ההלוויה בהר הרצל
(צילום: אלכס גמבורג)
אורן, אביו של יניב, ספד: "ילד שלי, ילד שלנו, החלל שהשארת הוא עצום. אין לתאר את החוסר שנותר כשאתה לא איתנו. בכל מקום שהיית הבאת טוב, בכל אשר נגעת הפכת לאור - אם זה בהתנדבות, אם זה בתמיכה מול חברים או ילדים. תמיד היית אתה. היסודיות שבה עשית דברים והירידה לפרטים היו נר לרגליך, כמו הפלוגה שלך, והעצימו את האיש, החייל, הנשמה שאתה. שבת בצהריים כבר לא תהיה אותו דבר. משפחתנו מחזקת אתכם שתעמדו איתן על הגנת המדינה. ילד שלנו, נוח על משכבך בשלום. אוהב, אבא".
האם דגנית הוסיפה: "ילד יפה שלי, ילד יקר. תראה כמה אנשים באו לחלוק לך כבוד אחרון, להיפרד ממך. כל כך הרבה דברים אמרו עליך ועוד יוסיפו להגיד. באתי אליך ברעיון שאני רוצה לעשות טריאתלון, ואמרת: 'אמא, אני איתך'. שנה שלמה עבדנו על זה ביחד. בכל סופ"ש, בכל סוף אימון, היינו מדווחים אחד לשני את התוצאות. היינו תומכים אחד בשני ברגעים הקשים והטובים ובמרוץ היינו בהיי גדול, ידענו שאנחנו הולכים לעשות את זה - ועשינו את זה. אומנם אתה חיכית לי, אבל עשינו את זה ביחד. אתה לא ויתרת והמשכת להיות איש ברזל.
"ילד גיבור שלי, היו לך כל כך הרבה חלומות ותכנונים. תנוח בשלום. אני כבר מתגעגעת. אנחנו נשמור על נטע, היא חלק מאיתנו. אני מצדיעה לך".
יובל, אחות של יניב, סיפרה על דאגתו לחטופים. "אני עומדת כאן, כשלא חשבתי שאעמוד במעמד כזה. אתמול קיבלתי את הבשורה, ולאורך כל החודש כתבת לי. שאלתי אותך מתי אתה יוצא שוב. מאז שנכנסת לתפקיד לא יצא לנו כמעט להיפגש. תמיד כתבת לי 'המשימה לא הושלמה, יש עוד חטופים להחזיר'", שיתפה.
לדבריה, יובל היה "אחד שלא חושב על עצמו, אלא על מי שמאחוריו. כל מי שקיבלת תחת חסותך אהבת אהבה ללא תנאים. אח שדואג למסביב, גם אם זה לא מורגש. אח שרואה מעבר. עכשיו, כשהגנת על המדינה שלך, נלקחת לי, אח שלי. שמור עלינו מלמעלה. אני יודעת שמישהו שם למעלה יעשה אותך שמח. אח שלי, גיבור, תמיד תהיה אח שלי. שלושה אחים, משפחה אחת לנצח. אחי, אזכור אותך תמיד וניפגש בסוף, אתה יודע. אוהבת אותך לנצח, תמיד תהיה בליבי. אחותך, יובל".
נאום הכניסה לתפקיד מ"פ של רס"ן יניב קולא ז"ל
(צילום: באדיבות המשפחה )
האח עידן אמר בכאב: "אני מחכה שתצוץ ותפתיע אותנו. מחכה שתצחק על איזה טררם עשינו לך פה. אבל כל רגע שעובר מוריד את הסיכוי. אני לא תופס את זה. אין מצב. איך דווקא עכשיו, כשיש לך אחיינים קטנים שמחכים לך, כשסוף-סוף קיבלת את תפקיד המ"פ? כמה עבדת קשה. כבר דיברת בלי סוף על האתגרים. עכשיו, כשהחיים עם נטע התחילו לרקום עור וגידים, סידרנו כיסאות בבית והייתה הרגשה כאילו אתה עומד לצוץ מהפינה.
"נהרגת כשעשית את מה שאתה אוהב. היית מוקף באנשים שכל כך חשובים לך. דיברת על חברים מהפלוגה, איך אתה עוזר להם. השילוב הזה, בין התמונה הגדולה לפרטים הקטנים, בא לך כל כך טבעי. אנחנו מתחייבים להמשיך את הדרך שבה חיית - לראות את האחר, לשמור על נטע שלנו. אל תדאג, אנחנו לא עוזבים אותה לרגע. ביום-יום אפשר לחשוב שהכול בא לך בקלות, אבל תדעו שהיה לו קשה והוא עשה הכול למרות הקושי".
נטע, אשתו של יניב, סיכמה: "יניב, כבר שלושה ימים שאני מסובבת חסרת אונים ואתה מרגיע אותי, כנראה שהנשמה שלי ידעה. תמיד ניסית להפתיע אותי. ידעת תמיד לקרוא אותי כמו ספר פתוח. לכל מקום שהגעת קראת את הסביבה. המצפון שלך היה טהור. תמיד שאפת להיות כמה שיותר מקצועי. תודה על הזכות להיות כמעט עשור לצידך, נוני. אני רוצה להמשיך לספר עליך, אבל אט-אט נגמרות לי המילים. יניב שנא את הביטוי 'שנהיה ראויים' הוא האמין שכולנו ראויים. יניב, תתעסק בלנוח עכשיו, היית כלכך עייף. חיית את החיים במלואם".
