבא שלי זה סבא אחד, ואיציק זה סבא שני. זה הכינוי שלו".
אחיינו של אלגרט דיבר גם על "תחושות כאב והחמצה", ו"לקח אחריות" על כך שלא הצליח להשיבו בחיים. הוא אמר כי עבר לילה ללא שינה מרוב צער. "זו מערבולת רגשות שאני מתאר אותה במילים, אבל בלתי ניתנת לתיאור במילים. צריך וניתן היה להציל את איציק שלנו. כנ"ל לגבי דוד שלי האהוב אלכס דנציג, שהופקר בשבי חמאס. את כולם ניתן היה להציל בעוד פעימה אחת. אם הדרג המדיני לא היה ממהר לחזור ללחימה (בעסקה הקודמת בנובמבר - ש"כ) הם היו אמורים להיות בפעימה הבאה".
לדברי האחיין, "איציק היה בחיים הרבה זמן. כל האבות המייסדים שלנו נחטפו בחיים. הנהגת מדינת ישראל ויתרה עליהם. אנחנו ביממה בלתי ניתנת לעיכול. אני עוד עם חולצת המאבק של איציק עליי".
אשתו של עמרי: "הוא נחטף לצד צחי"
לצידו של איציק הושבו גם החללים שלמה מנצור (85) ז"ל, שנרצח כאמור ב-7 באוקטובר ועד כה היה החטוף המבוגר ביותר בשבי, וגם צחי עידן (50) ז"ל ואוהד יהלומי (50) ז"ל. "לפני 510 ימים ראיתי את צחי בפעם האחרונה", אמרה היום לישי מירן-לביא, שבעלה עמרי עדיין חטוף בעזה. "ראיתי אותו ואת עמרי נאזקים ונלקחים. בתקופה הראשונה נאחזתי בזה שהם ביחד ומחזיקים אחד את השני. אחרי העסקה הראשונה הבנתי שהופרדו כבר באותו יום ארור".
צחי עידן עבד בהייטק, היה נשוי לגלי 18 שנה והיו להם ארבעה ילדים: מעיין ז"ל, שרון בת ה-15.5 שהייתה באותה שבת אצל דודתה בתל אביב, יעל בת ה-12 ושחר בן ה-10. "אין לי באמת מילים לתאר את העצב", אמרה מירן-לביא. "אין לי באמת מילים לתאר את ההפקרה. יש לי רק מילה אחת בפי - סליחה".
היא פנתה לבני משפחתו של עידן: "שרון, יעל ושחר אהוביי, סליחה שלא הצלחנו להחזיר את אבא בחיים. גלי, אחותי לטראומה, סליחה שהמסע הזה מסתיים בצורה כל כך נוראית ואכזרית. הלב ששבור גם כך נשבר למלא רסיסים קטנים".
"צחי, שכן אהוב ויקר, סליחה שלא הצלחנו להחזיר אותך בזמן", הוסיפה מירן-לביא. "משפחת עידן היקרה - ליבי איתכם היום ולעולמים".
"מורשתו של אוהד תמשיך להדהד"
החברה להגנת הטבע התייחסה היום להירצחו של אוהד יהלומי, שהיה עובד רשות הטבע והגנים. משפחת יהלומי נחטפה בשלמותה ביום הטבח: האמא בת שבע ושתי הבנות הצעירות נלקחו על אופנוע אחד, הבן איתן על אופנוע אחר, והאב אוהד, שנותר פצוע מאחור, נחטף בהמשך. כשהתקרבו לגבול, נבהל המחבל שרכב על האופנוע עם בנות המשפחה ונפל. בת שבע הצליחה להימלט עם בנותיה, אולם החוטפים המשיכו עם איתן ואוהד. לאחר 52 יום בשבי, שב-16 מהם היה לבדו, איתן חזר הביתה.
עובדי רשות הטבע והגנים ליוו את הארונות
(צילום: רשות הטבע והגנים)
"הוא כיהן בשורה של תפקידים והיה מחובר מאוד לתפקידו כשומר טבע", אמרו בחברה להגנת הטבע. "אוהד היה מסור, אהוב ומוכר, והוביל אחריו בשבילי המדבר רבים מאוהבי הטבע הישראלי, ובהם גם עובדי החברה להגנת הטבע - שלמדו ממנו ונדבקו ממנו בחיבור העמוק לארץ הזאת ולנופיה המיוחדים".
אוהד החל את דרכו ברשות הטבע והגנים במחוז דרום כפקח אזור מדבר יהודה, בין השנים 2006 ועד 2013 - ולאחר מכן מילא תפקידים נוספים עד שהצטרף לסיירת הירוקה כמנהל מרחב דרום בשנת 2019. "עבודתו המסורה והגישה היוצאת דופן לאנשים וקהילות הפכו אותו לאהוב בקרב צוות הרשות ובקהילה הרחבה", אמרו ברשות הטבע והגנים, ואמרו כי הם המומים ושבורי לב נוכח הירצחו.
בין השאר, אוהד היה שותף מרכזי בכתיבת "מדריך העקרבים", שבו הסביר כי בישראל מוכרים כיום 21 מיני עקרבים שלוש משפחות שונות - והם נפוצים בכל בתי הגידול היבשתיים, מהחרמון ועד אילת. "רשות הטבע הגנים מבטיחה כי מורשתו של אוהד תמשיך להדהד עוד שנים רבות קדימה, ומבטיחה להתמיד במאבק לשמירה על השטחים הפתוחים וערכי הטבע ואדם - שאוהד כל כך אהב", הוסיפו ברשות.
"הלב הפועם של כיסופים"
שלמה מנצור, כאמור, הוגדר החטוף המבוגר ביותר בשבי חמאס. הוא הותיר אחריו 5 ילדים ו-12 נכדים. בישראל אומרים כי נרצח עוד ביום הטבח, לפני יותר משנה וארבעה חודשים. "עכשיו שזה סופי, הדמעות זולגות מעליהן", אמרה היום אחותו הדסה לזר. "חייתי בתקווה שאולי זה חלום בלהות. לא קיבלתי שום מידע או אינפורמציה על מה קרה לו, ואני לא יודעת אם אני רוצה לדעת".
(צילום: ירון ברנר)
לדבריה, "זה לא יישכח ולא ייסלח, וצריך ועדת חקירה כדי שכל אחד ישלם את המחיר על כך. שלמה היה מלח הארץ, שהסתפק במועט. היה לו חיוך מדהים ותמידי על הפנים ואור בעיניים. איש עם ידי זהב, הלב הפועם של כיסופים, עמוד האש שהולך לפני המחנה. כל-כך נעים לבריות ואיש משפחה. הוא ואשתו אימצו כל-כך הרבה ילדי חוץ בקיבוץ".
"כל זה לא היה צריך לקרות", הוסיפה. "כואב לי המצב האבסורדי שבמדינה שלנו, אנחנו צריכים להתנחם בזה שקיבלנו גופה ושאנחנו קוברים אותה. אני מלאת זעם על מה שקרה, אני לא יודעת אם זאת נחמה. כולנו נבקש ממנו עכשיו סליחה. בילדותו הוא שרד את שואת הפרהוד, והיום בזקנתו הוא לא שרד את השואה שנחתה עלינו ב-7 באוקטובר. איש מזן נדיר".
