מי שעקב אחר המחאות באוניברסיטת קולומביה מאז 7 באוקטובר ואחרי התגובות של הנהלת האוניברסיטה אליהן היה יכול להיות מופתע מהידיעות שצצו בסוף השבוע בדבר החלטתה של האוניברסיטה ״להיכנע״ לנשיא טראמפ. המונח ״להיכנע״ אולי נשמע שנוי במחלוקת, ויש שיעדיפו להגיד שהאוניברסיטה החליטה להיענות לדרישותיו. אבל מבחינתה, מדובר בכניעה – לא פחות. הרי זו אותה אוניברסיטה שרק לפני מספר שנים תבעה את הנשיא טראמפ בטענה שאין לו זכות חוקית לחסום אזרחים אמריקאים ברשתות החברתיות. עבורה, המלחמה מול טראמפ היא עניין אישי.
לפני כשבועיים ממשל טראמפ הציב לאוניברסיטה היוקרתית מספר דרישות, שאם לא יקוימו – ישללו ממנה תקציבים ממשלתיים בגובה 400 מיליון דולרים. רבים כבר התחילו לתהות כיצד קולומביה תסתדר ללא תמיכה ממשלתית כשזו תסרב להיענות לדרישות, אך למעשה הדרישות של טראמפ הגיוניות לחלוטין. האם ישנו דבר לא הגיוני בבקשה שסטודנטים שהשתלטו על בניינים, גירשו סטודנטים יהודים מהקמפוס או השוו את ישראל לגרמניה הנאצית בהפגנות ייענשו? האם לא סביר שהאוניברסיטה תדרוש מאותם סטודנטים להיות גלויי פנים כדי שתוכל לזהות אותם במידה והם גורמים נזק? האם זו לא חובתה של האוניברסיטה לדאוג שלשומרי הקמפוס יהיו סמכויות המאפשרות להם להגן על הסטודנטים? האם לא הגיוני שמחלקות, בתוכן המחלקה למזרח תיכון ו״המרכז ללימודי פלסטין״, המסיתות בגלוי נגד ישראל, יפוקחו כדי למנוע הסתה? ובאופן הכי בסיסי - האם לא הגיוני שלאור מה שחוו הסטודנטים בקולומביה בשנים האחרונות, תאמץ האוניברסיטה הגדרה רשמית של מהי אנטישמיות? כיצד יהיה ניתן להילחם בה אם לא יהיה אפשר לזהות אותה?
האשמה הבלעדית באולטימטום החריף הזה היא קולומביה עצמה. היו לה הזדמנויות רבות למנוע את קו העלילה הזה, אך בכל אחד מהצמתים היא בחרה לא נכון
דרישות אלה לא היו נולדות אלמלא קולומביה הייתה הופכת עצמה, במו ידיה, לנושאת הדגל של חופש הביטוי המוגזם והקיצוני, המתבטא בקריאות לרצח יהודים ולהשמדת מדינת ישראל. הייתי שם. הובלתי את הארגון הפרו-ישראלי באוניברסיטה הזו בחמש השנים שבהן למדתי בה לתואר ראשון ושני. אני יכולה להעיד שלפחות החל מ-2017, ארגון ״סטודנטים תומכי ישראל״ דיווח באופן שוטף לאוניברסיטה על תקריות אנטישמיות ואנטי-ציונות קיצוניות - אך היא בחרה להתעלם. האשמה הבלעדית באולטימטום החריף הזה היא קולומביה עצמה. היו לה הזדמנויות רבות למנוע את קו העלילה הזה, אך בכל אחד מהצמתים היא בחרה לא נכון.
אופיר דייןללא קרדיטהדרישות של הנשיא טראמפ לא גרמו לקולומביה להבין שהיא התנהגה באופן לא ראוי ושהיא חטאה לתפקידה בכך שלא הגנה על הסטודנטים היהודים שלה. אם הייתה יכולה, היא הייתה מתעלמת מהאולטימטום וממשיכה בשלה – ולעזאזל היהודים. אבל היא לא יכולה. האנטישמיות בקולומביה לא מפריעה רק לנשיא ארצות הברית, אלא גם לתורמים. את יום גיוס התרומות של 2023 קולומביה ביטלה כי חששה שלא יתרמו לה, בצל ההפגנות האנטי-ישראליות, וב-2024 הסכום שגייסה היה נמוך ב-30% מזה שגייסה ב-2022. במצב כזה, כשהתורמים בורחים, קולומביה חייבת את המדינה, גם במחיר ויתורים.
רק הכסף מדבר, ועשה נכון טראמפ כשהציב את האולטימטום הזה - אך עבור ישראל, חבל שהוא הגיע מטראמפ
רק הכסף מדבר, ועשה נכון טראמפ כשהציב את האולטימטום הזה - אך עבור ישראל, חבל שהוא הגיע מטראמפ. טראמפ נחשב סדין אדום בחלקים גדולים של הציבור האמריקאי, וההזדהות המוחלטת שלו עם ישראל עלולה להזיק לנו בטווח הרחוק. במקרה הזה, כמו גם במקרה של סטודנט בקולומביה שטראמפ החליט לבטל את אשרת השהייה שלו בשל השתתפותו בהפגנות. אך כמו שלקולומביה אין ברירה – גם לישראל אין. המצב בחלק מהאוניברסיטאות האמריקאיות נהיה כל כך חמור שביטחון היהודים בטווח הקצר גובר על שיקולי טווח-ארוך. וכשהמצב כל כך חמור, יש לישראל מזל שיש לה נשיא כמו טראמפ לצידה.
אופיר דיין היא חוקרת במכון למחקרי ביטחון לאומי וחברת הנהלת פורום דבורה. לשעבר נשיאת "סטודנטים תומכי ישראל" באוניברסיטת קולומביה
פורסם לראשונה: 11:59, 23.03.25
