אין שום ספק שמחר (שלישי) הוא יום קריטי לעתידה של מדינת ישראל. החלטה של בג"ץ שתאפשר את פיטוריו המיידיים של רונן בר מתפקידו כראש השב"כ, ובעיקר מינוי של "נאמן נתניהו" לתפקיד, תקרב את מדינת ישראל עוד קצת לעברה של דיקטטורה.
במקרה של מינוי מקורב או "נאמן", הבחירות לא יבוטלו מן הסתם, וישראל תמשיך לקרוא לעצמה "מדינה דמוקרטית", אך משהו מהותי ויסודי במשטר של מדינת ישראל ישתנה. העדויות שנשמעות מכיוונם של שלושת ראשי השב"כ האחרונים - יורם כהן, נדב ארגמן וכמובן רונן בר - מבהירות עד כמה ישנה סכנה מוחשית לעתיד המדינה הדמוקרטית. כאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו אינו מהסס לפנות לראש השב"כ ולדרוש ממנו "ליירט" יריב פוליטי כמו נפתלי בנט, או לפעול נגד מחאות אזרחיות כמו הפגנות נגד ראש הממשלה, הרי שניתן לשער שאם היה במקום השלושה ראש שב"כ נאמן למלך ולא לממלכה, הדמוקרטיה כפי שהיא מוכרת לנו הייתה חדלה מלהתקיים.
48 השעות האחרונות מבהירות את עומק הטרלול שאחז בנתניהו בשנות שלטונו המרובות. הוא עצמו הודה בחקירה במשטרה כי הורה ליועציו להדליף מסמך ביטחוני מישיבות הקבינט המדיני-בטחוני. מיותר לציין שמדובר בעבירה על החוק, וכל עבירה שכזו מצריכה חקירת משטרה. אלא שכאן מדובר בפעולה הרבה יותר מסוכנת, כאשר נזכרים שההדלפה הייתה היישר אל היועצים שקיבלו כספים ממדינה שמימנה את חמאס כל השנים, ותומכת נלהבת של האחים המוסלמים.
איך ייתכן שאף אחד משרי הממשלה - כולל אותם אלה שהצטרפו אליה לאחרונה, סער ואלקין, כולל אנשים כמו אבי דיכטר וניר ברקת - אינם מעיזים לפתוח את פיהם ולומר די. מספיק. יש כאן הצטברות גדולה מדי של עדויות חותכות על פגיעה בקודש הקודשים של ביטחון מדינת ישראל
נתניהו יכול לכנות את יורם כהן, שאותו הוא עצמו מינה לתפקיד ראש השב"כ, "שקרן", אך אפילו ציבור בוחריו של נתניהו ותומכי הקואליציה כבר אינם מאמינים לראש הממשלה. ההיסטריה, הפעולות הנואשות, העדויות המפלילות מבאישות את ריחו אפילו בעיני חלק מבוחריו. המינוי של "נאמן" לראשות השב"כ יפגע לא רק בארגון עצמו אלא בכל אזרח באשר הוא. נתניהו לא יבחל בשום אמצעי כדי להבטיח את המשך שלטונו, וספק אם לנוכח מצבו המידרדר של נתניהו בדעת הקהל, הוא לא יעשה ניסיון לשנות את שיטת הבחירות שצפויות באוקטובר 2026. לדוגמה, פסילתן של המפלגות הערביות מהתמודדות, ובכך לצמצם בפער ניכר את הפערים בינו לבין נפתלי בנט או כל מתמודד שיעז לרוץ נגדו.
וכאן עולה כבר השאלה - עד מתי יימשך מסע הבלהות הזה, שבכל יום מתברר לאיזו תהום עמוקה צועדת מדינת ישראל. איך ייתכן שאף אחד משרי הממשלה - כולל אותם אלה שהצטרפו אליה לאחרונה, סער ואלקין, כולל אנשים כמו אבי דיכטר וניר ברקת - אינם מעיזים לפתוח את פיהם ולומר די. מספיק. יש כאן הצטברות גדולה מדי של עדויות חותכות על פגיעה בקודש הקודשים של ביטחון מדינת ישראל, בעצם זה שיועציו הקרובים ביותר של נתניהו עבדו עבור קטאר. אין איך להסביר את זה, אין איך לעגל את זה.
אבי יששכרוףצילום: יובל חןבסופו של דבר בג"ץ יכול אולי לעכב במשהו את הפיטורים של רונן בר, אך חברי הקואליציה וציבור תומכיה חייבים לגלות כאן אחריות לאומית, ולסמן לאיש לעצור לפני שהוא הורס את המעט שעדיין מתפקד במדינה הזו. הוא הפך את המשטרה למשטרה מטעמו, הוא רוצה כעת את השב"כ כארגון בצלמו. שר החינוך שלו כבר פוסל כל אדם שהשתתף במחאות נגד הרפורמה או בעד שחרור חטופים מלכהן בתפקידים רשמיים, וטירוף המערכות רק נמשך ושובר שיאים חדשים. ההחלטה של בג"ץ מחר אינה נוגעת רק להמשך כהונתו של רונן בר, כן או לא, אלא לעצירה של אדם ששואף להיות שליט יחיד במדינה ספק-דמוקרטית.
