"האדם שאיפשר לי לראות את בתי לאחר כל כך הרבה חודשים של ייאוש ומו"מ כושל היה טראמפ", כתב איתן גונן, אביה של רומי גונן ששוחררה מהשבי אחרי 471 ימים, במסגרת הפעימה הראשונה של עסקת החטופים הנוכחית.
בטור ב"ניו יורק פוסט" כתב כי "כאשר הוא (טראמפ) קבע מועד אחרון לעסקה ל-20 בינואר הוא הפעיל את הלחץ הנדרש והניע את האירועים שיחזירו את רומי הביתה. יהיה לי הכבוד ללחוץ את ידו יום אחד, ולהביא את תודתי על תפקידו באיחוד משפחתנו".
גונן האב פתח את הטור בתיאור חטיפתה של רומי: "בוקר 7 באוקטובר 2023 נחקק בזיכרון שלנו. במשך כמעט חמש שעות, אני, יחד עם מרב אמה של רומי והבת שלנו ירדן, דיברנו עם רומי בטלפון בזמן הכאוס בפסטיבל נובה. כשהכבישים חסומים על ידי רכבים נטושים ושרופים, הדבר האחרון ששמענו היה שרומי נורתה ושמחבלים נמצאים קרוב אליה - ואז הגיע השקט המייסר.
"החברים שהיו איתה נרצחו. במשך כמעט חודשיים לא ידענו אם היא בחיים, עד שחטופים ששוחררו בעסקה הראשונה אישרו שהיא שרדה. במשך 470 ימים סיימתי כל ריאיון עם אותו המסר: 'רומי חוזרת הביתה בחיים'. לא ידעתי אם היא יכולה לשמוע אותי, אבל המשכתי להגיד את זה, קיוויתי שהמילים שלי יגיעו אליה. המנטרה הזו לא נתנה לי אפשרות מלבד לקום בכל יום ולהילחם. הייתי חייב להיות מוכן בשביל חזרתה. להישאר במיטה ולוותר לא הייתה אפשרות".
"79 חטופים עדיין בשבי, כולל עשרות שלא נכללים אפילו בשלב הנוכחי של העסקה", כתב ביום שישי - לפני הפעימה החמישית - בטור שפורסם רק אתמול. "הנשיא טראמפ הוא תקוותם היחידה. רק הוא יכול לעזור למשפחותיהם לחוות את האיחוד שזכיתי לו. רק הוא יכול להפוך את השלב הבא של העסקה לאפשרי. לאחר התערבותו הגיע הרגע שעליו נלחמנו: המילים הראשונות של רומי אליי, אחרי שחרורה, היו 'אבא, חזרתי בחיים!'. המילים האלו, שהפכו את הכל לכדאי, אישרו את מה שתמיד האמנתי - שהקולות שלנו יכולים להגיע אל החטופים ולתת כוח למי שאנחנו אוהבים".
השיחה הראשונה של רומי עם אביה: "אבא, חזרתי בחיים!"
(צילום: דובר צה"ל)
הוא הוסיף: "הכוח של בתי ממשיך להדהים אותי. היא למדה ערבית כדי לתקשר עם השובים שלה - זו הייתה הדרך שלה לשרוד. היא מצאה בת ברית באמילי דמארי, שנחטפה מביתה בכפר עזה. אלוהים הפגיש אותן בשבי, והקשר ביניהן אפשר לשתיהן לשרוד.
"הלקח הקשה שלמדתי הוא שחוסר תקווה גוזל אנרגיה שאתה לא יכול להרשות לעצמך לבזבז. כל גרם אנרגיה היה צריך להיות מופנה למאבק להחזיר את רומי הביתה. סירבתי להישאר במיטה ולבכות. ידעתי שרומי לא תרצה לשמוע שאביה התמוטט בהיעדרה. במקום זה המצאתי את עצמי בכל יום מחדש. אני ואשתי מיטל דיברנו עם יותר מ-50 אלף בני אדם ברחבי ישראל. סיפרתי את הסיפור של רומי ושל המשפחה. הדפסנו חולצות, חילקנו מדבקות - הכל כדי להשאיר את רומי נוכחת בעולם".
"עכשיו, כשאנחנו מתחילים מסע שיקום ארוך, אנחנו מתקדמים בקצב של רומי. אנחנו נותנים לה את החופש והשליטה שנלקחו ממנה במשך תקופה ארוכה. לפעמים אנחנו רק יושבים יחד בשקט, נוגעים, מחבקים, מסתכלים - רגעים פשוטים שפספסתי בחודשים הרבים האלו.
"לכל המשפחות שעדיין מחכות ליקירים שלהן: אל תאבדו תקווה. תמשיכו להיאבק. תנו לאהובים שלכן לדעת שהם לא נשכחו. עם 79 חטופים שעדיין בשבי חמאס (נכון למועד כתיבת הטור המקורי - ynet), אנחנו לא יכולים לנוח. לא נוכל לחגוג עד שהחטוף האחרון לא יחזור למשפחתו. תקווה היא לא רק רגש - היא אסטרטגיה להישרדות. לפעמים, כמו במקרה שלו, היא עובדת".
